הפצצת ויילון

הפצצת ויילון
מרכז העיר לאחר ההפצצה
מרכז העיר לאחר ההפצצה
מערכה: הפלישה הנאצית לפולין
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריך 1 בספטמבר 1939
מקום ויילון, פולין
קואורדינטות 51°13′12″N 18°34′08″E / 51.22°N 18.569°E / 51.22; 18.569
תוצאה ניצחון גרמני
הצדדים הלוחמים

פוליןפולין פולין

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית

מנהיגים
איגנצי מושצ'יצקי  אדולף היטלר 
מפקדים

ללא

ולטר סיגל
פרידריך-קארל פרייהר פון דלוויק צו ליכטנפלס
אוסקר דינורט

כוחות

ללא

לופטוואפה

אבדות

לפחות 127 אזרחים

ללא

מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפצצת ויילון הוא כינוי לסדרת הפצצות אוויריות על העיר הפולנית ויילון, שבוצעו על ידי חיל האוויר של גרמניה הנאצית, הלופטוואפה, ב-1 בספטמבר 1939, באמצעות מספר מפציצי יונקרס Ju 87.

הלופטוואפה החל להפציץ את ויילון בשעות הבוקר המוקדמות ביום הראשון למלחמת העולם השנייה. ההפצצה תוארה על ידי כמה היסטוריונים בתור הפעולה הראשונה של מלחמת העולם השנייה, אולם טיעון זה והזמן המדויק בו הופצצה העיירה, הוא נושא למחלוקת בקרב ההיסטוריונים.[1] בלי קשר למועד המדויק, הפשיטות האוויריות על העיר היו מההפצצות האוויריות הראשונות של המלחמה.[2]

בעיר לא הייתה הגנה אווירית ולא היו בה מטרות צבאיות נראות לעין. היסטוריונים עדיין מתלבטים לגבי הרציונל שמאחורי ההפצצה, שהתרחשה במשך מספר שעות והיו מעורבים בה לפחות שלושה גלי מפציצים. הלופטוואפה הפציץ עיירות סמוכות כמו דז'יאלושין, ראדומסק וסולייוב, שגם בהן לא היו מטרות צבאיות.[3]

הפצצת ווילן הרסה לפחות 70 אחוז מבנייני העיר (עד 90 אחוז במרכז העיר). היו לפחות 127 נפגעים אזרחיים - אולי "כמה מאות" - אך המספר המדויק נותר לא ידוע.[2][4] ההתקפה על ווילן תוארה כפשע המלחמה הראשון שביצעה גרמניה במלחמת העולם השנייה.[5]

תזמון

השעה המדויקת שבה נפלו הפצצות הראשונות על ויילן בבוקר 1 בספטמבר 1939 היא נושא לוויכוח, במיוחד בהתייחסות לטענות כי הפצצת העיירה הייתה המעשה הגלוי הראשון של מלחמת העולם השנייה, המקדימה בחמש דקות את הפגזת ווסטרפלאטה בשעה 04:45, שנחשבה באופן מסורתי למבצע שפתח את המלחמה.[1]

הזמן שניתן לרוב המקורות הפולניים הוא 04:40, אך זה מבוסס על דיווחי עדי ראייה על שלבים שונים של משך ההפצצה הראשונית, אשר ככל הנראה נמשכה יותר מדקה. ההיסטוריון הפולני תדיאוש אולייניק מדווח על מספר דיווחים על ההפצצות הראשונות שנפלו כבר בשעה 04:30.[6] היסטוריון פולני אחר, יאן קסיאצ'ק, תיאר את השעה 04:40 כזמן "בהחלט מאושר".[7]

מקורות גרמנים מדווחים על השעה כ-05:40, על סמך מסמכי טיסה גרמניים ( Startzeit: 5.02, Angriffzeit: 5.40, Landezeit: 06.05 : ההמראה 05:02, הפצצה 05:40, נחיתה 06:05). הפרש הזמן, 04:40 לעומת 05:40, יוחס על ידי כמה סופרים, כמו העיתונאי עורכים טרנקר, להבדל בקיץ בין פולין לגרמניה.[8][7] היסטוריונים אחרים, כמו גרז'ורז' בבניק, חולקים על כך שהיה הפרשי זמן ומציינים את זמן התקיפה כ-05:40; הם גם מציינים דברי עדי ראייה שמספקים לתקיפת זמן "זמן קצר לפני שש בבוקר" ומציינים שעדויות עדי הראייה ככל הנראה לא אמינות שכן הם נאספו בשנת 1961, שנתיים לאחר שהוצבה לוח זיכרון בעיירה, מה שנותן את הזמן ל-04:40. בבניק הוא סיכם כי עדי הראייה הושפעו ככל הנראה מהלוח, ש"תיקן" את זיכרונותיהם.[1] בשנת 2004 המכון הפולני לזיכרון לאומי הצהיר כי אין הבדל זמן בין פולין לגרמניה ונתן את זמן הפצצה הראשוני כ-05:40.[4]

גם אם השעה 04:40 הייתה אמורה להיות נכונה, כמה היסטוריונים מזהים את הפעולה הראשונה (האווירית) של המלחמה דווקא את ההפצצה על גשר מפתח טז'ב במסדרון פומרניה על ידי מפציצים מ- Sturzkampfgeschwader 1 בסביבות השעה 04:30.[9][10]

ההפצצות

נוף אווירי של חלק מהעיר ב-1 בספטמבר 1939.

ב-1 בספטמבר 1939 המריאו 29 מטוסי שטוקה יונקרס Ju 87B מלהק Sturzkampfgeschwader 76, בפיקודו של קפטן (האופטמן) וולטר סיגל,[11] משדה התעופה נידר-אלגות.[12] כעבור חצי שעה הם הגיעו לוויילון ללא התנגדות פולנית והטילו 29 פצצות במשקל 500 ק"ג ו-112 פצצות במשקל 50 ק"ג. אחד המקומות הראשונים שנפגעו היה בית החולים, שהיה ככל הנראה היונלו סימני הצלב האדום;[13][8] 32 בני אדם נהרגו.[14] לאחר שבית החולים התחיל לבעור, הטייסים גרמנים ירו במקלעים נעל חולים שניסו להימלט מהבניין.[15][16] בתוך שעה כל 29 המטוסים נחתו בחזרה בנידר-אלגות, שם דיווח סיגל כי "אין שום תצפית ראויה לציון על האויב." טייסים גרמנים דיווחו על "שמיים כחולים" במהלך ההתקפה ומסרו תיאורים מפורטים של מבנים שהופצצו.[17] לאחר ההתקפה הראשונית, הטייסים גרמנים לא דיווחו על נוכחות אויב בוויילון.[18] שני מטוסי סיור של דורניר דו 17 שסקרו את האזור בין השעות 04:50 ל-05:02 בחיפוש אחר יחידות צבא פולניות, דיווחו על איתורם של כמה יחידות, הקרובות לעיירה ביער 12 קילומטרים דרומית-מערבית לוויילון.

כמה גלים נוספים הפציצו את העיר; המקורות משתנים ביחס למספר. אחד הגלים האחרונים, שתואר על ידי פיאטקובסקי כגל שני, של מפציצי שטוקה של להק I. / Sturzkampfgeschwader 77, שעליו פיקד סרן פרידריך-קארל פרייהר פון דלוויק צו ליכטנפלס.[8] ההיסטוריון קסיאז'ק מתאר את הגל השני, שהפציץ את העיירה בשעה 05:08 (או 06:08, על פי הרישומים הגרמנים[4]), תחת פיקודו של סרן פון שונבורן, כמו כן להקSturzkampfgeschwader 77[7] III. / Sturzkampfgeschwader 77, בפיקודו של האופטמן קלמנס גרף פון שנבורן-ויזנטהייד.[19]

בשעה 13:00 (או בשעה 14:00[4]) הכה את ויילון גל שלישי של 29 מפציצי שטוקה Sturzkampfgeschwader 2 בפיקודו של אוסקר דינורט מנידר-אלגות.[12] עם זאת, לבניק כותב כי הגל השלישי, בפיקודו של דינורט, הפציץ את העיר סביב השעה 08:00 ו-9:00,[1]כאשר בעקבותיו הגיע גל בשעה 14:00, בפיקודו של גינתר שוורצקופף, עם 60 מפציצי Ju 87 מלהק I./Sturzkampfgeschwader 77.[20] בהתבסס על מסמכים גרמניים, מסכם בביניק כי ניתן לאשר שהיו שלושה גלי הפצצה כבדים וגל אחד קצר וקל יותר.

העיר הופצצה בדיוק רב, מגובה נמוך בשל היעדר הגנות אוויריות. לאחר ההפצצה הענישו הגרמנים את האזרחים הנמלטים.[15] העיירה נכבשה על ידי הצבא הגרמני ביום הראשון לפלישה הנאצית לפולין.[20]

בסך הכל הושלכו 380 פצצות בהיקף של 46,000 קילוגרמים על העיירה ופגעו בבית החולים והרסו 70% מבנייני העיירה, כולל 90% ממרכז העיר.[12] הערכות אחרות העלו כי 75% מהבניינים נהרסו.[2] אומדני הנפגעים משתנים במידה משמעותית, שכן אין ספירת נפגעים מדויקת מכיוון שלא בוצע ניתוח מקיף של הנזק עד לאחר המלחמה.[4] הערכות מוקדמות מהרפובליקה העממית של פולין העריכו מספר של 2169 הרוגים;[21] ככל שחלף הזמן הם תוקנו והורדו. נורמן דייוויס, שציטט את מספרם של "1,290 תושבים נהרגו", הנפוץ במחקר ישן, שעדיין דיווח לעיתים קרובות יחסית בתקשורת המודרנית, כינה את שיעור הנפגעים "יותר מפי שניים מזה של גרניקה או קובנטרי". בשנת 2013 הצהיר ההיסטוריון פיאוטקובסקי כי מספר הנפגעים שאושרו הוא 127 וכותב כי ההערכה של כ-1,200 אינה נכונה מכיוון שהיא מייצגת את מספר ההרוגים בכל מחוז ויילון.[8] למסקנה דומה הגיע דו"ח מכון הזיכרון הלאומי משנת 2004, בו נאמר כי אף על פי שמספר הנפגעים ככל הנראה היה בטווח של "כמה מאות", אין מספיק מקורות כדי להגיע למספר חד משמעי ורק 127 מהם זוהו מעל לכל ספק.

מטרת ההפצצה

פיוטקובסקי כותב כי כמה היסטוריונים, כמו גרזגורז בביניק ומריוס אמרלינג, תיאר את ההפצצות כתוצאה ממודיעין לקוי.[8] ההיסטוריון הגרמני רולף-דיטר מולר כותב כי אף על פי שהעיירה אולי לא הכילה יעדים צבאיים, טייסים גרמנים הפציצו אותה בגלל נראות לקויה, בהנחה שהיו מטרות צבאיות.[22][23] מספר דיווחים מציינים שהפיקוד הגרמני קיבל דיווחים על נוכחות אפשרית של פרשים פולנים של חטיבת הפרשים ווליין בסביבת העיירה, ולפחות טייס גרמני אחד תיאר את הפצצת יעדי הפרשים בעיירה עצמה.[24][25] עם זאת, טייסים גרמנים אחרים לא דיווחו על יעדים צבאיים שנמצאו במקום.[12] ההיסטוריון הגרמני יוהאן בוהלר כותב כי הדו"ח המבצעי הראשון של להק Sturzkampfgeschwader 76 קבע כי לא היו "שום תצפיות על אויבים", ממצא שאושר על ידי מכון הזיכרון הלאומי של פולין, שהגיע למסקנה כי לא היו יעדים או יחידות צבאיות פולניות בעיר או בסביבה ב-1 ספטמבר או יום קודם - כפי שכבר נאמר בעבר על ידי מספר היסטוריונים.[4][18]

מרבית ההיסטוריונים מסכימים כי בעיירה לא היו יעדים בעלי ערך צבאי.[6] ההיסטוריון טימותי סניידר מציע כי האוכלוסייה האזרחית עצמה אולי הייתה היעד העיקרי: "הגרמנים בחרו ביישוב חסר משמעות צבאית כאתר של ניסוי קטלני. האם חיל אוויר מודרני יכול להטיל אימה על אוכלוסייה אזרחית בהפצצה מכוונת?"[26] השקפה זו נתמכה גם על ידי ההיסטוריונים הפולנים תדיאוש אולייניק ובוגומי רודבסקי.[27][28] השקפה נוספת של מספר היסטוריונים היא כי הרס תשתיות העיירה יכול היה להיות מטרת הפשיטות, על מנת לבחון את הטקטיקות ואת כוח האש של הלופטוואפה, בפרט של מפציץ ה-Ju 87B החדש.[8] שבועיים לפני תחילת המלחמה ציין ראש המטה הכללי של גרמניה פרנץ הלדר ביומנו המלחמתי תוכנית שנקראה "מבצע התקפי אדום באזור ויילון". בימים הראשונים למלחמה, פתח לופטוואפה כמה מתקפות נוספות באזור, כולל על הערים הקטנות דז'יאלושין וקאמיינסק והפיק צילומי אוויר של יעילות ההתקפות על עיירות אחרות.

הלדר הבחין ביומנו המלחמתי בין "פיגועי טרור" למתקפות על מטרות צבאיות. ההיסטוריון הגרמני הנס-אריך פולקמן מציין כי עבור הארמייה העשירית הגרמני, שהיה הגורם הצבאי הקריטי בקטע זה בחזית, לוויילון לא הייתה חשיבות מבצעית, קל וחומר אסטרטגית, להצדיק את הפצצתה. המפקד האחראי על הלופטוואפה, וולפרם פון ריכטהופן, היה מצווה באופן אישי על המבצע. פולקמן, בדומה לבהלר, מציין כי אמנם ריטכהופן אולי לא התכוון לכך כ"התקפת טרור", אך הוא בחר את ויילון כמטרה קרובה לגבול כדי לבדוק את יכולותיהם ואת יעילותם התפעולית של מפציצי הצלילה שלו, אם אפשר ללא הפסדים לכוח שלו. פולקמן מאפיין את השמדת ויילון כהתקפה על מטרה לא צבאית ולכן כפשע מלחמה.[29] סיבות דומות להפצצת עיר קטנה חסרת הגנה ניתנות על ידי ההיסטוריון נורמן דייוויס להפצצת פראמפול כשבועיים לאחר מכן: "פראמפול נבחרה בחלקה כיוון שהיא חסרת הגנה לחלוטין, ובחלקה מפני שתוכנית הרחוב הבארוקית שלה הציגה רשת גאומטרית מושלמת לחישובים ומדידות."[30]

פיאוטקובסקי, שניתח את ההפצצה מנקודת מבט של הפגזה אווירית ומשפט בינלאומי, הגיע למסקנה כי ההפצצה היוותה הפרה של מספר נורמות מלחמה, בפרט הנוגעות לחוקים הומניטריים והפעלת כוח פרופורציונלי. הוא גם דן בתוחלתו של המונח "הפצצת טרור" לנוכח טיוטת האמנה שלא אימצה מעולם ב-1923 (כללי האג ללוחמה אווירית) שהכניסה את המונח. הוא מסיק שכדי לתאר את הפשיטות בוויילון כהפצצות טרור, מסמכים יצטרכו להוכיח כי הסיבה האמיתית להפצצה היא טרור על האוכלוסייה האזרחית ולא זיהוי מוטעה של מטרות צבאיות.[8]

ציוני דרך מרכזיים, שנפגעו או נהרסו

יעדים שנהרסו בהפצצה הגרמנית כללו:

  • כנסיית מיכאל שנבנתה במאות ה-13–14[28]
  • בית הכנסת שנבנה באמצע המאה ה-19
  • טירת ויילון שנבנתה במאה ה-19[31]
  • בית החולים "כל הקדושים", עם שלט גג ברור של הצלב האדום, שבהפצצתו נהרגו 32 אנשים, בהם 26 חולים[7]
  • חומות העיר מהמאה ה-15, נפגעו קשה[17]
  • יותר מתריסר בתים היסטוריים מהמאה ה-18 וראשית המאה ה-19

בית העירייה, עם שער קרקוב מהמאה ה-14, שרד כשפצצה נתקעה בגג בית העירייה ולא התפוצצה.[31]

זיכרון והנצחה

המחקר המדעי הראשון על ההפצצה בוצע בשנת 1961 על ידי ברברה בוגארסקה, על סמך ראיונותיה עם 14 עדים פולנים.[28]

ההתקפה על ויילון הונצחה על ידי מספר נשיאי פולין. בשנת 2004 חשף הנשיא אלכסנדר קוואשנייבסקי אנדרטה לתושבי העיר שנפלו באומרו כי "כאן התנהלה מלחמה מוחלטת, שלא הבחינה בין אזרחים לצבא, במטרה להשמדה המונית." בשנת 2009 ביקר הנשיא לך קצ'ינסקי והדגיש כי "ווילון הוא סמל למלחמה מוחלטת." בשנת 2017 ביקר הנשיא אנדז'יי דודה ו"הזכיר ל[עולם] שהמלחמה החלה בפולין, בווסטרפלטה, אבל בימים הראשונים ההפסדים הגבוהים ביותר היו של אזרחים, וכי גרמניה הנאצית ביצעה מעשי זוועה בהפצצת אוכלוסיות חפות מפשע."[3][32]

הפצצת ויילון היא חלק מתערוכה במוזיאון ההיסטוריה הצבאית של בונדסווהר בדרזדן.[33]

ניסיונות התביעה

שני ניסיונות, ב-1978 וב-1983, להעמיד לדין אנשים נגד הפצצת בית החולים בוויילון, נדחו על ידי שופטי מערב גרמניה, כאשר הנתבעים הצהירו כי בערפל הבוקר הטייסים לא הצליחו להבחין באופי המבנים שהפציצו וכי מדובר במודיעין לקוי ולכן אין להאשימם.[12][34]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 Bębnik, Grzegorz (2009). "WIELUŃ, 1 WRZEŚNIA 1939 – fragment tekstu dr. Grzegorza Bębnika" [WIELUŃ, 1 WRZEŚNIA 1939 – fragment of the work of dr. Grzegorz Bębnik]. Pamięć.pl – portal edukacyjny IPN (בפולנית). אורכב מ-המקור ב-2018-05-17. נבדק ב-16 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 Davies, Norman (29 באוגוסט 2009). "We must not forget the real causes of the war". The Independent. נבדק ב-25 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Rybczyński, Zbyszek (1 בספטמבר 2017). "Czy wystawiać rachunek za Wieluń?" [Should We Issue an Invoice for Wieluń?]. Dziennik Łódzki (בפולנית). נבדק ב-16 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 "Oddziałowa Komisja w Łodzi. Śledztwa zakończone wydaniem postanowienia o umorzeniu. Śledztwo w sprawie zabójstwa przez lotników niemieckich w dniu 1 września 1939 roku, podczas bombardowania miasta, 32 pacjentów Szpitala w Wieluniu oraz kilkuset Polaków i Żydów, którzy zginęli w innych miejscach podczas bombardowania miasta, to jest o zbrodnię nazistowską stanowiącą zbrodnię wojenną (S 10.2004.Zn)" (בפולנית). 2004.
  5. ^ Kulesza, Witold (2004). ""Wieluń polska Guernica", Tadeusz Olejnik, Wieluń 2004 : [recenzja]" ["Wieluń Polish Guernica", Tadeusz Olejnik, Wieluń 2004 : [review]] (PDF). Rocznik Wieluński (בפולנית). 4: 253–254.
  6. ^ 1 2 Tadeusz Olejnik (2004). Wieluń polska Guernica (בפולנית). Biblioteka Wieluńskiego Towarzystwa Naukowego. pp. 31–34. ISBN 9788391378861.
  7. ^ 1 2 3 4 Książek, Jan (2005). "Cel zniszczony, z dzienników wojennych Waltera Siegla i Kurta Hartmana" [Target destroyed, from the war diaries of Walter Siegel and Kurt Hartmann] (PDF). Siódma Prowincja (בפולנית). 3–4: 44–47.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Piątkowski, Mateusz Jan (2013). "Wieluń – 1 IX 1939 r. Bombardowanie miasta a międzynarodowe prawo konfliktów zbrojnych". Wojskowy Przegląd Prawniczy (2): 21–52. ISSN 0137-7272. אורכב מ-המקור ב-2018-05-16. נבדק ב-2019-09-15. PDF
  9. ^ Steve Zaloga; W. Victor Madej (31 בדצמבר 1990). The Polish Campaign, 1939. Hippocrene Books. p. 107. ISBN 978-0-87052-013-6. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ John Weal (20 באוקטובר 2012). Bf 109D/E Aces 1939–41. Bloomsbury Publishing. pp. 4–7. ISBN 978-1-78200-526-1. {{cite book}}: (עזרה)
  11. ^ Lexikon der Wehrmacht, Sturzkampfgeschwader 76
  12. ^ 1 2 3 4 5 Trenkner, Joachim (1 בספטמבר 2009). "Ziel vernichtet" [Target destroyed]. Die Zeit (בגרמנית). 2003 (7). נבדק ב-4 ביוני 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Tadeusz Olejnik (2004). Wieluń polska Guernica (בפולנית). Biblioteka Wieluńskiego Towarzystwa Naukowego. pp. 20–21. ISBN 9788391378861.
  14. ^ Tadeusz Olejnik (2004). Wieluń polska Guernica (בפולנית). Biblioteka Wieluńskiego Towarzystwa Naukowego. p. 19. ISBN 9788391378861.
  15. ^ 1 2 Tadeusz Olejnik (2004). Wieluń polska Guernica (בפולנית). Biblioteka Wieluńskiego Towarzystwa Naukowego. pp. 16–17. ISBN 9788391378861.
  16. ^ Tadeusz Olejnik (2004). Wieluń polska Guernica (בפולנית). Biblioteka Wieluńskiego Towarzystwa Naukowego. p. 33. ISBN 9788391378861.
  17. ^ 1 2 Sylwia Słomińska, Z dziejów dawnego Wielunia: Wieluń, 1 września 1939 r., Uniwersytet Lodzki
  18. ^ 1 2 Tadeusz Olejnik (2004). Wieluń polska Guernica (בפולנית). Biblioteka Wieluńskiego Towarzystwa Naukowego. p. 30. ISBN 9788391378861.
  19. ^ de Zeng, Stankey, Creek 2009, p. 133.
  20. ^ 1 2 Pete that r C. Smith (2007). Ju 87 Stuka Volume One: Luftwaffe Ju 87 Dive-bomber Units 1939–1941. Classic Publications. p. 27. ISBN 978-1-903223-69-7.
  21. ^ Wielkia Encyklopedia Powszechna, 1969
  22. ^ Chris McNab (20 בנובמבר 2012). Hitler's Eagles: The Luftwaffe 1933–45. Bloomsbury Publishing. pp. 262–. ISBN 978-1-78200-311-3. {{cite book}}: (עזרה)
  23. ^ Rolf-Dieter Müller: Der Bombenkrieg 1939–1945, Ch. Links Verlag, Berlin 2004, ISBN 978-3-86153-317-7, S. 54; Horst Boog: Bombenkriegslegenden, in: Militärgeschichtliche Beiträge 9/1995, S. 22.
  24. ^ Mike Guardia (20 ביולי 2014). Junkers Ju 87 Stuka. Bloomsbury Publishing. pp. 50–. ISBN 978-1-4728-0121-0. {{cite book}}: (עזרה)
  25. ^ Richard Hargreaves (2008). Blitzkrieg Unleashed: The German Invasion of Poland, 1939. Stackpole Books. pp. 116–. ISBN 978-0-8117-0724-4.
  26. ^ Timothy Snyder (2 באוקטובר 2012). Bloodlands: Europe between Hitler and Stalin. Basic Books. p. 119. ISBN 978-0-465-03297-6. {{cite book}}: (עזרה)
  27. ^ Tadeusz Olejnik (2004). Wieluń polska Guernica (בפולנית). Biblioteka Wieluńskiego Towarzystwa Naukowego. pp. 27–28. ISBN 9788391378861.
  28. ^ 1 2 3 Rudawski, Bogumił (2016). "Nalot bombowy na Wieluń 1 września 1939 r" [Bombing of Wieluń 1 September 1939]. Z Archiwum Instytutu Zachodniego (בפולנית). 7: 1–10.
  29. ^ Hans-Erich Volkmann, "Wolfram von Richthofen, die Zerstörung Wieluńs und das Kriegsvölkerrecht", Militärgeschichtliche Zeitschrift 70 (2011), pp. 287–328.
  30. ^ Norman Davies (26 באוגוסט 2008). No Simple Victory: World War II in Europe, 1939–1945. Penguin Publishing Group. p. 262. ISBN 978-1-4406-5112-0. {{cite book}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 Tadeusz Olejnik (2004). Wieluń polska Guernica (בפולנית). Biblioteka Wieluńskiego Towarzystwa Naukowego. p. 18. ISBN 9788391378861.
  32. ^ Łódź, Instytut Pamięci Narodowej -. "Ogólnopolskie obchody 78. rocznicy wybuchu II wojny światowej i Dnia Weterana – Wieluń, 1 września 2017". Instytut Pamięci Narodowej – Łódź (בפולנית). נבדק ב-18 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Kraenzle, Christina; Mayr, Maria (10 בדצמבר 2016). The Changing Place of Europe in Global Memory Cultures: Usable Pasts and Futures (באנגלית). Springer. pp. 36–37. ISBN 9783319391526. {{cite book}}: (עזרה)
  34. ^ Jolly, Philip (2010). Jewish Wielun – a Polish Shtetl (באנגלית). Philip Jolly. p. 501. ISBN 978-1-4452-8773-7.