נכון לשנת 2013 הספרייה בבנגקוק כוללת למעלה משלושה מיליון פריטים, והיא כוללת 11 סניפים פרובינציאליים. תקציבה הוא 87 מיליון באט ומועסקים בה כ-200 עובדים.[2]
רקע
המשימות העיקריות של הלאומי של הספרייה בתאילנד הן איסוף, אחסון, שמירה וארגון כל הקניין הרוחני הלאומי בכל אמצעיו. האוספים כוללים כתבי יד תאילנדים,[3]כתובות אבן, עלי דקל, ספרים תאילנדיים מסורתיים ופרסומים מודפסים וכן חומרים אורקוליים ודיגיטליים. הספרייה היא משאב מידע לאומי המשרת אזרחים בפריסה ארצית.
לספרייה הלאומית היסטוריה ארוכה. קודמתה היא הספרייה המלכותית פרה ואג'יראנאנה (תאית: หอสมุดพระวชิรญาณ) שהוקמה בשנת 1883, על ידי ילדי המלך ראמה הרביעי לכבוד אביהם. מאוחר יותר בשנת 1897, חזר המלך ראמה החמישי מביקורו באירופה והביע רצון להקדיש את הספרייה לבירה. בשנת 1905 שלוש ספריות, ספריית מנדירה דהרמה, ספריית ואג'יראנאנה וספריית בודההאסאנה סנגהה, אוחדו בפיקודו של המלך ראמה החמישי ושמן שונה ל"ספריית ואג'יראנאנה לעיר הבירה". הספרייה נותרה תחת חסות משפחת המלוכה מאז. בשנת 1933, לאחר רפורמות דמוקרטיות, הוקמה המחלקה לאמנויות יפות והשאירה את ניהול ספריית ואג'יראנאנה לדרג המלכותי. לאחר מכן שונה שמה ל"ספרייה הלאומית". בשנת 1966 הועברה הספרייה הלאומית לדרך סמסן בבנגקוק והיא מנוהלת כיום על ידי משרד התרבות.
היסטוריה
שנה
אירוע
1905
הספריות המלכותיות שולבו על ידי המלך ראמה החמישי והוקמה הספרייה הלאומית
1916
הספרייה הועברה לבניין טאבארבאטו, מזרחית לוואט מהאטאט
1925
אוספים מודפסים שוכנו בבניין החדש, שלימים הוסב ל"ספריית ואג'יראווד" על ידי המלך ראמה השביעי
1933
כל כתבי היד העתיקים וכונני הספרים המוזהבים התאים הועברו לאולם סיואמוקאבימן ששונה ל"ספריית ואג'יראנאנה"
1947
הספרייה הועברה תחת המחלקה לאמנויות יפות כ"חטיבת הספרייה"
1966
ספריית הזיכרון "דמרונג רג'אנובהאב" הוקמה ובהמשך הועברה לבניין חדש במתחם ארמון ורדיס ברחוב לאן לואנג.
1972-2009
הקמת שישה עשר סניפים לספרייה הלאומית במחוזות תאילנד
אולם הזיכרון של המלך ראמה החמישי הוקם כדי לאכלס אוספים פרטיים מלכותיים ולהציג עבודות שעווה מלכותיות, כמו גם הערים הדמוקרטיות הניסיוניות דוסיט תאני של המלך ראמה השישי