נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש וראש ממשלת הודו מנמוהאן סינג מחליפים לחיצות ידיים בניו דלהי ב-2 במרץ 2006.
הסכם הגרעין בין ארצות הברית והודו נחתם במסגרת הצהרה משותפת ב-18 ביולי2005 של ראש ממשלת הודו, מנמוהאן סינג, ונשיא ארצות הברית, ג'ורג' וו. בוש, במסגרתה הסכימה הודו להפריד בין מתקני הגרעין האזרחיים והצבאיים שלה ולהציב את כל מתקני הגרעין האזרחיים שלה[1]. תחת פיקוח מלא של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), ובתמורה הסכימה ארצות הברית לפעול לשיתוף פעולה גרעיני אזרחי מלא עם הודו[2]. מימוש ההסכם והשלמתו הסופית נמשך יותר משלוש שנים, שכן הוא היה צריך לעבור מספר שלבים מורכבים, כולל תיקון החוק בארצות הברית, במיוחד חוק האנרגיה האטומית משנת 1954, מימוש תוכנית הפרדה בין הפעילות האזרחית והצבאית של תוהנית הגרעין של הודו[3], הסכם הודו-סבא"א והענקת פטור להודו על ידי קבוצת ספקי הגרעין, קרטל בקרת יצוא שנוצר בעיקר בתגובה לניסוי הגרעיני הראשון של הודו ב-1974[1]. במתכונתה הסופית, העסקה מעמידה תחת אמצעי פיקוח קבועים מתקנים גרעיניים שהודו זיהתה כ"אזרחים" ומאפשרת שיתוף פעולה גרעיני אזרחי רחב, תוך אי הכללה של העברת ציוד וטכנולוגיות "רגישות", לרבות פריטי העשרה אזרחיים ועיבוד מחדש אפילו במסגרת סבא"א. ב-18 באוגוסט 2008 אישרה את ההסכם מועצת הנגידים של סבא"א, וב-2 בפברואר 2009 חתמה הודו על הסכם פיקוח עם סבא"א.
העסקה נתפסת כקו פרשת מים ביחסי ארצות הברית-הודו ומציגה היבט חדש למאמצי אי-הפצה בינלאומיים. ב-1 באוגוסט 2008 אישרה סבא"א את הסכם ההגנה עם הודו, שלאחריו פנתה ארצות הברית לקבוצת ספקי הגרעין (NSG), על מנת לתת להודו אפשרות להתחיל בסחר גרעיני אזרחי. קבוצת ספקי הגרעין, הכוללת 48 מדינות, העניק את הפטור להודו ב-6 בספטמבר 2008, שאיפשר לה לרכוש טכנולוגיה גרעינית אזרחית ודלק גרעיני ממדינות אלו ללא הגבלה. יישום הפטור הפך את הודו למדינה היחידה עם נשק גרעיני שאינה צד באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) אך עדיין רשאית לבצע סחר גרעיני אזרחי עם שאר העולם[4].
בית הנבחרים האמריקאי העביר את הצעת החוק לאישור העסקה ב-28 בספטמבר 2008. יומיים לאחר מכן, הודו וצרפת חתמו על הסכם גרעין דומה שהפך את צרפת למדינה הראשונה שיש לה הסכם כזה עם הודו[5]. ב-1 באוקטובר 2008, הסנאט האמריקאי אישר גם את הסכם הגרעין האזרחי המאפשר להודו לרכוש דלק גרעיני וטכנולוגיה מארצות הברית. הנשיא ג'ורג' וו. בוש, חתם על החקיקה, שאושרה על ידי הקונגרס האמריקני, לחוק, הנקרא כעת חוק שיתוף הפעולה הגרעיני של ארצות הברית-הודו ושיפור אי-הפצה, ב-8 באוקטובר 2008. ההסכם הסופי נחתם על ידי שר החוץ ההודי פרנב מוקהרג'י ומזכירת המדינה קונדוליזה רייס, ב-10 באוקטובר.
רקע
לצדדים לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני יש זכות מוכרת לגישה לשימושים אזרחיים של אנרגיה גרעינית וחובה לשתף פעולה בטכנולוגיה גרעינית אזרחית. בנפרד, קבוצת ספקי הגרעין הסכימה על קווים מנחים ליצוא גרעיני, לרבות כורים ודלק. הנחיות אלו מתנות יצוא כזה בהגבלות מקיפות של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, שנועדו לוודא שאנרגיה גרעינית אינה מוסטת משימוש בדרכי שלום לתוכניות נשק. אף רק הודו, ישראל ופקיסטן לא חתמו על האמנה[6], הודו טוענת שבמקום להתייחס למטרה המרכזית של אי-הפצה אוניברסלית ומקיפה, האמנה יוצרת מועדון בלעדי של "בעלי נשק גרעיני" ומתעקשת על תוכנית פעולה מקיפה לפירוק נשק גרעיני גלובלי[7].
בהנהגת ארצות הברית, מספר מדינות הקימו קבוצה לא רשמית, קבוצת ספקי הגרעין (NSG), לשליטה בייצוא של חומרים גרעיניים, ציוד וטכנולוגיה. כתוצאה מכך, הודו נותרה מחוץ לסדר הגרעיני הבינלאומי, מה שאילץ את הודו לפתח משאבים משלה עבור כל שלב במחזור הדלק הגרעיני וייצור החשמל.
בהתחשב בעובדה שהודו מחזיקה ברזרבות של כ-80,000–112,369 טון אורניום, להודו יש די והותר חומר בקיע כדי לספק את תוכנית הנשק הגרעיני שלה, וגם יכולת ייצור פלוטוניום.
עם זאת, מכיוון שכמות הדלק הגרעיני הנדרשת למגזר ייצור החשמל גדולה בהרבה מזו הנדרשת לשמירה על תוכנית נשק גרעיני, ומכיוון שהעתודה המשוערת של אורניום בהודו מהווה רק 1% ממאגרי האורניום המוכרים בעולם, מגבלות יצוא האורניום השפיעה בעיקר על יכולת ייצור הכוח הגרעיני ההודי. ספציפית, הסנקציות של אתגרו את התוכניות ארוכות הטווח של הודו להרחיב את יכולת ייצור החשמל מכוח גרעיני, מהתפוקה שלה של כ-4GWe (חשמל GigaWatt) לתפוקה של 20GWe עד 2020.
הודו הייתה כפופה לסנקציות בינלאומיות לאחר הניסויים הגרעיניים שלה במאי 1998[8]. עם זאת, בשל גודל הכלכלה ההודית והמגזר המקומי הגדול יחסית שלה, לסנקציות אלו הייתה השפעה מועטה על הודו, כאשר צמיחת התמ"ג ההודי גדלה מ-4.8% בשנים 1997–1998 (לפני הסנקציות) ל-6.6% (במהלך הסנקציות) ב־1998–1999. כתוצאה מכך, בקיץ 2001 החליט ממשל הנשיא ג'ורג' ווקר בוש לבטל את כל הסנקציות על הודו[9]. למרות שהודו השיגה את יעדיה האסטרטגיים מניסויי הגרעין בפוקראן ב-1998, היא המשיכה למצוא את תוכנית הגרעין האזרחית שלה מבודדת ברמה בינלאומית[9].
במרץ 2006 ערך הנשיא ג'ורג' בוש ביקור בן שלושה ימים ולאחר פגישה עם ראש הממשלה מנמוהן סינג הודיעה כי ארצות הברית והודו הגיעו להסכם לשיתוף פעולה גרעיני בתחום האזרחי. כחלק מההסכם, הוכרה לראשונה הודו כמעצמה גרעינית לאחר שהסכימה לפיקוח בינלאומי בכורים האזרחיים שהיא מפעילה[10].
הרציונל מאחורי ההסכם
אי הפצת נשק גרעיני
הסכם הגרעין האזרחי בין ארצות הברית והודו הכיר במשתמע במעמדה של הודו "דה פקטו" כמעצמה גרעינית, גם מבלי שחתמה על ההאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. ממשל בוש הצדיק את הסכם גרעיני עם הודו בטענה שהוא חשוב בסיוע לקידום מסגרת אי-הפצת נשק גרעיני על-ידי הכרה רשמית בהודו. תת-שר החוץ לעניינים פוליטיים, ניקולס ברנס, אחד האדריכלים של ההסכם טען כי בהסכם הגרעין האמון של הודו והאמינות שלה גדלו, עם העובדה שהיא הסכימה לפיקוח של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית. מוחמד אל-בראדעי, שהיה ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, האחראית על בדיקת הכורים האזרחיים בהודו, שיבח את העסקה כי "היא גם תקרב את הודו כשותפה חשובה במשטר אי-ההפצה". התגובה בקהילה האקדמית בראשות ארצות הברית הייתה מעורבת. בעוד שחלק מהכותבים שיבחו את ההסכם כמקרב את הודו למשטר ההאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, אחרים טענו שהוא נותן להודו חופש פעולה רב מדי, בקביעה אילו מתקנים היא יכולה לשמור וכי הוא למעשה מתגמל את הודו על כך שסירבה ללא הרף להצטרף לאמנה לאי-הפצה[11].
שיקולים כלכליים
בהודו מציינים תומכי ההסכם שיקולים כלכליים כאחד הגורמים המובילים לתמיכתם בהסכם. לדוגמה, שהמשמעות החשובה ביותר של ההסכם עבור הודו קשורה לתרומה שהיא תתרום בעמידה בדרישות האנרגיה של המדינה, כדי לשמור על קצב צמיחה כלכלי גבוה. מבחינה פיננסית, גם ארצות הברית צופה שההסכם עשוי לדרבן את הצמיחה הכלכלית של הודו ולהכניס 150 מיליארד דולר למימון הקמת תחנות כוח גרעיניות, חלקן על ידי חברות אמריקאיות. המטרה המוצהרת של הודו הייתה להגדיל את ייצור החשמל הגרעיני מקיבולתה של 4,780 מגה וואט ל-20,000 מגה וואט עד 2020[4].
=שיקולים אסטרטגיים
מאז סוף המלחמה הקרה, מחלקת ההגנה של ארצות הברית, יחד עם שגרירי ארצות הברית מסוימים כמו רוברט בלקוויל, ביקשו לחזק את הקשרים האסטרטגיים עם הודו וביטול הקשר בין המדיניות כלפי פקיסטן והודו בנושא הגרעין. ארצות הברית גם רואה בהודו משקל נגד בר-קיימא להשפעתה הגוברת של סין,
בעוד שהודו עצמאית בתוריום, ומחזיקה ב-25% מהתוריום המוכר והכדאי כלכלית בעולם, היא מחזיקה במעט (1% ממאגרי האורניום העולמיים) המחושבים. התמיכה ההודית בשיתוף פעולה עם ארצות הברית מתמקדת בסוגיית השגת אספקה קבועה של אנרגיה מספקת כדי שהכלכלה תצמח.
