גן הבנים לא נכלל בתוכנית "עיר גנים" המקורית של ריכרד קאופמן (שכללה את גן שאול וגן אברהם). עם סיפוח שכונת רמת יצחק לרמת גן ב-1943 הוחלט על הקמת הגן על הגבעה (שכונתה אז הר הלוויתן או el Mu'allaqa כלומר "התלוי"), בהתאם לעקרונותיה.
הגן היה אמור לכלול בריכת נוי גדולה שבמקומה נבנה בית יד לבנים. הגן תוכנן על ידי מתכנן הנוף שלמה אורן ויינברג[3]. בהמשך נוספה רחבת שבטי ישראל, כיכר עגולה ובה 12 עצי דקל ו-12 פסיפסים של שבטי ישראל. הכיכר כללה בעבר בריכת נוי, אך זו הוחלפה ב-1988 באנדרטה לציון נספי השואה.
מדרונו הצפוני של הגן נותר כמעט כולו שטח בר פתוח, כאשר מדרום וממזרח נבנו שבילים וטראסות, המחברים את הגן לרחובות סביבו.
על צידו הצפוני של ההר הוקם רובע תרבות ורוח ברמת גן, הכולל את הספרייה העירונית, התיאטרון העירוני, את המוזיאון העירני ואת בית צבי.
בית יד לבנים רמת גן תוכנן על ידי האדריכל משה ספיר, ונחנך במקום ב-1965,[4] כשלצידו נבנה מגדל תצפית. בית יד לבנים מכיל בתוכו את המשכן לאמנות יהודית המציג תערוכה קבועה של יצירות דוד לבקובסקי וכן תצוגות מתחלפות של אגודת הציירים והפסלים בגבעתיים-ר"ג.[5]
על הר הבנים נערכים טקסים ממלכתיים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
כח התקווה
אנדרטת "כח התקווה" לציון נספי השואה
את האנדרטה "כח התקווה" לציון נספי השואה יצרה רות שטייף רוז'ר (1986), ניצולת אושוויץ שגם תרמה את הפסל. באנדרטה מתוארת דמות התוקעת בשופר ולצדה הריסות אבנים ושש ארובות לזכר ששת מיליון היהודים שנספו בשואה.
ברחבת האנדרטה נערך הטקס הראשי ברמת גן לציון יום השואה.
נפגעי פעולות האיבה
ב-2008 נוספה אנדרטה להנצחת תושבי העיר נפגעי פעולות האיבה, בעיצוב האדריכלית רחל אסף[6].
