PROFILPELAJAR.COM

הקיפוסים של מלקרת
	הקיפוס שמוצב במוזאון הלובר
פרטי הממצא
סוג	קיפוס
חומרים	שיש
יצירת הממצא
תאריך יצירה	המאה ה־2 לפנה״ס
פרטי האתר והחפירה
מיקום אתר	מלטה
פרטי הממצא כיום
אוסף	המחלקה לעתיקות המזרח הקרוב של הלובר
מיקום נוכחי	מוזאון הלובר, המוזיאון הארכאולוגי הלאומי (מלטה)

הקיפוסים של מלקרת הם שני קיפוסים פיניקיים עשויים שיש שנחשפו במלטה בנסיבות לא מתועדות ומתוארכים למאה ה־2 לפנה"ס. על הקיפוסים כתובות זהות, דו־לשוניות פיניקיות־יווניות המוקדשות לאל מלקרת־הרקלס. הם התגלו בסוף המאה ה־17, ופענוח הכתובת במכתב מ־1694 הפך אותם לפענוח הראשון של הכתב הפיניקי הראשון שזוהה ופורסם בעת החדשה בעולם המערבי.^[1]

מקובל לחשוב, על סמך הקדשתם, שהקיפוסים הגיעו ממקדש הרקלס^[2] במלטה עליו העיד תלמי; עם זאת, מיקומו של אותו מקדש לא ודאי. מסורת ארוכת שנים, שראשיתה עוד ברנסאנס, זיהתה אותו עם המקדש בתַס־סִילְג' (אנ'), אולם ללא נתונים מוצקים בבסיסה,^[3] והממצא הארכאולוגי בתס־סילג' מאז שנות השישים של המאה ה־20 הראה שהמקדש באתר הוקדש לעשתרת.^[4] נגיד מסדר ההוספיטלרים עמנואל דה רוהאן־פולדוק, העניק את אחד הקיפוסים ללואי ה־16 בשנת 1782.^[5] קיפוס זה נמצא כיום במוזאון הלובר, והשני נמצא במוזאון הארכאולוגי הלאומי בוולטה.

תיאור

קיפוס הוא סוג של מצבה קלאסית. קיפוסים שימשו כאבני מיל, מצבות קבורה, סמני גבול או מנחות פולחניות.^[6] שני הקיפוסים של מלקרת עשויים שיש לבן, שאינו מצוי במלטה. מכיוון שלא סביר שאמני שיש מיומנים היו זמינים במלטה, הקיפוסים כנראה יובאו במצבם המוגמר, אולם הכתובות, ככל הנראה, נחרתו במלטה מטעם שני המקדישים הצוריים, עבדאסר (עֶבֶד־אוֹסִיר) ואסרשמר (אוֹסִיר־שָׁמַר). הוספת תקציר ההקדשה ביוונית, עם הגרסאות ההלניסטיות של שמות מלקרת המקדישים, היא ביטוי להשפעתה של התרבות ההלניסטית. בכתובות היווניות מובאת גרסה מקוצרת של הכתובת הפיניקית; תופעת קיצור זאת מאפיינת כתובות קבורה וכתובות נדר שמיות־יווניות.^[7] בנוסף, בעוד שמלטה יושבה על ידי הפיניקים מאז המאה ה־8 לפנה"ס, עד המאה השנייה, היא הייתה תחת כיבוש רומי בתקופת חקיקת הכתובות.^[8] השימוש בשפה ובכתב פיניקי מאשר את הישרדות התרבות והדת הפיניקיות במלטה.^[9]

אחד הקיפוסים נמצא כיום במלטה, והשני בצרפת. גובהו הקיפוס שבמלטה הוא כ־96 ס"מ כיום, והוא שבור בחלק העליון.^[10] גובה הקיפוס שבצרפת הוא כ־105 ס"מ, רוחבו כ־34 ס"מ, ועוביו כ־31 ס"מ. "צורתם קלילה וחיננית" וחקוקה עליהם "כתובת יוונית על הכַּן, [ו]אפיגרפיה פיניקית מופתית".^[10]

הכתובות

הכתובות ידועות בסימונים KAI 47 ו־CIS I 122, 122^BIS. הכתובות הן כתובות נדר פיניקיות.^[11]


	פניקית	תעתיק עברי	עברית^[11]
פניקית	𐤋𐤀𐤃𐤍𐤍𐤋𐤌𐤋𐤒𐤓𐤕𐤁𐤏𐤋𐤑𐤓𐤀𐤔𐤍𐤃𐤓 𐤏𐤁𐤃𐤊𐤏𐤁𐤃𐤀𐤎𐤓𐤅𐤀𐤇𐤉𐤀𐤎𐤓𐤔𐤌𐤓 𐤔𐤍𐤁𐤍𐤀𐤎𐤓𐤔𐤌𐤓𐤁𐤍𐤏𐤁𐤃𐤀𐤎𐤓𐤊𐤔𐤌𐤏 𐤒𐤋𐤌𐤉𐤁𐤓𐤊𐤌	לאדננ למלקרת בעל צר אש נדר עבדכ עבדאסר ואחי אסרשמר שנ בנ אסרשמר בנ עבדאסר כ שמע קלמ יברכמ	לַאֲדוֹנֵנוּ לְמלקרת בַּעַל צור, אֲשֶׁר נָדְרוּ עֲבָדֶיךָ עֶבֶד־אוֹסִיר וְאָחִיו אוֹסִיר־שָׁמַר, שְׁנֵי בְּנֵי אוֹסִיר־שָׁמַר בֶּן עֶבֶד־אוֹסִיר, כִּי שָׁמַע קוֹלָם יְבָרְכֵם.
יוונית	ΔΙΟΝΥΣΙΟΣΚΑΙΣΑΡΑΠΙΩΝΟΙ ΣΑΡΑΠΙΩΝΟΣΤΥΡΙΟΙ ΗΡΑΚΛΕΙΑΡΧΗΓΕΤΕΙ	דִיוֹנִיסִיוֹס קַאי סַארַאפִּיוֹן אוֹי סַארַאפִּיוֹנוֹס טִירִיוֹי הֶרַקְלֶאִי אַרְכֶֿגֵטֵאִי	דיוניסיוס וסרַפיון בני סרפיונוס הצורי, להרקלס המייסד/נשיא העם^[12].

מהכתובות עולים זיהויים בין מלקרת להרקלס ובין אוסיר לדיוניסוס וסרפיס (אנ') (הוא צורה הלניסטית לאל המצרי אוסיר־חפי).^[11]

ראו גם

רשימת כתובות כנעניות וארמיות

לקריאה נוספת

Anthony Bonanno, Quintinus and the location of the temple of Hercules at Marsaxlokk, Melita Historica 8 (3), 1982, עמ' 190–204

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקיפוסים של מלקרת בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Lehmann, Reinhard G. (2013). "Wilhelm Gesenius and the Rise of Phoenician Philology". Beihefte zur Zeitschrift für die alttestamentliche Wissenschaft. Berlin/Boston: Walter de Gruyter GmbH. 427. ISBN 978-3-11-026612-2. To the original file. At the Forschungsstelle für Althebräische Sprache und Epigraphik, University of Mainz. p. 210 and 257
^ האל הפיניקי מלקרת זוהה עם הרקלס במיתולוגיה היוונית.
^ María Giulia Amadasi Guzzo, "Astarte a Malta: il santuario di Tas Silġ", in: Antonio Caballos Ruﬁno et al. (ed.), El Carambolo, Universidad de Sevilla, 2010, Historia y Geografía 165, עמ' 466–467
^ María Giulia Amadasi Guzzo, "Astarte a Malta: il santuario di Tas Silġ", in: Antonio Caballos Ruﬁno et al. (ed.), El Carambolo, Universidad de Sevilla, 2010, Historia y Geografía 165, עמ' 469
^ "Phoenician and Punic remains in Malta - the Malta Independent".
^ Markoe, Glenn (2000). Phoenicians. Peoples of the Past. University of California Press. p. 135. ISBN 0520226135.
^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 32
^ Ring, Trudy; Salkin, Robert M.; La Boda, Sharon (1995). Southern Europe. International Dictionary of Historic Places. Vol. III. Chicago: Fitzroy Dearborn. p. 413. ISBN 1884964052.
^ Maurice Sznycer, Antiquités et épigraphie nord-sémitiques, Annuaires de l'École pratique des hautes études 107, 1975, עמ' 191–208: "en plein période dite 'punicò-romaine' (II siècle av. J.-C.), des Maltais restent Phéniciens, attachés à la religion et à la culture phéniciennes."
^ ¹ ² "The Illustrated Catalogue of the Industry of All Nations". The Art Journal. Virtue. 2: 224. 1853.
^ ¹ ² ³ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 125
^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 204