המרתף הוא סרט קולנוע קולנוע ישראלי בשחור-לבן משנת 1963 בבימויו של נתן גרוס, עם שמעון ישראלי כשחקן יחיד.
הפקה
הסרט נוצר במשותף על ידי שמעון ישראלי ונתן גרוס, כאשר תחילה היה הרעיון של ישראלי לייצור סרט על נידון למוות הכלוא בבית כלא. אך אחר כך השניים החליטו לייצור סרט על טראומת השואה, המסתמך על חוויותיהם האישיות[1]. צילומי הסרט החלו במרץ 1962, באולפני "חביב" בהרצליה, שישראלי משמש גם כמפיק יחד עם נחום סלונים[2]. לצורך הפקת הסרט הקימו ישראלי וסלונים חברת הפקת בשם "סרטי שי" שגייסה 170,000 ל"י, בנוסף קיבלו הלוואה של 40,000 מ"המועצה לעידוד הסרט הישראלי" שליד משרד המסחר והתעשייה[3].
זהרירה חריפאי מקריינת בסרט, חנה כהנא מופיעה בצילומים מאחור בעיקר של שיער ראשה ודודיק סמדר מופיע בצורת צל. התסריט נכתב על ידי שמעון ישראלי בסיוע יעקב מלכין. ישראלי גם כתב את המוזיקה שאותה תיזמר אדי הלפרן[2].
זהו הסרט הישראלי הראשון שדן בנושא שעד אז היה טאבו מוחלט בתרבות הישראלית, ולא רק בקולנוע - טראומת השואה[4].
העלילה מתוארת בפלשבק - שמעון ישראלי מופיע במונולוגים בשתי דמויות: אביו השען שלא מתרשם מהסכנה הנאצית והמורה פאוסט הזקן המדבר נגד מדיניות הנאצים ונתקל בהתנגדות של תלמידיו. בסרט משולבים יומנים נאציים של מצעדים נאציים ונאומים של היטלר ורודולף הס.
הסרט זכה לביקורות חיוביות[5], נבחר לייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין ב-1963[6], וזכה ב"פרס הנוער"[7] ובפרס כינור דוד. בישראל הסרט לא זכה להצלחה מסחרית ולמרות שנרכש להפצה בינלאומית[8], שמעון ישראלי נכנס לחובות כבדים בעקבות מימון הפקתו[9].
תקציר העלילה
תל אביב 1960, 15 שנים לאחר גמר מלחמת העולם השנייה והשואה, עמנואל שרף (שמעון ישראלי) הוא שומר באתר בנייה. בערב הוא מתיישב בחדרו ואוכל ארוחה דלה ובאותו זמן צפים הזכרונות.
ב-1938 הוא גורש לדכאו ושוחרר בסוף המלחמה. מי שהלשין עליו והסגיר אותו לנאצים היה שכנו האנס שהיה איש אס אס. כעת הוא יורד מהרכבת בתחנת ולדהיים כשעל הקטר כתוב: "Hitler Kaput".
הוא מתכוון להגיע לביתו שם מגורר כעת האנס ולגמור אתו את החשבון אף על פי שהוא יודע שהאנס נפצע ב-1943 ורגלו נקטעה. האנס מתגורר שם עם אשתו לוטי (חנה כהנא), גרמניה שהייתה חברתו של עמנואל.
האנס היה חבר טוב של עמנואל, עד שהתגייס לאס אס. הוא היה מאוהב בלוטי אך היא הייתה מאוהבת ביהודי עמנואל. זה הרגיז אותו והוא הלשין על עמנואל ומשפחתו ורק עמנואל שרד את השואה. אביו השען טען שהשיגעון של הנאצים יחלוף וכי לא נוטשים מהר ארץ מולדת.
עמנואל מגיע לבית, שומע נביחות כלב וממהר להיכנס למרתף. האנס מגיע למקום ונועל את המרתף. עמנואל נשאר שם עם זכרונותיו ומגלה תמונות וחפצים שהיו של משפחתו וכן חפצים נאציים כמו סכין, דגל ואותות של צלבי קרס.
הוא מוצא שם אקדח. הדלת נפתחת וצילו של האנס מתקרב ועמנואל הורג אותו. לאחר המלחמה שולחת לו לוטי מכתבים וכותבת שנישאה להאנס לאחר שגילתה שהיא בהריון מעמנואל וכי בנה הוא גם בנו אך עמנואל לא עונה לה.
לבסוף הוא חוזר למציאות ומפעיל את הפעמון המכני שתלוי על עמוד עץ שמטיל צל בצורה של גרדום.
צוות השחקנים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "המרתף" ־ עבודת צוות של במאי ושחקן, דבר, 26 באפריל 1963
- ^ 1 2 <המרתף>-סרט של ש. ישראלי, הארץ, 14 במרץ 1962
- ^ שמעון ישראלי שחקן יחיד בסרט, קול העם, 14 במרץ 1962
- ^ יעקב בר-און, "המרתף": הסרט הישראלי ששבר את טאבו השואה בחברה הישראלית, באתר מעריב אונליין, 12 באפריל 2018
- ^ מה חדש בקולנוע - סגנון ישן ומהפכני, הארץ, 28 באפריל 1963
בועז עברון, בין הצללים, אתגר (כתב עת לשירה), 2 במאי 1963
- ^ הסרט "המרתף" "צג את ישראל, קול העם, 5 במאי 1963
- ^ המלצה ל"המרתף" לבני הנעורים, הַבֹּקֶר, 3 ביולי 1963
- ^ סרט ישראלי יופץ בגרמניה, למרחב, 29 במרץ 1963
- ^ תיקו של שמעון ישראלי, מעריב, 1 בפברואר 1965
