בשנת 1952 נחקק בישראל חוק הנפט, לפיו הועברו כל הזיכיונות הבריטיים לידי המדינה. בשנת 1953 שבע חברות שונות קיבלו מהמדינה רישיונות לחיפוש נפט, שלוש חברות שנרשמו בישראל וארבע חברות מארצות הברית וקנדה[4][5]. כמו כן המדינה חולקה לארבעה אזורי חיפושים, ולכל חברה הותר לקבל עד שלושה רישיונות בכל אזור חיפוש. והוצאו 31 רישיונות חיפוש[6]. כדי לעודד את חיפושי הנפט, על פי חוק הנפט, שילמו החברות למדינה רק 12.5% תמלוגים ומס הכנסה בשיעור של מחצית מרווחי החברה, כמו כן שילמו חברות הנפט 5 לירות עבור כל דונם כדמי השכרת שדה הנפט.
ב-2 בנובמבר 1953 החל הקידוח הראשון לחיפושי נפט שנערך במדינת ישראל ליד סדום ונקרא "מזל 1"[7]. על ידי שתי חברות לחיפושי נפט, "לפידות - חברה ישראלית לנפט בע"מ", שהוקמה בשנת 1952 על ידי אמפל - אמריקן ישראל קורפוריישן, וחברת מקורות, וחברת "מחפשי נפט בישראל בע"מ" שהוקמה על ידי סולל בונה, יקותיאל פדרמן ומשקיעים נוספים. שתי החברות הקימו שותפות בשם "מצדה"[8] בקידוח נמצא מים ולא נפט והשותפות המשיכה בקידוחים נוספים בהר הנגב ובנגב המערבי[9]. ב-1954, בוצע קידוח ליד קיבוץ בארי שהגיעה לעומק 4 ק"מ ללא תוצאות והופסק[10]. באוגוסט 1955 החל בקידוח בסמוך לכפר הערבי חוליקאת[11]. בערב יום ה‘ 22 בספטמבר 1955 נמצא נפט בקידוח ובבוקר יום שישי, הוצאו צינורות הקידוח ונפט פרץ מעומק של 1,515 מטרים[12]. ב-25 בנובמבר 1955 הגיעה לראשונה נפט משדה הנפט חלץ לבתי הזיקוק לנפט בחיפה[13]. בהמשך נמצא נפט בסמוך בקיבוץ ברור חיל ("שדה ברור") בקידוח "ברור 2" ביוני 1957[14][15], והוחל מיד בהפקת הנפט[16]. כמו כן נמצא נפט מצפון בסמוך לכוכב מיכאל ("שדה כוכב"). בשנת 1965 סיפקו שדה ברור יחד עם שדה חלץ וכוכב הסמוכים 10% מתצרוכת הנפט של מדינת ישראל[17]. תפוקת השיא הייתה בתחילת 1966 כ-5,000 חביות נפט ליום[18].
משדה הנפט חלץ, שהיקפו 229.6 אלף דונם, הופקו עד שנת 2003 כ-17.2 מיליון חביות נפט בשווי של 450 מיליון דולר, מתוך פוטנציאל של כ-19 מיליון חביות, אחוז זעיר מסך הצריכה השוטפת במדינה[19]. אולם ההצלחה הראשונית הביאה לתנופה של חיפושי נפט בכל רחבי מדינת ישראל.
אבו רודס
לאחר מלחמת ששת הימים השתלטה ישראל על שדות הנפט של אבו רודס ומתקני השינוע של א-טור שבדרום סיני והפיקה נפט לשימושה[20], תפוקת הנפט הספיקה לכמחצית מהתצרוכת הארצית. בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור הופעל השדה על ידי חברת נתיבי נפט ובמקום אף הוקם יישוב עבור העובדים בשם "שלהבת". במלחמת יום כיפור פונו המתקנים והיישוב ולא אויש שנית. במסגרת הסכם ההפרדה משנת 1975 הוחזרו הבארות למצרים.
שדה "עלמה"
ב-1977 החלה שאיבת נפט ממעמקי מפרץ סואץ, מדרום לא-טור. באוגוסט 1979, חודשים ספורים לפני פינוי האזור, עמד קצב ההפקה של שדה "עלמה" על 40 אלף חביות נפט ביממה, כרבע מתצרוכת הנפט של ישראל[21].
חיפושי נפט בישראל לאחר חלץ
שדה מגד של שותפות "גבעות עולם", 2011
במשך 50 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל נעשו ניסיונות נוספים למציאת נפט, בהתחלה על ידי החברה הממשלתית חנ"ל, ולאחר מכן גם על ידי חברות ממשלתיות (כגון נפטא) ופרטיות (כגון דלק קידוחים) שגייסו הון בבורסה[22]. ניסיונות אלו לא הביאו למציאת נפט בכמויות מסחריות, ולכן לא הפסיקו את תלותה של ישראל באספקת נפט חיצונית.
מספר קידוחי הנפט הגיע לשיאו בשנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר בשנת 1983 לבדה בוצעו 39 קידוחים לחיפושי נפט בכל רחבי המדינה[23].
התחום משך גם ספקולנטים כגון חברת יואל וישראמקו של יוסף (ג'ו) אלמליח שגייסה בין השנים 1982–1994 כחצי מיליארד שקל מהציבור בבורסה ובסדרה של עסקאות. בין השאר ביצעו את הקידוחים הימים הראשונים בישראל[24]. אלמליח מכר את החברות תמורת 17 מיליון דולר מבלי להפיק נפט ועזב לארצות הברית. משקיעים פרטיים אחרים הפסידו הון רב בתחום חיפושי הנפט[25].
בקידוחי צוק תמרור בדרום מדבר יהודה נמצא נפט לראשונה ב-1981 והופקו כ-8,000 חביות נפט בקידוח "צוק תמרור 1"[29]. מקידוח "צוק תמרור 3" הופקו כ-120,000 חביות בין 1996 ל-1999[30][31] ושוב במשך תקופה קצרה ב-2010[32].
החל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 ערכה גבעות עולם חיפושי נפט קידוחי נפט בשדה הנפט מגד שבאזור ראש העין. בסוף 2009 דיווחה השותפות כי גילתה מצבור נפט בקידוח מגד 5. הפקה מסחרית שלו החלה בנובמבר 2011. בחודש יוני 2011 הודיעה גבעות עולם כי השיגה הפקה יציבה של 800 חביות נפט ליום בתפוקה ממקטע אחד בלבד של הקידוח. מומחים בינלאומיים חיצוניים העריכו את פוטנציאל ההפקה של השדה[33].
בשנת 2004 הופקו במדינת ישראל 3,200 חביות נפט ליום, פחות מ-0.004% מתפוקת הנפט העולמית. באותה שנה צרכה המדינה רבע מיליון חביות נפט ליום, המהוות כ-0.3% מצריכת הנפט העולמית.
מאגר הגז הטבעי הראשון, "ראש זוהר", התגלה בשנת 1958, על ידי חברת הנפט לישראל (חנ"ל) חברת בת של חברת נפטא, שהייתה אז חברה ממשלתית[34][35] גילוי הגז בשדה זוהר היה הראשון מסוגו באזור מזרח הים התיכון ובנוסף היה שדה הגז הגדול ביותר בישראל עד לגילוי שדות הגז הטבעי באגן הים התיכון בשנות האלפיים. הערכת נפח הגז בשדה הייתה במקור כ-59 מיליארד רגל קוב. בהמשך התגלו בסמוך שני שדות קטנים נוספים, שדה "כידוד" ושדה "קנאים", שמהם גם הופק גז.
מאגרי גז טבעי המהווה תחליף חלקי לנפט, בהיקף ניכר, נתגלו בעשור הראשון של המאה ה-21 בים התיכון מול חופי אשקלון ומול חופי חיפה. תגלית זו מבשרת על שינוי יסודי במצב משק האנרגיה בישראל, ובכלל זה הפחתה של התלות הישראלית באספקת נפט מבחוץ והפחתה משמעותית של הוצאות המשק על דלקים למיניהם. גז טבעי זול בהרבה מנפט, ומזהם פחות. הגז משמש תחליף למזוט בהפקת חשמל בתחנות כוח, וכן הוא מחליף תזקיקי נפט בהפקת אנרגיה המשמשת את צרכני האנרגיה הגדולים, ובהם: בתי הזיקוק, מפעלי ים המלח, ומתקני התפלת מים.
להסדרת חיפושי הנפט בישראל נחקק בשנת 1952חוק הנפט. החוק תוקן בשני תיקונים עיקריים, ב-1965 וב-1989. החוק מסדיר את זכויותיהן וחובותיהן של חברות לחיפוש והפקת נפט, גז טבעי ודלקים נוספים, וכולל התייחסות לנושא התמלוגים ממשאבי הטבע במדינת ישראל.
באוגוסט 2021, בוועידת האנרגיה השישית לאנרגיה וכלכלה, שרת האנרגיהקארין אלהרר הצהירה שהמדינה לא תעניק יותר זיכיונות לחיפושי נפט ביבשה[36]. למרות הכרזה זו, אישר משרד האנרגיה זמן קצר לאחר מכן את הארכת זיכיון "איה" לחיפוש נפט וגז באילת ובערבה.[37][38]. שרת האנרגיה הצדיקה את הארכת הזיכיון באמרה שמדובר ברישיון ישן שעומד בתוקפו[39].
