הסלון של ברטה צוקרקנדל-שפס היה הסלון התרבותי החשוב ביותר בווינה ממפנה המאה העשרים ועד האנשלוס. היה קיים בווינה משנת 1888 ועד קצת לפני האנשלוס בשנת 1938.[1] הוא היה ממוקם במעונה של צוקרקנדל, תחילה בנוסוואלדגאזה בווינה-דובלינג,[1] אחר כך בפאלה ליבן אוספיטס ברינגשטראסה ליד בורגתיאטר וממול לבית העירייה ואוניברסיטת וינה.
הסלון הוקם במסורת הסלונים הספרותיים של פאני פון ארנשטיין בימי קונגרס וינה.
בסלון של צוקרקנדל התארחו מפורסמים רבים בהם גוסטב קלימט, גוסטב מאהלר, מקס ריינהרדט, ארתור שניצלר ואלמה מאהלר. היא גם תמכה באמנים כמו אנטון.[2]
אחותה סופי הייתה נשואה לפול קלמנסו, אחיו של ראש ממשלת צרפת ז'ורז' קלמנסו, והעניקה לסלון קשרים לחוגים פריזאיים.
הקמת הסלון בנוסוואלדגאזה
צוקרקנדל זכרה את הדברים הבאים על הסלון המקורי שלה לקראת סוף חייה בגלות:
"עד מהרה הבית שלנו היה מרכז של קבוצת חברים; אמנים, מדענים, מוזיקאים. מאז נעורי המוקדמים הייתי רגילv לקבל אורחים. עשיתי זאת בדרך לא שגרתית לעתים קרובות, אבל אנשים הגיעו ל"ז'אנר" "בית החלומות" שלנו. לעתים קרובות גילינו גם אטרקציה נוספת: עצי האגוזים הגדולים בגינה שלנו הם אותם עצים שתחתיהם ישב פעם אחת מהמבקרים התכופים שלנו הוא תמיד אמר שהוא לא בא אליי, אלא לעצי האגוזים, שבצלם הוא חש השראה מבקר זה היה יוהאן שטראוס, ששמו היה קשור הכי קרוב לווינה מכל שמות vthaho המפורסמים של המאה ה-19. איש זקן, אבל עדיין כל כך חי עד שכל גופו נראה מלא בקצב הוואלס".[3]
הערות שוליים