יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: המידע בערך כתוב כאוסף פרטים לא מאורגן, נדרשת ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
פסל לזכרו של רובר שומאן אשר מוצב בכניסה ל"Parco del Cinquantenario" שבבריסלציטוט בצרפתית מתוך "הצהרת שומאן"חתימתו של רובר שומאן
הצהרת שומאן (באנגלית: The Schuman Declaration; מוכרת גם בשם התוכנית של שומאן, The Schuman Plan) היא הצהרה שנחתמה בשנת 1950, שמטרתה הייתה להכפיף את ייצור הפחם והפלדה של צרפת ומערב גרמניה תחת רשות אחת, אשר מאוחר יותר הפכה לקהילת "הפחם והפלדה האירופית" (ESCS). ההצהרה נחשבת לאבן דרך חשובה ביצירת האיחוד האירופי.
ההצהרה נקראת על שמו של רובר שומאן, מדינאי צרפתי שנחשב לאחד מהאבות המייסדים של האיחוד האירופי והזדהה אידאולוגית עם תנועת "הדמוקרטים הנוצרים". שומאן, נוצרי קתולי אדוק ומאמין, תכנן את איחודה של יבשת אירופה, וזאת בהסתמך על יסודות אמוניים תרבותיים. תנועת "הדמוקרטים הנוצרים" צברה פופולריות רבה באירופה במהלך המאה ה-19, ודגלה בשילוב רעיונות דמוקרטיים עם ערכים נוצריים.
שומאן רצה כי הארגון יהיה פתוח להצטרפות של כלל המדינות הדמוקרטיות באירופה, וכך האיחוד הכלכלי יתפתח ואותן מדינות יוכלו לראות בו דרך ליצירת מאגר מגוון לטובת הגדלה משמעותית של שוק הצרכנים.
יום אירופה, הוא יום בו חוגגים את השלום ביבשת אירופה וכן את איחודה של אירופה. יום אירופה נחגג לראשונה בשנת 1985 עם קביעת הדגל האירופי, הוא נחוג ב-9 במאי לזכר הצהרת שומאן.[1]
רקע היסטורי
הצהרת שומאן נחתמה ב-9 במאי 1950, בעוד אירופה אוספת את השברים של עצמה לאחר מלחמת העולם ה-II ובעיצומה של המלחמה הקרה. באותה העת, שומאן שימש כשר החוץ של צרפת, וביחד עם ז'אן מונה, החלו לכתוב את הנאום, שיקרא בעתיד "תוכנית שומאן". הנאום אותו נשא שומאן ב-5 במאי 1949, זכה לכינויו המוכר - "הצהרת שומאן". את הנאום הציג שומאן, בשיתוף פעולה עם ז'אן מונה, בלונדון במעמד החתימה על הקמת "המועצה האירופית" (שכיום נקראת: פרלמנט האיחוד האירופי). מטרתה של ההצהרה הייתה לטובת הקמת איחוד כלכלי (איחוד תעשיות הפחם והפלדה לטובת אינטרסים כלכליים משותפים ומניעת מלחמות עתידיות ביבשת אירופה) של מדינות מערב אירופה אשר אליו יצטרפו המדינות הדמוקרטיות באירופה ויביאו לביטחון ויציבות באזור.
קבוצת פוליטיקאים אירופים, אשר רבים מהם חוו את שתי מלחמות העולם הקשות והעקובות מדם, חלקו רעיון משותף של הקמת ארגון המאחד בין מדינות אירופה, וזאת למניעת קונפליקטים עתידיים. אותם פוליטיקאים נחשבו בהמשך לאבות המייסדים של אירופה.
הראשונות לחתום על הצהרת שומאן היו צרפת ומערב גרמניה, והמטרה הייתה להיות הגוף האירופי הראשון אשר ממזג בין מדינות אירופה הדמוקרטיות. בהצהרה, צרפת טענה כי "הצהרת שומאן" תוביל לשוויון מלא בינה לבין מערב גרמניה, וזאת בכדי לא להשאירה כנועה פצועה ומדממת בימים שלאחר סוף מלחמת העולם ה-II. בשנת 1951, כשנה לאחר החתימה הראשונית על ההצהרה, הצטרפו 4 מדינות נוספות: הולנד, בלגיה, איטליה ולוקסמבורג, שבסך הכל, הן ששת המדינות אשר חתמו על "הסכם הפחם והפלדה" (נקרא גם "הסכם רומא").[2][3][4]
לקראת ההצהרה
לאחר שצרפת לא קיבלה את כל ניסיונותיה של גרמניה למצוא פתרונות לאיחודן של המדינות (מערב גרמניה וצרפת), ולמצוא פתרון לאיחוד תעשיות הפחם והפלדה, ז'אן מונה, שתפקידו באותה עת היה הנציב הכללי של מועצת התכנון הלאומית, פנה אל שומאן לבקשת עזרה בשאלה הגרמנית. מונה הבין כי ללא גוף על-לאומי מאגד, המדינות לא יקבלו החלטה להצטרף לגוף אחד ומאוחד ועל-כן החליטו על הקמה של גוף על-לאומי, שביחד עם האינטרסים המשותפים של המדינות יוכלו לגרום למדינות הלאום האירופיות לעבוד ביחד. בינואר 1950, הם דנו בתוכנית לפיוס בין צרפתי-גרמני ובהמשך אותה שנה, ז'אן מונה חיבר את הטיוטה הראשונה לאותו מסמך היסטורי שהעולם עתיד לקרוא לו "תוכנית שומאן". לצערו של מונה, שומאן וראש ממשלת צרפת (ז'ורז' בידו) לא טרחו לעיין בטיוטה תחילה, אך כאשר התפנה שומאן לקרוא את הטיוטה הראשונית, הוא הקדיש את כל זמנו להצעה. שומאן היה ידוע כשבוי של דעת הקהל הצרפתית והממשלה הצרפתית, שתמכו בהשפלה גמורה בגרמניה וכן ניצול כל משאביה לטובתם של הצרפתים, לכן, הופתע שומאן כאשר קרא את ההצעה. לפתע מצא עצמו מסכים עם מרבית מהצעותיו של אדנאואר (הקנצלר הראשון של גרמניה המערבית) לשיקום היחסים בין צרפת וגרמניה וזאת מפני שתוכניתו של מונה הייתה דומה להצעותיו של אדנאואר. שומאן החליט כי יש להגביל את כמות האנשים שייחשפו לתוכנית וזאת בזמן שניסה לקבל את אישור חבריו לממשלה על התוכנית, טרם פגישתו עם שרי החוץ של צרפת, גרמניה וארצות-הברית. באותו השבוע של חשיפת התוכנית בלונדון, היו רק 9 אנשים אשר ידעו על התוכנית של הצרפתים.[5]
מטרות ההצהרה
שומאן החל לכתוב את ההצהרה בתקופה בה צרפת ומערב גרמניה ניסו ליצור שיתוף פעולה בין המדינות ולקרב ביניהן לאחר המלחמה, אך הניסיון ליצור יחסים (פוליטיים, כלכליים וצבאיים) הביא אותם למצב של מבוי סתום. צרפת רצתה כי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שזה עתה הוקמה, תוקם במבנה האירופי על מנת שתוכל לנווט את ההתפתחות שלה ולהבטיח שלום בתוך אירופה. המטרות העיקריות של הצהרת שומאן, היו שמירה על מצב של שלום והזדהות עם מדינות המערב כנגד הסובייטים והמתנגדים למערב.
לאמנה היו מטרות רבות שהעיקריות בהן היו מטרות כלכליות ומטרות פוליטיות:
הפיכתה של אירופה לישות פוליטית
הפיכתן של מלחמות ללא אפשריות בין המדינות החברות בה (בעקבות "הסכם הפחם והפלדה")
הקמת סוכנות שתאחד בין תעשיות הפחם והפלדה בין המדינות
להחיות את הכלכלה האירופית כולה ובראשה תעשיית הפחם והפלדה
לייצא פחם ופלדה לשאר העולם (ולא רק למדינות החברות), ללא יוצא מן הכלל. המטרה הייתה להעלות את רמת החיים וגם לקדם לגרום למדינות להתפתח מהר יותר כמו מדינות אפריקה שחלקן היו קולוניות אירופיות[6][7]
תוכן ההצהרה
"אי אפשר להבטיח את השלום העולמי בלי מאמצים יוצרים ההולמים את גודל הסכנות המאיימות עליו.
התרומה שאירופה מאורגנת וחיה יכולה להעניק לציוויליזציה היא הכרחית לקיום יחסי שלום. זה למעלה מ-20 שנה נאבקת צרפת למען אירופה מאוחדת, ומטרתה העיקרית הייתה תמיד לשרת את השלום. אירופה לא אוחדה - היינו במלחמה.
אירופה לא תיבנה בבת אחת או לפי תוכנית כללית: היא תיבנה דרך הישגים מוחשיים, שייצרו תחילה סולידריות בפועל. איגודן של האומות האירופיות מחייב את ביטול היריבות עתיקת היומין בין צרפת לגרמניה. על הפעולה שתינקט להתמקד בראש ובראשונה בצרפת ובגרמניה. לשם כך ממשלת צרפת מציעה לפעול לאלתר בתחום מוגבל אך מכריע.
ממשלת צרפת מציעה להעמיד את כלל תוצרת הפחם והפלדה הצרפתית והגרמנית תחת רשות עליונה ומשותפת, במסגרת ארגון שיהיה פתוח להשתתפות מדינות אירופיות אחרות. שיתוף תוצרת הפחם והפלדה יבטיח לאלתר יצירת בסיס משותף לפיתוח כלכלי, צעד ראשון לפדרציה אירופית, וישנה את גורלם של אותם אזורים שהתמסרו זמן רב לייצור כלי מלחמה, שהם היו קורבנותיהם הקבועים ביותר.
הסולידריות שתכונן כך בתחום הייצור משמעה שכל מלחמה בין צרפת לגרמניה לא זאת בלבד שלא תעלה על הדעת, אלא תיעשה בלתי אפשרית מבחינה חומרית. הקמת יחידת ייצור רבת עוצמה, שתהיה פתוחה לכל המדינות שירצו להשתתף בה ובסופו של דבר תספק לכל המדינות המאוגדות בה את מרכיבי היסוד של התוצרת התעשייתית באותם תנאים, תניח יסודות ממשיים לאיחודן הכלכלי.
תוצרת זו תוצע לעולם כולו ללא הבחנה וללא יוצא מן הכלל כדי לתרום להעלאת רמת החיים ולקידום מפעלי שלום. בעזרת משאבים מוגברים תוכל אירופה לפעול להגשמת אחת ממשימותיה העיקריות: פיתוח יבשת אפריקה. כך יוגשם בפשטות ובמהירות מיזוג האינטרסים ההכרחי לייסוד קהילה כלכלית, שתשמש גרעין לקהילה רחבה ועמוקה יותר של מדינות שזמן רב היו יריבות מכוח פילוגים עקובים מדם.
באמצעות שיתוף של תוצרת יסוד וכינון רשות עליונה חדשה, שהחלטותיה יחייבו את צרפת, את גרמניה ואת המדינות שיצטרפו אליה, תניח הצעה זו את היסודות המוחשיים הראשונים לפדרציה אירופית, שהיא הכרחית לשמירת השלום.
כדי לפעול להגשמת היעדים שהוגדרו כך, ממשלת צרפת מוכנה לפתוח במשא ומתן המושתת על היסודות שלהלן.
המשימה המוטלת על הרשות העליונה המשותפת היא להבטיח בהקדם האפשרי את המודרניזציה של הייצור ואת שיפור איכותו; את אספקת הפחם והפלדה בתנאים זהים לשוק הצרפתי ולשוק הגרמני וכן לשוקי המדינות החברות; את פיתוח היצוא המשותף אל מדינות אחרות; את השוויון בשיפור תנאי החיים של העובדים בתעשיות אלו.
כדי להשיג את היעדים הללו מתוך התנאים הנבדלים מאוד שבהם שרוי כיום הייצור במדינות החברות, יש לנקוט באופן זמני כמה צעדים, ובהם יישום תוכנית ייצור והשקעה, כינון מנגנונים לאיזון מחירים ויצירת קרן הכשרה שתסייע לרציונליזציה של הייצור. תנועת הפחם והפלדה בין המדינות החברות תהיה פטורה לאלתר מכל מכס ולא תושפע מעלויות הובלה דיפרנציאליות.
בהדרגה ייווצרו התנאים שיבטיחו באופן ספונטני את חלוקת הייצור הרציונלית ביותר ברמת הפריון הגבוהה ביותר.
שלא כקרטל בין-לאומי, הנוטה לחלוקה ולניצול של השווקים הלאומיים באמצעות הסדרים כובלים ושמירה על רווחים גבוהים, הארגון המתוכנן יבטיח את מיזוג השווקים ואת הרחבת הייצור.
העקרונות וההתחייבויות העיקריות שהוגדרו לעיל יפורטו באמנה שתיחתם בין המדינות ותוגש לאשרור הפרלמנטרים. המשא ומתן הנחוץ כדי לקבוע את צעדי היישום יתנהל בסיוע בורר שימונה בהסכמה משותפת; על הבורר יהיה מוטל לדאוג לכך שההסכמים יעלו בקנה אחד עם העקרונות, ובמקרה של מחלוקת ללא מוצא יחליט איזה פתרון לאמץ.
הרשות העליונה המשותפת, הממונה על ניהול התוכנית כולה, תורכב מאנשים עצמאיים שימנו הממשלות על יסוד ייצוג שווה; יושב ראש ייבחר בהסכמה משותפת בין הממשלות; החלטות הרשות יהיו מחייבות בצרפת, בגרמניה ובשאר המדינות החברות. צעדים הולמים יגדירו את דרכי הערעור על החלטות הרשות העליונה.
על נציג של האומות המאוחדות ברשות יהיה מוטל להגיש דוח פומבי לאומות המאוחדות פעמיים בשנה, ובו יסקור את פעילות הארגון החדש, בעיקר בנוגע למילוי מטרותיו בתחום שמירת השלום.
מוסד הרשות העליונה אינו מחליט מראש כלל מה תהיה שיטת הבעלות על המפעלים. בביצוע משימתה תתחשב הרשות העליונה בסמכויות הרשות הבין-לאומית לחבל ובהתחייבויות מכל סוג החלות על גרמניה, כל עוד יישארו בתוקף".[8]
הצהרת שומאן בתרגום לעברית. תורגם על ידי שירן בק, נלקח מתוך הגרסה העברית של הספר "למען אירופה"
תגובות להצהרה
הצהרת שומאן גררה הדי תגובות רבים מצד האירופים ומצד העולם. המתנגדים להצהרה, שרובם היו עובדי מכרות ומפעלי הפלדה, טענו כי ראו בהצהרה כהסכם בין פוליטיקאים אירופים ואילו מנגד, הקומוניסטים ראו בהצהרה זו צעד ראשון למלחמה מול הגוש הסובייטי. לעומת המתנגדים, אשר היו קבוצה קטנה יחסית, התגובות של רוב האוכלוסייה האירופית היו חיוביים לגבי הצהרת שומאן, וזאת גם כאשר מטרות ההצהרה לא היו ברורות באותם הימים ומה יהיו השלכות ההצהרה על האזרחים והמדינות. כאשר החלה להתגבש התוכנית להקמת אירופה מאוחדת, מדינות רבות לא רצו להיות רק צופות מהצד, אלא גם להיכנס ולחתום על ההצהרה. ולכן, במישור הדיפלומטי ולמרות הקשיים הטכניים הרבים, המדינות אשר פנו אליהן, נכנסו והסכימו עם ההצהרה.[9]
.png)
