הצבא הבריטי ויליאם לקוהארט (אנ') הצבא הבריטי ריצ'רד ווסטמקוט (אנ') הצבא הבריטי פרנסיס ג'יימס קמפסטר הצבא הבריטי וויליאם פן סימונס (אנ')
גול בדשאש (Gul Badshah)
כוחות
כ-35,000
כ-45,000
מפת זירת הלחימה
המערכה בטיראה התחוללה בשלהי 1897 ותחילת 1898 בין כוחות של צבא הודו הבריטית לבין פשטונים משבט האפרידים (אנ') באזור שמדרום למעבר ח'ייבר על גבול פקיסטן ואפגניסטן. המלחמה החלה בעקבות התקוממות של מספר שבטים פשטונים כנגד השאיפה הבריטית לשלוט באזורים שמצפון להודו כדי למנוע פלישה להודו. המערכה הסתיימה בניצחון הבריטים.
במהלך רוב המאה ה-19 התחולל סכסוך בין האימפריה הבריטית לבין האימפריה הרוסית באזור הגבול בין הודו ורוסיה. אזור זה כלל, בעיקר, את פקיסטן ואפגניסטן. במהלך סכסוך זה שאף כל צד להשתלט על עמדות שולטות וצירים ראשיים וזאת כדי למנוע פלישה לשטחיו על ידי הצד השני.
השטחים עליהם ניסו המעצמות להשתלט היו מאוכלסים על ידי שבטים מקומיים (בעיקר פשטונים) בעלי שאיפות לעצמאות לכן חלק מתהליך ההשתלטות על אזורים אלו כלל מלחמות ובריתות של המעצמות עם אותם שבטים. בשלהי המאה ה-19 התייצב חלק גדול מקו גבול זה אך היו עדיין אזורי ספר בהם התקיימו פעולות התגדות של בני השבטים. אחד מאזורים אלו היה מעבר ח'ייבר והאזורים הסמוכים לו. מעבר זה, בין פשוור שבפקיסטן וג'לאלאבאד וקאבול שבאפגניסטן, חיבר, במשך מאות שנים, בין צפון אפגניסטן לפקיסטן ולהודו ולכן נתפס בעיני הבריטים כנקודה אסטרטגית.
מדרום למעבר חי שבט הפשטונים האפרידים (אנ') ומצפון ישב שבט הפשטונים המוהמנדים (אנ'). שני שבטים אלו סירבו להיכנע למרות של בריטניה ויצרו תסיסה מתמדת באזור דבר שאילץ את הבריטים להחזיק במקום כוחות משמר וכן לשלוח מדי פעם תגבורות כדי לדכא התקוממויות (1851, 1852, 1854, 1864, 1879, 1880).
ב-1893 פעל הדיפלומט הבריטי מורטימר דוראנד (אנ') יחד עם שליט אפגניסטן לקבוע את קו הגבול בין אפגניסטן לאימפריה הבריטית (נקרא "קו דוראנד" (אנ')). קו זה הכניס את בני השבטים הללו לשליטתה של בריטניה דבר שהעצים את התסיסה כנגד הבריטים. למרות התסיסה הצליחו הבריטים לחתום על הסכם עם ראשי שבט האפרידים שאנשי השבט ישמרו על העמדות הבריטיות במעבר ח'ייבר.
החל מיוני 1897 התגברה ההתנגדות לבריטים מצד השבטים הפשטונים ובאה לידי ביטוי בסדרה של התקפות על מצודות בריטיות ושיירות שנעו בדרכים:
התקפה על משלחת קצינים בריטים מלווים בחיילים הודים (10 ביוני 1897)
התקפה על מבצרי צ'קדרה (אנ') ומלקנד (אנ') שמצפון לפשוור (29 ביולי 1897)
התקפה על מבצר שבקאדר (אנ') מצפון לפשוור (8 באוגוסט 1897)
התקפה על עמדות בריטיות ברכס סמאנה (אנ') מדרום למעבר ח'ייבר. התקפה זו בוצעה גם נגד חיילים משבט האפרידים שסייען לבריטים להחזיק על עמדותיהם במעבר.
בסיומן של התקפות אלו הצליחו הפשטונים לסלק את הבריטים מרוב עמדותיהם ולהשתלט על מעבר ח'ייבר דבר שאילץ את הבריטים לצאת למלחמה להחזרת שליטתם במעבר ובסביבותיו.
השלב הראשון בדיכוי המרד הפשטוני התחולל מצפון למעבר ח'ייבר ובמהלכו פעלו הבריטית נגד השבטים המוהמנדים שבצפון פקיסטן. מערכה זו נמשכה עד תחילת 1898 ובסופה נהרסו בסיסי הכוח של המורדים משבט זה. עם התקדמות מערכה זו וההצלחות הראשונות התפצל הכוח הבריטי וחלק ממנו פנה דרומה להילחם בשבטים האפרידים.
קרב סאראגארהי
קרב סאראגארהי (אנ') היה קרב ההגנה האחרון שניהלו הבריטים ברכס סמאנה (אנ') מדרום למעבר ח'ייבר ומדרום מערב לפשוור. על רכס זה בנו הבריטים מספר מצודות אותן תקפו הפשטונים. מבצר סאראגארהי הוחזק על ידי 21 חיילים סיקים מהרגימנט הסיקי ה-36 (אנ') שהותקפו על ידי אלפי מורדים פשטונים. לאחר קרב מר נהרגו כל מגיני המבצר כשהם מצליחים לפגוע עד נפילתם בכ-450 פשטונים. הקרב עיכב את התקדמות המורדים ואיפשר לבריטים לשלוח תגבורות לחזק את המבצרים שלא נפלו[1][2].
המערכה בטיראה
הכוחות הלוחמים
הצבא הבריטי
במהלך ספטמבר-אוקטובר 1897 קיבץ הצבא הבריטי כוחות לוחמים בהיקף של כ-35,000 לוחמים בפיקודו של גנרלסר ויליאם לקוהארט (אנ'). בסיס ההתארגנות הייתה העיר קוהאת (אנ') (כ-70 ק"מ מדרום לפשוור).
המורדים הפשטונים
המורדים הפשטונים גייסו למערכה כ-45,000 לוחמים וזאת לאחר ששבטי האפרידים (אנ') איחדו כוחות עם השבטים האורקזים (אנ') והשבטים החמקנים (אנ'). בראש כוחות המורדים הוצב גול בדשאש (Gul Badshah).
מהלך הקרבות
אוקטובר
ב-18 באוקטובר 1897 החלו הכוחות הבריטים לנוע מערבה לאורך רכס ההרים בדרכם לעמק טיראה (אנ') לשם הגיעו בתחילת נובמבר. בקרבות לאורך הדרך סבלו הבריטים מכ-200 נפגעים והתקדמותם הואטה בגלל מחסור במי שתייה.
נובמבר
לקראת ההתקפה על עמק טיראה פוצלו הכוחות הבריטים ותקפו את הכוחות המורדים ממספר כיוונים כשהם הורסים מוצבים פשטונים והודפים את המורדים מערבה. הפשטונים שהיו בנחיתות מבחינת כוח האש נקטו באסטרטגייה של מלחמת גרילה מול הבריטים וגרמו לנפגעים רבים בקרבם. בסופו של דבר מהלכי הענישה נגד המורדים עזרו ובשלהי החודש החלו השבטים להגיש כתבי כניעה.
דצמבר
בתחילת החודש הרימו כל שאר השבטים דגל לבן והסכימו לשבת לשולחן הדיונים. בעקבות הפסקת האש החלו כוחותיו של גנרל ויליאם לקוהארט לחזור לבסיסיהם בפשוור ובקוהאת (אנ') וכן לתפוס את המבצרים באזור מעבר ח'ייבר. על אף הסכמת השבטים המורדים להפסקת אש נתקלו הכוחות הבריטים הנסוגים בירי של חלק מכוחות אלו דבר שהביא לנפגעים רבים במהלך החודש. בנוסף התמודדו הבריטים בנסיגתם עם מזג אוויר קר ומושלג שגרם גם הוא לנפגעים רבים.
הסכם השלום
השיחות עם ראשי השבטים הפשטונים נמשכו עד אפריל 1898 אז הסכימו המורדים לתנאים של הבריטים שכללו קנסות ומסירת כלי הנשק. איום בריטי ליציאה למסע עונשין נוסף כנגד השבטים הפשטונים היה בין מנופי הלחץ ששיכנעו את ראשי השבטים לחתום על ההסכם. עם החתימה פורק הכוח הצבאי שפעל בעמק טיראה.
.jpg)
