באוקטובר 1938 הכוחות הסיניים נטשו את העיר ונסגו לאחר אבדות קשות של כרבע מיליון איש. אי-כניעתם של הסינים גם לאחר נפילת העיר הביאה את ההנהגה הצבאית היפנית בטוקיו להבין כי הדרך היחידה להפיל את סין הלאומית היא כיבוש מלא. הקרב השפיע על האטת הצבא היפני הקיסרי, ולבסוף גם על הניצחון הסיני הראשון במלחמה במהלך הקרב הראשון על צ'אנגשה, בו הכוחות היפנים כבר היו מוחלשים.
מאז תחילת מלחמת סין–יפן השנייה, התקדמו הכוחות היפניים במהירות למעמקי סין. במהלך הקרב על נאנג'ינג הם כבשו את הבירה הסינית נאנג'ינג, שהייתה תחת שלטון הקוומינטנג, וערכו בה טבח אכזרי. הממשלה פונתה לצ'ונגצ'ינג שבמערב סין, הרחק מאזורי הקרב. משרדי השלטון פוזרו ברחבי המדינה, כאשר צ'ונגצ'ינג הפכה למקום מושבו של נשיא הרפובליקה הסינית, לין סן, ואילו ווהאן, העיר הגדולה ביותר במרכז סין, שימשה כבירתה הזמנית, מרכז חשוב של רשויות השלטון והמתועשת שבערי סין. בווהאן, ששכנה על חיבור בין נהר היאנגצה לנהר ההאן, גרו מיליון וחצי תושבים, והיא שימשה כמרכז תחבורתי חשוב עם מסילת הברזל מחברת בין היאנגצה לגואנגג'ואו, על דלתא נהר הפנינה, סמוך לים סין הדרומי.
היפנים, אשר הפכו את ממשלת ואנג ג'ינג-ויי לממשלת בובות שלהם במרכז סין (כפי שעשו קודם לכן במדינות החסות של מנצ'וקוו ומנגג'יאנג), סימנו את ווהאן כמטרה מספר אחת. מלכתחילה פלשו הכוחות היפנים אל נאנג'ינג במטרה להכניע את סין במכה אחת, וווהאן כעת הייתה הפרס הגדול עבורם, והסיכוי היחיד שנותר לממשלה בטוקיו להפיל את כל הממשלה הסינית הלאומית במכה אחת, לפי האסטרטגיה הצבאית של הפלת המרכז השלטוני.
נגד ההתקדמות המסיבית של האימפריה היפנית, הוציאה לפועל הממשלה הסינית קריאה לפיצוץ הסכרים ופירוק התשתיות על גבי הנהר הצהוב הכביר מצפון למרכז הכוחות היפנים באַנחְווֵי. פעולה זאת הביאה בשנת 1938 לשיטפון בנהר הצהוב בניסיון לבלום את ההתקדמות היפנית. יחד עם ההאטה הזמנית של היפנים, כ-893 אלף אזרחים סינים נהרגו בשיטפון, וכ-3.9 מיליון פליטים נעקרו מבתיהם ורכושם חרב.
בעוד הכוחות היפנים התקרבו עם 20 אוגדות יפניות אשר כללו 200,000 חיילים, נעמדו נגדם 120 אוגדות אשר כללו בתוכן 1,100,000 חיילים סינים שהוקצו להגנה על ווהאן. בהנהגת המפקדים הסינים לי דזונגז'ן ובאי צ'ונג-שי נוצרו חמישה קווי הגנה כנגד התקיפה היפנית. קווי האש הוסדרו במרחק רב מווהאן עצמה ותפקידם הראשי היה לשמור ולהגן על מסילות הברזל הראשיות של סין.
הקרב
הכוחות היפנים יצאו לתקוף את קווי האש הסינים לקראת תקיפת ווהאן תחילה בעזרת חיל רגלים קודם להגעת חיל שריון. ב-23 ביולי 1938 הגיעה קבוצת הארמיות ה-11 היפנית למזרח ג'יוג'יאנג, עיר בפריפריה של ווהאן שהייתה תחת ההגנה של המחוז הצבאי הסיני ה-9. בתחילת ההתנגשות בין הכוחות נלחמו הסינים על אדמתם ולא נסוגו כלל, אך כאשר האוגדה ה-106 היפנית תחת יאסוג'י אוקאמורה החלה בשימוש נרחב בארטילריה, הכוחות הסינים החלו בנסיגה עקב עלייה חמורה בכמות האבדות.
ג'יוג'יאנג נפלה ב-26 ביולי, אך האוגדה ה-106 עמדה בפני התנגדות נוקשה כאשר המשיכה לצעוד דרומה בצד המערבי של אגם פויאנג. ב-10 באוגוסט תקפה האוגדה, לצד האוגדה ה-9 היפנית, את העיר רויצ'אנג שבהסתעפות מזרחה מצפון ליאנגצה וכבשה אותה כעבור שבועיים.
ב-24 ביולי תקפה האוגדה ה-6 של קבוצת הארמיות ה-11 היפנית מצפון לנהר היאנגצה את עיר הפריפריה טאיהו דרך מחוז אנחווי, וזו נפלה ב-3 באוגוסט. לאחר נסיגת הארמייה הרביעית של המחוז הצבאי החמישי, הקימה סין את נקודות המגננה הבאות שלה בערים גואנגג'י וטיאנג'יה. כמו כן, מספר פלוגות נשלחו לחבל במערך הכוחות היפניים המתקדמים בעזרת לוחמת גרילה, אשר שטחה הכביר של סין והעדר היכולת הלוגיסטית של היפנים הקלה על השימוש בה.
ב-28 באוגוסט פתחו הסינים במתקפה וכבשו מחדש את טאיהו, אך עד מהרה עצרו היפנים את המומנטום הסיני הודות לעליונותם הטכנולוגית שהתעלתה על מספרם של הסינים. הכוחות הסינים נסוגו חזרה לעיר גואנגג'י, מערבה מטאיהו, שנפלה לידי היפנים יחד עם מספר ערים סמוכות. העיר טיאנג'יה נפלה ב-29 באוגוסט, ובמהלך הקרב עליה נמחקה קבוצת הארמיות הרביעית הסינית והארמייה ה-87 על ידי היפנים. העיר הואנגפו הסמוכה לווהאן נכבשה כבר ב-24 באוגוסט, והכוחות היפנים שכבשו אותה החלו צועדים לעבר ווהאן מצפון ליאנגצה.
באמצע אוגוסט 1938 עברה האוגדה ה-106 היפנית דרומה מהיאנגצה לעבר מסילת הברזל נאנשון. קבוצת הארמיות הראשונה הסינית, קבוצת הארמיות ה-29, הארמייה הרביעית והארמייה השמינית התגוננו נגד היפנים בלושאן, ותחת הנהגת באי צ'ונג-שי הובילו לנסיגת הכוחות היפנים. ב-20 באוגוסט נפגעו הכוחות היפנים בשנית גם לאחר שתוגברו על ידי האוגדה ה-101 היפנית, ובעקבות זאת נוצר סטטוס קוו למשך חודש.
בסוף ספטמבר, חמישה גדודים מתוך האוגדה ה-106 עלו לאזור העיר וואנג'אלינג מערבה להם בניסיון לסיים את הסטטוס קוו. הגנרל הסיני שואה יואה הוביל את הארמייה הרביעית, ה-99 וה-77 למתקפת נגד אשר עצרה את ההתקדמות היפנית. האוגדה ה-27 היפנית ניסתה אז לחזק את חמשת הגדודים המותקפים שלה, אך אלו נפגעו בנסיגתם על ידי הצבא ה-32 הסיני ולא הצליחו להגיע לעמדותיהם המיועדות. ב-7 באוקטובר פתחו הסינים במתקפה והפתיעו את היפנים. עד 10 באוקטובר 1938 הושמד חלק מרכזי מהכוחות היפניים אשר ניסו להקיף את הסינים ממערב וחמישה גדודים יפנים נמחקו.
בסוף אוגוסט תקפה קבוצת הארמיות השנייה היפנית את אזור הרי דאבי (ממזרח לווהאן) בשני מערכים; המערך הדרומי ניצח במהירות את הארמייה הסינית ה-77, וכבש את העיר חואושאן. לאחר מאבק ממושך, שנג סיטי נכבשה ב-16 בספטמבר, והעיר מאצ'נג מאוחר יותר ב-24 באוקטובר. בכך הגיעו כוחות המערך מערבה להרים. גם המערך הצפוני הצליח בפועלו, וכבש את העיר ליואן ב-28 באוגוסט ואת גושי ב-6 בספטמבר. המערך נעצר במחסומים הטבעיים שיצר נהר היאנגצה, נגד הצבא ה-27 הסיני. הארמייה ה-59 הסינית הכינה את קו ההגנה הבא, שנותר עומד עשרה ימים לפני שנאלץ לסגת ב-19 באוגוסט. הכוחות בהרי לושאן נפלו ב-21 בספטמבר לידי האוגדה העשירית היפנית אך בהמשך, ההגנה הסינית העזה מעבר לו עצרה את המומנטום היפני. היפנים מצאו עצמם בעמדת הגנה במשך מספר ימים עד שהגיעה תגבורת. ב-6 באוקטובר התחדשה ההתקפה היפנית, וב-12 באוקטובר נכבשה העיר שיניאנג לגדות ההרים. משם, שני המערכים התכנסו והחלו לנוע דרומה לאורך מסילת פינחאן לעבר ווהאן עצמה.
בעוד ווהאן כמעט מוקפת, המנהיג העליון בפועל של סין הלאומית, צ'יאנג קאי שק, שהוביל באופן אישי את חיל המצב של ווהאן, החליף את האסטרטגיה הצבאית. במקום להילחם בקרב גדול שני בווהאן כפי שתכנן במקור (הקרב הגדול הראשון היה הקרב על שאנגחאי בשנה הקודמת), הוא החליט לסגת מערבה ודרומה על מנת לשמר את כוחותיו. כוחות יפניים צעדו אל ווצ'אנג והפילו את העיר ב-26 באוקטובר, הניאנג נפלה למחרת ובכך בוצע כיתור מלא של ווהאן, שנפלה ללא התנגדות.
הניצחון היפני בווהאן הגיע בעלות כבדה של 140,000 נפגעים. הסינים, אף על פי שסבלו 400,000 הרוגים, האטו את המומנטום היפני באופן משמעותי. פועלם של הסינים מאחורי קווי האש היפנים בלוחמת גרילה פגעה קשות במערך הלוגיסטי היפני, שעוד קודם לכן היה עליו להתפרש על גבי שטחים עצומים בסין הגדולה. נסיגת הכוחות של צ'יאנג הגיעה במקביל להכרזה הרשמית על צ'ונגצ'ינג כבירה הזמנית. אי כניעתם של הסינים גם לאחר נפילת נאנג'ינג וגם לאחר נפילת ווהאן הביאה את ההנהגה היפנית למסקנה כי הדרך היחידה להכניע את כלל סין תהיה בכיבוש מלא ולא בהפלתה של עיר מסוימת.
צ'יאנג קאי שק סורק חיילים בווהאןכוחות יפנים עוברים את שיטפון הנהר הצהובלוחמים סינים מסביב לנהר היאנגצהטנקים יפנים מתקדמים לווהאןתמונה מפורסמת של חייל סיני מגויס בעודו בן 15 לקרב על ווהאן
סדר הקרב
ב-28 בפברואר 1938, במסגרת המתקפה היפנית על מרכז סין, ביצעו כוחות האוויר הקיסריים של יפן את הפצצת האווירית הראשונה על העיר ווהאן. למרות ההפצצה, הנזק שנגרם לתשתיות ולתושבים היה מוגבל יחסית. ב-29 באפריל, התרחש עימות אווירי מעל ווהאן בין חיל האוויר הקיסרי היפני לבין חיל האוויר הסיני. בקרב זה, הצליחו הטייסים הסינים להפיל 21 מטוסים יפניים, אך איבדו בעצמם 12 מטוסים.
ב-11 ביוני, החיילים יפנים החלו לצעוד קרקעית לעבר ווהאן. למחרת, הארמייה ה-11 היפנית כבשה את שדה התעופה באנחווי. ב-13 ביוני, לאחר נסיגה של כוחות סיניים מהעיר, הכוחות יפניים כבשו את אנקינג. ב-17 ביוני, כוחות יפניים כבשו את תת-מחוז צ'יאנשאן באנחווי, על גבול חוביי, וב-24 ביוני הגיעו למדאנג שבמחוז ג'יאנגשי.
ב-26 ביוני, חיילי כוח הנחיתה הימית המיוחדת של יפן נחתו מאחורי הקווים הסיניים במדאנג, וכבשו את העיר יחד עם הכוחות יפניים המלווים את המתקפה מהקווים הסיניים. ב-4 ביולי, חיילים יפניים כבשו את הוקאו שבמחוז ג'יאנגשי, וב-6 ביולי, חיל הכורים יפני "קמומה" פגע במכרה בנהר יאנגצה מול העיר פנגזה, שבמחוז ג'יאנגשי, והביא לסגירתו לתיקונים.
ב-23 ביולי, קבוצת הארמייה ה-11 יפנית נחתה ממזרח לג'יוג'יאנג שבג'יאנגשי. ב-24 ביולי, האוגדה השישית של הארמייה ה-11 יפנית תקפה את תת-מחוז טאיהו באנחווי. ב-26 ביולי, חיילים יפניים כבשו לחלוטין את ג'יוג'יאנג. ב-27 ביולי, אוגדת 106 יפנית התחילה בצעדה דרומה מג'יוג'יאנג.
ב-10 באוגוסט, פלוגת נמיטה של הארמייה ה-11 יפנית והאוגדה ה-9 יפנית תקפו את העיר רויצ'אנג שבג'יאנגשי, שהוגנה על ידי הארמייה השלישית הסינית והארמייה ה-32 הסינית. ב-19 באוגוסט, הארמייה ה-27 הסיני וחיל ה-59 הסיני חזרו מקו ההגנה בנהר הואנג שבחוביי, ומחוז ג'יאנגשי ראה את האוגדה ה-101 היפנית מנחיתה כוחות בעיר שינזי.
ב-20 באוגוסט, האוגדה ה-106 היפנית, בפיקוד יאסוג'י אוקאמורה, והאוגדה ה-101 היפנית פתחו במתקפה במחוז ג'יאנגשי, בניסיון לנתק את הכוחות הסיניים במסילת הברזל נאנקסון וונינג. כוחות סיניים נסוגו משינזי לאחר שקיעת השמש, והחלו בנסיגה לעבר העיר ייקו. ב-21 באוגוסט, האוגדה העשירית היפנית כבשה את לו שאן ושינזי.
ב-24 באוגוסט, כוחות יפניים כבשו את רויצ'אנג שבג'יאנגשי. ב-28 באוגוסט, כוחות סיניים כבשו מחדש את תת-מחוז טאיהו באנחווי, ובמחוז חוביי, כוחות הארמייה השנייה של יפן כבשו את העיר ליואן. ב-29 באוגוסט, כוחות יפניים כבשו את טיאנג'יה שבאנחווי.
ב-6 בספטמבר, כוחות מקבוצת הארמייה השנייה של יפן כבשו את ליואן שבחוביי. ב-16 בספטמבר, כוחות יפניים כבשו את העיר שאנג שבמחוז חוביי. ב-5 באוקטובר, חיילים יפניים כבשו את העיר רואוקסי שבג'יאנגשי. ב-6 באוקטובר, כוחות יפניים חידשו את המתקפה באזור הרי דאבי בחוביי, לאחר מאבק ממושך מול כוחות סיניים במשך יותר מחודש.
ב-7 באוקטובר, חיילים סיניים פתחו במתקפה נגדית במחוז ג'יאנגשי, ולקחו בשבי כוחות מהאוגדות ה-101 וה-106 היפניות. ב-10 באוקטובר, לאחר שלושה ימים של לחימה קשה, האוגדה ה-106 היפנית הצליחה להכות את מרב הכוחות הסיניים בקרב העיר וונג'אלינג שבג'יאנגשי.
ב-12 באוקטובר, חיילים יפניים כבשו את שיניאנג שבמחוז חנאן, והחלו לתכנן מתקפה דרומה לאורך מסילת הברזל פינחאן לעבר ווהאן שבחוביי. ב-13 באוקטובר, חיילים סיניים נסוגו סופית מאזור וונג'אלינג שבג'יאנגשי, שם הובסו שלושה ימים קודם לכן.
ב-22 באוקטובר, חיילים יפניים הגיעו לגבולות הדרומיים של ווהאן שבחוביי. ב-24 באוקטובר, חיילים יפניים כבשו את העיר הואנגפו שבאנחווי, והחלו לצעוד לעבר גבול החומה הצפוני של ווהאן. באותו היום, כוחות הארמייה השנייה של יפן כבשו את העיר מא[[[דרושה הבהרה] שבחוביי.
לבסוף, ב-26 באוקטובר, חיילים יפניים כבשו את ווצ'אנג והאנקו שסביבות ווהאן, ללא קרב.
