הסוואה בתנועה היא הסוואה אשר מספקת מידה מסוימת של הסתרה עבור אובייקט נע. מאחר שלמערכת הראיה קל יותר לזהות אובייקטים זזים ההסוואות היעילות ביותר הן לרוב כאשר האובייקט נייח וצבעיו ומתאר גופו משתלבים ברקע או כשהוא נחבא מאחורי אובייקטים אחרים, אך במקרים אחדים, למשל כאשר נמר רוצה להתקרב לטרף או חרק המחפש את מזונו אין לאובייקט ברירה אלא לנוע ולחשוף את עצמו ולכן נאלצו בעלי חיים לפתח שיטות הסוואה בתנועה השונות משיטות הסוואה יעילות יותר שנועדו להסתתרות.
הסוואה של התקרבות בתנועה
בעלי חיים רבים רגישים במיוחד לתנועת אובייקטים; לדוגמה, צפרדעים מסוגלים לזהות בקלות כתמים כהים וקטנים הנעים במהירות לידם אך מתעלמים מחפצים נייחים.[1] הסוואה על בסיס צבעים ודפוסים יכולה לעזור לאובייקט להישאר סמוי גם בתנועה, לפחות בצורה יעילה יותר מאובייקט שאינו מוסווה אך יעילותה קטנה ככל שהתוקף מתקרב למטרה. לצורך הסוואה גם בזמן התקרבות קיימות מספר אסטרטגיות.
תנועה חשאית
אסטרטגיה אחת היא למזער את התנועה בפועל, כאשר טורפים כגון נמרים עוקבים אחרי הטרף הם זזים לאט מאוד ובחשאי. אסטרטגיה זו מונעת את הצורך להשתמש בהסוואת תנועת.[2]
חיקוי זרימה אופטית של הרקע
חיות מסוימות, בעיקר מעופפות, מחקות את הזרימה האופטית של הרקע. כלומר הן נעות בהתאם למהירות ולדפוס התעופה של אובייקט המטרה ויוצרות את האשליה שהן אינן נעות כלל או נעות לכיוון אחר. בשיטה זו התוקף אינו פונה ישירות לכיוון הקורבן כמו במרדף קלאסי של ניווט יחסי.
אחת השיטות לנוע מבלי להתגלות היא על ידי שימוש בדפוסי תנועה הנראים טבעיים ומשתלבים עם הסביבה. העיקרית שבהם היא הליכה מתנדנדת המדמה אובייקט נייח שנע כתוצאה מגורמים חיצוניים. למשל סוסון האצה משתמש בדפוס תנועה המדמה אצה שנעה עם זרמי הים, מקלונאים וחרקים אחרים מתנדנדים קדימה ואחורה בזמן ההליכה כאשר הם חשים במשב רוח ומשנים את תדירות הנדנוד בהתאם למאפיינים של הרוח והתזוזה שהיא גורמת לחפצים כגון עלים שנעים סביבם. לעיתים שיטה זו משמשת גם כסוג של תנועת הסוואה לצורך התקרבות לטרף.[3]