PROFILPELAJAR.COM

הפצצות רוטרדם במלחמת העולם השנייה, המכונות גם "הבליץ על רוטרדם" (אנ') בוצעו ב־14 במאי 1940 על ידי הלופטוואפה הנאצי במלחמת העולם השנייה. רוטרדם הייתה העיר הראשונה שנהרסה באופן טוטאלי. כמעט 900 אנשים נהרגו, וכ־85,000 איבדו את ביתם. ההצלחה הפיזית והפסיכולוגית, הובילה לכך שהאוברקומנדו דה לופטוואפה (OKL) איים על הממשלה ההולנדית בהפצצות על העיר אוטרכט אם הממשלה ההולנדית לא תיכנע. הולנד נכנעה בבוקר למחרת.^[1]

רקע

מיקומה הגאוגרפי של הולנד, בין בריטניה לגרמניה, היה מושלם מבחינה אסטרטגית להקמת בסיסים לכוחות הימיים והאוויריים של הגרמנים לצורך התקפות על האיים הבריטיים. אמנם הולנד היו נייטרליים במהלך מלחמת העולם הראשונה ותכננו לפעול במדיניות זו גם במלחמת העולם השנייה. הולנד ויתרה על נשק שהציעה לה צרפת, באמירה שהם לא רוצים להזדהות עם אף אחד מהצדדים. אפילו שייצור נשק הואץ במעט אחרי הפלישה לדנמרק באפריל 1940, צבא הולנד החזיק באותה העת רק 35 רכבים קרביים משוריינים מודרניים עם גלגלים, ללא כלי רכב קרביים עם מזקו"ם, 135 מטוסים ו-28,000 חיילים,^[2] בזמן שלגרמניה היו 159 טנקים, 1200 כלי טיס מודרניים, ובסביבות 150,000 חיילים העומדים לרשות הזירה ההולנדית בלבד.

בשל היתרון הצבאי המשמעותי, החליטה המנהיגות הגרמנית לזרז את כיבוש הולנד, ראשית על ידי תפיסת השליטה בנקודות צבאיות אסטרטגיות, כגון שדות תעופה, גשרים, וכבישים ובהמשך השתלטות על המדינה. הפלישה להולנד הוזכרה לראשונה ב־9 באוקטובר 1939, כשהיטלר הורה על: "תוכניות לתקיפה על האגף הצפוני של החזית המערבית שחוצה את האזור של לוקסמבורג, בלגיה, והולנד." המתקפה הייתה צריכה להתבצע כמה שיותר מהר וכמה שיותר בכוח. היטלר הורה לקציני מודיעין להשתמש במדים קרביים הולנדיים כדי להשיג מידע מפורט על תוכניות ההגנה של הולנד.

הוורמאכט השיקו את הפלישה להולנד בשעות המוקדמות של ה-10 במאי 1940. המתקפה החלה כאשר הלופטוואפה חצו את המרחב האווירי ההולנדי, מה שיצר את הרושם שבריטניה הייתה המטרה האולטימטיבית. אולם הייתה זו הטעייה, שכן המטוסים הסתובבו בים הצפוני וחזרו לתקוף מהמערב, ובדרך הוצנחו צנחנים בשדות התעופה וולקנבורג ואוקנבורג, ליד מושב הממשלה ההולנדי, וההרמון המלכותי בהאג. כך התחיל הקרב על ההאג. בזמן שגרמניה תכננה להשתלט במהירות על ידי שימוש בטקטיקה הזאת, ההולנדים עצרו את ההתקדמות באזור הליבה של מבצר הולנד, מה שהאט את התקיפה הגרמנית.

המלחמה על רוטרדם

בבוקרו של ה-13 במאי 1940 כוחות חיל המצב ההולנדים ברוטרדם, תחת פיקודו של אלוף-משנה פ.ו. סצ'רו החזיקו בגדה הצפונית של הנחל ניוה מאס, שזרם דרך העיר ומנע מהגרמנים לחצות. כוחות גרמנים כללו כוחות צנחנים וכוחות אוויריים של גנרל שטודנט וכוחות קרקע בפיקודו של גנרל שמידט, על בסיס דיוויזיית פאנצר התשיעית ודיוויזיית הפאנצר אס אס הראשונה. מתקפת נגד הולנדית, בהובלת נחתים הולנדים נכשלה להחזיר לידי ההולנדים את הגשר של ווילמסברג, המעבר המשמעותי ביותר. היו מספר ניסיונות על ידי חטיבת התעופה הצבאית ההולנדית לפוצץ את הגשר אך הם גם נכשלו. בבוקר של ה-14 במאי, היטלר הוציא את "ויסונג" מספר 11. לגבי תיאטרון המבצע ההולנדי והוא אומר את הבא^{[דרושה הבהרה]}:

יכולת ההתנגדות של צבא הולנד התבררה כחזקה מהצפוי. סיבות פוליטיות וצבאיות דורשות שהתנגדות זו תישבר בהקדם האפשרי. תפקידו של הצבא לכבוש את מבצר הולנד על ידי הפקדת מספיק כוחות מדרום, בשילוב התקפה בחזית המזרחית. בנוסף לכך, חיל האוויר מחויב, בזמן שהוא החלשת הכוחות שעד עכשיו נתמך על ידי הצבא השישי, להקל על נפילתה המהירה של מבצר הולנד.

גנרל שמידט תכנן תקיפה משולבת ביום הבא, ה-14 במאי, על ידי שימוש בטנקים של הפאנצר התשיעי עם תמיכה של להביורים, חיילי אס אס ומהנדסי קרב. הצנחנים היו אמורים לבצע חצייה אמפיבית של הנהר במעלה הזרם ואז התקפת אגף דרך מחוז קרלינגן. המתקפה הייתה צריכה להתלווה על ידי הפצצה ארטילרית, בזמן שגנרל שמידט ביקש תמיכה של הלופטוואפה בצורת גרופא (בסביבות 25 כלי טיס) של מפציצי צלילה מסוג יונקרס 87 Ju, ספציפית בשביל פשיטת דיוק. הבקשה של שמידט לתמיכה אווירית הגיע לברלין, לצוות של הלופט פלוט 2. במקום מפציצי דיוק, שמידט קיבל הפצצות שטיח על ידי המפציצים היינקל He 111 לצד גרופא של שטוקות המתמקדים בכמה יעדים אסטרטגיים.

הפצצה

שמידט השתמש באיום של הריסת העיר כדי לגרום לקולונל סצ'רו להכניע את העיר. רוטרדם, המטרה התעשייתית הגדולה ביותר בהולנד ועם חשיבות אסטרטגית גדולה לגרמנים, הייתה מטרה להפצצות. סצ'רו סירב ומתח את המשא ומתן. תחילת התקיפה האווירית הוחלטה על השעה 13:20 [זמן הולנדי].

שמידט דחה את האולטימטום לשעה 16:20. אבל, בדיוק בזמן שהמתווח ההולנדי עבר לוויליאמסבורג כדי להעביר את המידע הזה, הזמזום של המפציצים נשמע ברחבי העיר: סה"כ 90 מפציצים מהקאמפפגסצ'וואדר 54 נשלחו לעיר.

כשההודעה הגיעה לעמדת הפיקוד של ה-KG 54, הקומודור, אוברסט וואלטר לאקנר, כבר התקרב לרוטרדם והמטוסים שלו כבר כיוונו את כלי נשקם האווירי לטווח הארוך. אובך ועשן טשטשו את המטרה; כדי להבטיח שההגנה ההולנדית נפגעה לאקנר הוריד את המערך שלו ל־700 מטר. כוחות גרמניים ברחוב נורדריילאנד ירו נורים כדי למנוע אש כוחותינו — אחרי ששלושה מטוסים מהמערך הדרומי ירו את כל התחמושת שלהם, ה-24 שנותרו מהמערך של אוברסט-לויטננט אוטו הוהנה ביטלו את ההתקפה שלהם. המערך הגדול יותר הגיע מצפון-מזרח, מנקודה שממנה הם יכלו לראות את הזיקוקים האדומים מהחלק הדרומי של העיר, והתחילו את המתקפה שלהם. חמישים וארבעה He 111 ירדו כדי לשחרר 97 טונות של פצצות, בעיקר בלב העיר.

הסיבה בגינה המערך לא קיבל את פקודת הביטול קודם נותרה שנויה במחלוקת. אוברסט לאקנר טען שהצוותים שלו לא יכלו לראות את הזיקוקים האדומים בגלל לחות ועשן עבה של בניינים נשרפים וכתוצאה מכך הם הצטרכו לרדת לגובה של 600 מטר (2000 פיט). אבל הנור האדום, שלאקנר לא היה יכול לראות, יכול היה להיות בשימוש כסימון של הגרמנים כדי למנוע אש כוחותינו ולהראות את המיקום שלהם בעיר. בטופס גרמני רשמי רשום כי נור אדום מיועד לסיבה הזאת ספציפית.

סה"כ, 1,150 פצצות במשקל של 50 קילוגרם ו-158 פצצות במשקל של 250 קילוגרם הופלו על העיר, בעיקר באזורי מגורים בקרלינגן ובאזור האמצעי בעיר מימי הביניים. רובן פגעו בבניינים והעלו אותם באש, מה שגרם לשריפות חסרות שליטה שהחמירו בימים הבאים כשהרוח נשבה חזק יותר ונוצרוסופת אש. אף על פי שהנתונים המדויקים אינם ידועים, כמעט 1,000 אנשים וכ־85,000 איבדו את ביתם. בסביבות 2.6 קילומטרים מרובעים של שטח מהעיר כמעט הושטחו. 24,978 בתים, 24 כנסיות, 2,320 חנויות, 775 מחסנים ו-62 בתי ספר נהרסו. שמידט שלח הודעה מפויסת למפקד ההולנדי גנרל וינקלמן, שנכנע תוך זמן קצר לאחר מכן, בריג'סורד, כפר דרומה-צפונה מרוטרדם. בית הספר שבו ההולנדים חתמו על הכניעה שלהם נהפך למוזיאון קטן לאחר מכן.

התוצאה

לצבא ההולנדי לא הייתה דרך אפקטיבית לעצור את המפציצים (חיל האוויר של הולנד חדל להתקיים וכלי הנשק נגד המטוסים שלהם הוזזו להייג), אז כשהם קיבלו אולטימטום דומה שבו הגרמנים איימו להפציץ את העיר אוטרכט, הממשלה ההולנדית החליטה להיכנע במקום להסתכן בהרס של עוד עיר. מקורות הולנדים ובריטים עדכנו את הציבור בעזרת חדשות בין-לאומיות שהפלישה לרוטרדם הייתה על עיר פתוחה שבה 30,000 אזרחים נהרגו (המספר האמיתי היה בסביבות 900) ו-"אפיין את ההריסה של העיר העתיקה כמעשה ברברי ולא מתחשב". מספר הנפגעים היה יחסית נמוך, משום שאלפי אזרחים ברחו לאזורים יותר בטוחים של רוטרדם, או לערים אחרות, במשך ארבעת הימים של לחימה והפצצות שהיו לפני זה. השבועי "Die Mühle" של גרמניה טען שהממשלה של הולנד הייתה אשמה מכיוון שהפכה את רוטרדם למבצר, למרות הדרישות לפנות את העיר. בנוסף לכך, הם טענו שהעיר העתיקה הועלתה באש על ידי פצצות הולנדיות ומכשירי תבערה.

לבריטים הייתה מדיניות של הפצצת מטרות צבאיות ותשתיות בלבד כמו נמלים ומסילות רכבת. ואילו זה הודה כי ההפצצה של גרמניה תגרום לנפגעים אזרחים, הממשלה הבריטית ויתרה על הכוונה להפציץ רכוש אזרחי מחוץ לאזורי לחימה (שהיו האזורים הגרמנים מזרחה מריין, אחרי נפילת פולין) כטקטיקה צבאית. מדיניות זו ננטשה ב-15 במאי 1940, יום לאחר ההפצצות על רוטרדם, כאשר ה-RAF הופנה לתקוף יעדים ברוהר, כולל מפעלי נפט ומטרות תעשייתיות אחרות אשר סייעו למאמץ המלחמתי בגרמניה, כמו תנורי רם שבלילה היו מאירים את עצמם. פשיטת ה-RAF הראשונה על פנים גרמניה התרחשה בליל ה-15/16 במאי 1940.

"כאשר התרחשה הפלישה להולנד הוחזרתי מחופשה והמשכתי במבצע הראשון שלי ב־15 במאי 1940 נגד גרמניה היבשתית. היעד שלנו היה דורטמונד ובדרך חזרה הובלנו דרך רוטרדם. חיל האוויר הגרמני הפציץ את רוטרדם יום קודם והעיר עדיין הייתה בלהבות. הבנתי אז היטב כי המלחמה מדומה נגמרה וכי זה היה אמיתי. באותה עת כיבו, שירותי הכיבוי, מספר שריפות אז עדיין היו שריפות ברחבי העיר. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי הרס משריפות בסדר גודל זה. המשכנו ישר לחלק הדרומי של רוטרדם בגובה של 6,000 או 7,000 רגל, ובאמת יכולת להריח את העשן מהשריפות הבוערות על האדמה. הייתי בהלם לראות כזו עיר בלהבות. הרס בקנה מידה שמעולם לא חוויתי." -קומודור האוויר ווילף ברנט