שלט רחוב השלושה ביהוד לזכר אם ושני ילדיה שנרצחו בפיגוע חבלני ביהוד באוקטובר 1953 שבעקבותיו הוחלט על פעולת הנקם בקיביה
הפיגוע ביהוד היה פיגוע טרור שביצעו חברי חוליית פדאיון פלסטינית ב-12 באוקטובר1953, בבית במועצה המקומית יהוד. שלושה מבני משפחת קאניאס, האם סוזאן[1] (בת 39) ושני ילדיה שושנה[2] (בת 3) ובני[3] (בן שנה), נרצחו בפיגוע ובנה הבכור נפצע באורח קל. בעקבות הפיגוע בוצעה פעולת קיביה.
הפיגוע
בשעות הערב של יום שני, 12 באוקטובר1953, חדרה חוליית פדאיון פלסטינית מהגדה המערבית והגיעה ליהוד. באותו זמן ישנו בבית משפחת קאניאס שבקצה רחוב 16 שבעיר, אם המשפחה, שבעת ילדיה וסבתם. אב המשפחה לא שהה באותו זמן בבית, משום שעבד במפעל בנגב וחזר לביתו רק פעם בשבוע. כל הנוכחים בבית לנו באותו החדר. בשעה 1:30 בלילה קרבו המחבלים לבית, והשליכו רימון יד לחדר השינה דרך החלון.
אם המשפחה, סוזאן קאניאס, ושניים מילדיה, בנימין בן השנה וחצי ושושנה בת הארבע, ישנו במרכז החדר. שני הילדים נהרגו מיד, וסוזאן, שנפצעה באורח אנוש וידה נקטעה, מתה מפצעיה בבית החולים. הסבתא וחמשת הילדים האחרים ישנו על מיטה וספה בצד החדר ולא נפגעו, משום שרסיסי הרימון התפזרו לטווח קצר. רק הבן הבכור, שישן סמוך לחלון, נפצע באורח קל.
סמוך לשעה 2 בלילה, נפתחה אש על רכב שנסע בכביש בין לוד לחיפה. הנהג הגביר את מהירותו והצליח להימלט. מאוחר יותר נמצאו על המכונית חמישה קליעים, והנהג דיווח על האירוע למשטרת פתח תקווה. סבורים כי האלמונים שפתחו באש על המכונית הם חברי החוליה שביצעה את הפיגוע ביהוד כמחצית השעה קודם לכן.
עקבות המחבלים הובילו לסביבות הכפר רנתיס, כחמישה קילומטרים צפונית לכפר קיביה.[4] לפי ההיסטוריון בני מוריס, "התקיפה חזרה על דפוס שנשתגר" מאז חודש מאי אותה השנה.[5]
מפקד הלגיון הירדני, ג'ון באגוט גלאב, חשש מפני פעולת תגמול ישראלית ולכן הציע שגששים ישראלים יעקבו על כלבי גישוש אחר מבצעי הפיגוע בתוך שטח ירדן. הייתה זו הפעם הראשונה שירדן הציעה הצעה שכזאת. אלא שהגשש וכלבו אבדו את העקבות והריח במרחק לא רב מהגבול, סמוך למשטרת רנתיס. בעקבות זאת, הבטיח גלאב שירדן "תעשה כל שביכולתה להעמיד לדין את האשמים, אם הם מצויים בשטח ירדן". ב-14 באוקטובר גינתה ועדת שביתת הנשק ישראל־ירדן את הרצח המשולש, ובאופן יוצא דופן, הצביע הפעם נציג ירדן בוועדה בעד החלטת הגינוי.[5]
