הנזיר שעל שפת הים
Der Mönch am Meer![]() |
|
מידע כללי |
|---|
|
צייר |
קספר דויד פרידריך |
|---|
|
תאריך יצירה |
1808-1809 או 1810 |
|---|
|
טכניקה וחומרים |
שמן על קנבס |
|---|
|
ממדים בס"מ |
|---|
|
רוחב |
171.5 ס״מ  |
|---|
|
גובה |
110 ס״מ |
|---|
|
נתונים על היצירה |
|---|
|
זרם אמנותי |
רומנטיקה גרמנית |
|---|
|
מספר יצירה |
NG 9/85 (הגלריה הלאומית הישנה) |
|---|
|
מיקום |
הגלריה הלאומית הישנה
ברלין שבגרמניה |
|---|
  |
הנזיר שעל שפת הים הוא שמו של אחד מציוריו החשובים ביותר של הצייר הגרמני קספר דויד פרידריך ואחד החשובים שבזרם הרומנטי. כיום מוצג הציור בגלריה הלאומית הישנה בברלין, ומהווה את אחד הציורים הידועים בה אם לא הידוע ביותר. הציור עצמו נוצר בשנת 1808–1809 או בשנת 1810 (ישנן חילוקי דעות בנושא), וגודלו עומד על כ-110 על 171.5 ס"מ. הציור מתאר נזיר קטן במיוחד ביחס למדדי הציור, עומד על שפת הים הבלטי, כנראה באי ריגן שבגרמניה. בנוסף לנזיר הזעיר מופיעים בציור מים בצבע כחול כהה מאוד ועננים אפורים המתפרשים לרוחב רוב היצירה. ההדרגתיות המאפיינת את הציור, והמעבר מהכחול הכהה בתחתית אל העננים האפורים ושוב אל הכחול הכהה בחלק העליון של היצירה מאפיינת את עבודתו של פרידריך, שעבד לפי טכניקה ידועה של בניית שכבות צבע שונות פעמים מרובות עד ליצירת מוטיב הדרגתי בציור.[1][2] היצירה מתכתבת עם מנזר בין עצי אלון, יצירה מראשית דרכו של פרידריך.
המחזאי, הסופר והמשורר הפרוסי היינריך פון קלייסט אמר דברים אלו על יצירתו של קספר:
"שום דבר לא יכול להיות יותר קודר ולא יותר מדאיג בעולם: סימן אחד לחיים בממלכת המוות הענקית, במרכז הבודד של מעגל בודד. בעזרת שניים או שלושה אבויקטים שהיא מכילה התמונה נראית אפוקליפטית, כמו מחשבות הלילה של יאנג (שם), ומאז החדגוניות וחוסר הגבולות שלה נחתמים רק על יד'י המסגרת עצמה, התבוננות בתמונה הזאת נותנת את התחושה כי העפעפיים של אדם מסוים נקצצו משם"
פטרוני הציור
ל"נזיר שעל שפת הים" לא היה אף פטרון אומנות ייעודי שהיצירה נוצרה עבורו, אלא היא נוצרה למען תערוכה שנפתחה בגלריית האומנות בברלין אליה קיבל פרידריך הזמנה להצגת אחת מיצירותיו. פרידריך בחר ליצור את היצירה המדוברת אך ורק לכבוד אותה התערוכה. במהלך הזמן, זכתה היצירה להערכה מצד הציבור וגם מצד בית המלוכה שרכש אותה על ידי הוראתו של פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה.
היצירה
החלוקה
היצירה עצמה מחולקת ל-3 חלקים אופקיים המובדלים על ידי שינויי צבע ברורים בקווי המתאר (כשהיא נטול עומק כמעט כלל):[3]
- היבשה (אדמה) - עליה עומד הנזיר בשחור[3]
- הים (מים) - מים הצבועים בצבע כחול עמוק, כמו מי סערה עם מעין ברק לבן עליהם המייצג את גובהם כאפשרות לגלי סערה שעומדים להגיע בקרוב לחוף[3]
- השמיים (אוויר) - גוונם משתנה מכחול אל אפור וחזרה אל כחול[3]
גוונים השמיים המשתנים הם אלו היוצרים את המעבר בין צבעים שונים אלו, המקנים את התחושה המייחדת את הציור עקב הטכניקה בה הוא נוצר. שלושת החלקים מהווים את ההמחשה של שלושת היסודות- אדמה, מים ואוויר.[3]
יופי נוסף של הציור מתבטא בכך שנדמה שאין גבולות לתמונה חוץ מגבולות הקנבס עצמו, מה שמשפיע רבות על האווירה שהיא יוצרת בקרב הצופה.[2]
הסימבוליות
הסימבוליות של הציור היא בגדר מחשבות ותהיות הנוצרות אצל הצופה במכוון. הציור מראה את כוחו העצום של הטבע והעולם מול כוחו הזעום של האדם. היצירה מנסה לגרום לצופה להבין כיצד קספר עצמו הרגיש בקשר למושא המדובר, כלומר, להראות את מה שהוא רואה דרך "העין הפנימית" שלו (מוטיב חוזר באומנות הרומנטית באותה התקופה).[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
