הנריק שיפסטד
Henrik Shipstead

לידה	8 בינואר 1881 מחוז קאנדיוהי, מינסוטה, ארצות הברית
פטירה	26 ביוני 1960 (בגיל 79) אלכסנדריה, מינסוטה, ארצות הברית ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Kinkead Cemetery
השכלה	אוניברסיטת נורת'ווסטרן Northwestern University Dental School
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית מפלגת העבודה החקלאית של מינסוטה
חבר בית הנבחרים המדינתי של מינסוטה 1917–1919 (כשנתיים) סנאטור אמריקאי 4 במרץ 1923 – 4 במרץ 1925 (שנתיים) → פרנק קלוג 4 במרץ 1925 – 4 במרץ 1927 (שנתיים) 4 במרץ 1927 – 4 במרץ 1929 (שנתיים) 4 במרץ 1929 – 4 במרץ 1931 (שנתיים) 4 במרץ 1931 – 4 במרץ 1933 (שנתיים) 4 במרץ 1933 – 3 בינואר 1935 (שנה) 3 בינואר 1935 – 3 בינואר 1937 (שנתיים) 3 בינואר 1937 – 3 בינואר 1939 (שנתיים) 3 בינואר 1939 – 3 בינואר 1941 (שנתיים) 3 בינואר 1941 – 3 בינואר 1943 (שנתיים) 3 בינואר 1943 – 3 בינואר 1945 (שנתיים) 3 בינואר 1945 – 3 בינואר 1947 (שנתיים) אדוארד ג'ון ת'אי ←

הנריק שיפסטד (באנגלית: Henrik Shipstead‏; 8 בינואר 1881 – 26 ביוני 1960) היה פוליטיקאי אמריקאי. הוא כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית ממינסוטה בין השנים 1923–1947. הוא שירת תחילה כחבר במפלגת העבודה החקלאית של מינסוטה בין השנים 1923–1941 ולאחר מכן כרפובליקני בין השנים 1941–1947.

מעטים מחברי הקונגרס בהיסטוריה האמריקאית היו עקביים כל כך בהתנגדותם להתערבות ארצות הברית בענייני חוץ, על אף שלא ראה עצמו בדלן ואף הצביע בעד הכרזת מלחמה על יפן לאחר המתקפה על פרל הארבור. הוא גם נודע באנטישמיות שלו ובתמיכתו בתיאוריות קשר אנטי-יהודיות.

שיפסטד נולד ב-8 בינואר 1881 בחווה במחוז קאנדיוהי, מינסוטה, להורים מהגרים נורווגים. בתחילת המאה ה-20, הוא הקים מרפאת שיניים ונבחר לנשיא מועצת הכפר של גלנווד במחוז פופ הסמוך.

שיפסטד התחיל את דרכו כרפובליקני אך בשנת 1922 נבחר לסנאט האמריקאי תחת דגל מפלגת העבודה החקלאית של מינסוטה החדשה. למרות שבדרך כלל היה שותף לאג'נדה השמאלנית של המפלגה, הוא דחה את האנטי-קפיטליזם הקיצוני של חלק מהחברים. למרות שהוא היה חבר המפלגה היחיד בסנאט, הוא זכה למינוי בוועדת החוץ החזקה.

שיפסטד התנגד לכניסת ארצות הברית לחבר הלאומים ולבית המשפט העולמי. הוא קרא לבטל את הפיצויים הגרמניים, שאותם הוא ראה כנקמנים. בניגוד לאי-התערבות בימין הישן, הוא התנגד לכיבוש האיטי, הרפובליקה הדומיניקנית וניקרגואה בידי ארצות הברית. הוא האשים את ההתערבויות הללו בתוספת של רוזוולט לדוקטרינת מונרו מ-1905, שהפכה את ארצות הברית ל"שומר המערב" היהיר של היבשת המערבית.

שיפסטד לא החשיב את עצמו כבדלן. בעוד שתמך במדיניות של אי-התערבות פוליטית מעבר לים, הוא התנגד לחוק המכסים סמוט-האולי משנת 1930, אותם כינה "אחת מהמדיניות הבדלניות הגדולות והמרושעות ביותר שהממשלה הזו אי פעם חוקקה." הוא טען שמכסים גבוהים "מעלים את המחירים לצרכנים" ו"מעשירים מונופולים ומרוששים את העם." נעים הליכות ובעל הדרת כבוד, יריביו בדרך כלל חיבבו אותו באופן אישי. הוא סיכם, "לא בהכרח נובע שרדיקל חייב להיות שוטה גמור."

יחד עם חבר הקונגרס רוברט לוס ממסצ'וסטס, הציג שיפסטד את הצעת החוק שהרחיבה את סמכויות ועדת האומנות של ארצות הברית כך שתכלול מבנים חדשים על קרקעות פרטיות הצופות לנכסים פדרליים. הוועדה, שהוקמה בשנת 1910, בוחנת מבנים, אנדרטאות, מונומנטים ואומנות ציבורית שנבנים על קרקעות פדרליות בוושינגטון הבירה. הצעת החוק, הידועה כחוק שיפסטד-לוס, עדיין בתוקף.

שיפסטד ערק ממפלגת העבודה החקלאית בסוף שנות ה-30, בטענה שגורמים קומוניסטיים השתלטו עליה. הוא זכה בבחירה מחדש לסנאט ב-1940 כרפובליקני.

שיפסטד היה תומך בולט של הנרי פורד וצ'ארלס לינדברג, והפיץ תאוריות קונספירציה אנטי-יהודיות, כמו גם גזענות גלויה נגד יהודים. הוא הצהיר כי הוא מאמין שהפרוטוקולים של זקני ציון הם עובדה, ולעיתים קרובות עודד אחרים לקרוא אותם. במקביל, מעטים נלחמו בעקביות רבה יותר נגד מאמציו של פרנקלין ד. רוזוולט להיכנס למלחמה באירופה. אף על פי ששיפסטד הצביע בעד ההכרזה על מלחמה לאחר המתקפה על פרל הארבור, הוא שמר על עצמאותו מרוזוולט. באוקטובר 1942, לדוגמה, הוא היה אחד הבודדים שהצביעו נגד השירות הסלקטיבי, כפי שעשה גם בשנת 1940.

באפריל 1943 ישעיה ברלין, מומחה בריטי בכיר לפוליטיקה אמריקאית, הכין בחשאי ניתוח עבור משרד החוץ הבריטי הבריטי שקבע ששיפסטד הוא: "מתנגד נחרץ למדיניות מעורבות בין-לאומית ממוצא נורווגי, שנבחר בעיקר בזכות קולות המצביעים הסקנדינביים. אדם צר אופקים, גזען, ורגזן, שנוטה להתנגד בחריפות למושל מינסוטה, הרולד סטאסן. חבר בקבוצת ה-'Farm Bloc' ומצביע בעקביות נגד מדיניות הממשל".

במחאה על דעותיו, קבוצה של סנאטורים דרומיים, כולל ג'יי ליסטר היל, ג'ון ה. בנקהד השני, טום סטיוארט, קנת' מקלר, ריצ'רד ראסל הבן, ווולטר פ. ג'ורג', הפסיקו לשוחח, קמו ועזבו את דלפק האוכל של הסנאט כאשר הסנאטור שיפסטד ניסה להצטרף אליהם. מאוחר יותר אמר היל לעיתונאים שהם "לא יסכימו להתקשר" עם הסנאטור בשל עמדותיו הבדלניות. מאוחר יותר, לאחר ויכוח פרטי עם אותם שישה סנאטורים, הביע שיפסטד צער על מה שכינה "האגלופיליה הקיצונית של מדינות הדרום". ריצ'רד ראסל הבן אמר כי שיפסטד הוא "פחדן" ו"משתף פעולה" עם גרמניה.

הצבעתו של שיפסטד נגד הצטרפות ארצות הברית לאומות המאוחדות^[1] הייתה צפויה לחלוטין לכל מי שעקב אחר הקריירה שלו. זו הייתה נקודת השיא של עשורים של התנגדות למעורבות זרה. כמו מבקרים שמרנים מודרניים של האו"ם, הוא חשש שהארגון יקדם יצירת מדינת-על עולמית. אך הוא גם האמין שהמעצמות הגדולות ינצלו את האו"ם ככלי לשליטה במדינות קטנות יותר. הוא וויליאם לנגר היו שני הסנאטורים היחידים שהצביעו נגד אמנת האומות המאוחדות. כצפוי, שיפסטד ולנגר היו גם בין שבעת הסנאטורים שהתנגדו להצטרפות מלאה של ארצות הברית לאומות המאוחדות.^[1] הצבעות אלו עשויות להיות הסיבה להפסדו בבחירות מחדש שנה לאחר מכן.

דור חדש של "בין-לאומיים", בהובלת המושל אדוארד ג'ון תאי והמושל לשעבר הרולד סטסן, תפס את הנהגת המפלגה הרפובליקנית במינסוטה. בשנת 1946, שיפסטד הפסיד את הבחירות המקדימות הרפובליקניות לת'אי. הוא פרש לאזור הכפרי במערב מינסוטה, שם נפטר ב-26 ביוני 1960.

מדיה וקבצים בנושא הנריק שיפסטד בוויקישיתוף

• הנריק שיפסטד, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• הנריק שיפסטד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)