הנריק וולינסקי (בפולנית: Henryk Woliński, נולד ב־1986-1901) היה פולני, ראש "המחלקה לעניינים יהודים" בתנועת ההתנגדות הפולנית ארמייה קריובה, (מתורגם: צבא המולדת) במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1974 העניק יד ושם לוולינסקי את התואר חסיד אומות העולם.
חיים אישיים ומשפחתו
הנריק וולינסקי היה פולני. נשא לאישה בשם פאני וולינסקה (בפולנית: Fanny Wolinska), יהודיה שמיעטה לצאת מהבית בימי המלחמה מחשש שמראה פניה יסגיר את מוצאה. הם התגוררו בפולין בעיר קטוביץ (בפולנית: Katowicach). [1]
לפי עדותו של יצחק צוקרמן, ממייסדי הארגון היהודי הלוחם בימי מרד גטו ורשה, וולינסקי היה בעל קומה בינונית, ממושקף, ותווי פניו היו סלביים מעט. וולינסקי היה דמוקרט, ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה עורך דין אשר עבד בפרקליטות המדינה. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 מונה וולינסקי ללגיונות של המרשל יוזף פילסודסקי, אשר היה מהפכן מדינאי פולני ומפקד צבא האומה הפולנית במלחמה נגד הסובייטים.[2]
פעילותו במהלך מלה"ע השנייה
לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית בספטמבר 1939, הצטרף וולינסקי לתנועת ההתנגדות הפולנית (או בשמה האחר, "ארמייה קריובה"), בה היה ראש "המחלקה לענייני יהודים" במשרד המידע והתעמולה של המפקדה הראשית של "ארמייה קריובה". וולינסקי הסתייג מן העמדה האנטישמית שרווחה בצבא הפולני, ורכש אהדה לארגון היהודי הלוחם (אי"ל), וולינסקי עשה מאמצים לקרב בין שני העמים בטענה ששניהם נלחמים בשביל אותה מטרה, חיים וחירות.[3]
בין השנים 1941–1943 הסתיר וולינסקי יותר מ-25 אזרחים יהודים בדירתו שברחוב פילטרובה, רובם היו אנשים שברחו מגטו ורשה, אחת מניצולות גטו ורשה שהסתתרה אצל וולינסקי היא פרופסור דוקטור תאופילה גולוביובה (בפולנית: Teofili golwbiodej). בזמן פעילותו בארגון קיבל וולינסקי את הכינוי "וצלאב" (בפולנית: Waclaw). בנוסף לכך, וולינסקי סייע ישירות ליהודים, במסגרת תפקידו חילק סכומי כספים שנועדו לצורכי עזרה כלכלית ליהודים שהיו גרים במסתור. בשנת 1942, הגיע וולינסקי לדרגת פולקובניק (בלועזית קולונל, ובעברית אלוף-משנה).[4]
בשנת 1943, ובתקופת מרד גטו ורשה, מלא וולינסקי תפקיד אחראי במסגרת הצבא העממי. וולנסקי השתתף בארגון ״ז׳גוטה״ (בפולנית: Żegota) ובמבצע על אותו שם, שם ביצע מגעים וקשרים עם תנועת המרי והמורדים בגטו. על מבצע "ז'גוטה" פיקד ולדיסלב ברטושבסקי (בפולנית: Władysław Bartoszewski), אשר היה פעיל בכיר במחתרת ההתנגדות הפולנית ולקח חלק חשוב במרד גטו ורשה ובעזרה לניצולים ממנו דרך ארגון "ז'גוטה".[5] במהלך המרד, סיפק וולינסקי ידיעות על המרד היהודי בגטו ורשה באמצעות תחנת הרדיו של המחתרת הפולנית(אנ') (בפולנית: Błyskawica radiostacja). בשידוריו טען: "הבעיה היהודית נעשתה הבעיה שלנו. ויש להקים ארגון שיטפל אך ורק ביהודים המסתתרים…".[3]
וולינסקי יצר קשרים הדוקים עם נציגי ומייסדי "הארגון היהודי הלוחם" (אי"ל) כגון, אריה וילנר ("יורק") אשר נלחם בנאצים במסגרת מרד גטו ורשה, בנוסף שמר על קשר קרוב עם יצחק צוקרמן אשר היה גם כן לוחם בימי מרד גטו ורשה. לאחר מכן הקים וולינסקי במפקדה הראשית של ה״ארמייה קריובה״ תא של המועצה, תא זה סייע ליהודים מסתתרים.[6]
חייו לאחר המלחמה
לאחר המלחמה, המשיך וולינסקי לעבוד בתור עורך דין בתוך הרפובליקה העממית הפולנית עד פרישתו בשנת 1976.[7] לאחר פטירתו (בשנת 1986) זכה וולינסקי בשנת 2008, בצלב קצין במסדר פולוניה רסטיטוטה(אנ') (בפולנית: Order Odrodzenia Polski) על פעולותיו במהלך מלחמת העולם השנייה.[8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תיקי מחלקת חסידי אומות עולם, ישראל, ירושלים: ארכיון יד ושם, עמ' חטיבה M.31, תיק 511, עמודים 8-9
- ^ איתמר לוין, שלומית לן, הקרב האחרון - מרד גטו ורשה: הסיפור האמיתי, ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2009, עמ' 166
- ^ 1 2 בנימין אנוליק, בשליחות הזיכרון, ישראל, תל אביב: בית לוחמי הגיטאות, 1991, עמ' 133-134
- ^ תיקי מחלקת חסידי אומות עולם, ישראל, ירושלים: יד ושם, עמ' חטיבה M.31, תיק 511, עמודים 8-9
- ^ מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה, וולינסקי, הנריק, ישראל, ירושלים: יד ושם, עמ' 1
- ^ איתמר לוין, שלומית לן, הקרב האחרון - מרד גטו ורשה: הסיפור האמיתי, ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2009, עמ' 166-167
- ^ Wayback Machine, web.archive.org, 2006-03-30
- ^ Historia pomocy - Woliński Henryk, Historia Sprawiedliwi
