מוצא שושלת זו הוא משבטים סקנדינבים אשר התיישבו בצפון מערב צרפת במאה ה-9 לספירה. מנהיג פולשים אלו נקרא רולו מנורמנדי, ובן נינו נקרא ויליאם הכובש. בשנת 1066 לספירה פלש ויליאם לאנגליה וניצח את מלך אנגליה דאז, הרולד גודווינסון, בקרב הייסטינגס.
היסטוריה
לאחר פלישתו וניצחונו של הצבא הנורמני, נכנס ויליאם ללונדון והוכתר שם למלך בכנסיית וסטימנסטר על ידי אולדרד הארכיבישוף של יורק. בשנים שלאחר מכן ביסס את שלטונו ונלחם כנגד ערי הצפון, שעדיין לא היו תחת שלטונו: בשנת 1069 הוא כבש את יורק, וב-1070 כבש את העיר האחרונה שהתנגדה לו - צ'סטר. אחר הכיבוש הוחלפה מרבית האצולה בממלכה, שהייתה ממוצא סקסוני, באצילים נורמנים ובבעלי בריתו של ויליאם.
בשנים הבאות רקם בית המלוכה הצרפתי מזימות שונות כנגד ויליאם, כדי לקחת מידיו את קרקעותיו בצרפת. ב-1087 נפצע ויליאם פצעים אנושים באחת ממלחמותיו בצרפת, ולאחר הקרב מת במנזר בעיר רואן. השליטה בנחלותיו התחלקה בין בניו: הבכור רובר קיבל את השטחים בצרפת, ואילו הצעיר יותר, שנקרא אף הוא ויליאם (נקרא גם ויליאם 'רופוס') ירש את הכס באנגליה, כמלך ויליאם השני.
בשנת 1088 פתחו האבירים הנורמנדים במרד כנגד ויליאם השני, כדי להכתיר את אחיו הבכור רובר למלך בשני צדי התעלה, אך רוב תושבי אנגליה עמדו לצידו של ויליאם והמורדים הובסו. ב-1096 יצא רוברט למסע הצלב הראשון, והותיר את ויליאם כעוצר בנורמנדיה, ב-1100 מת ויליאם במהלך ציד, כאשר חץ מסתורי פילח את ראשו, ואחיו הצעיר הנרי עלה לכס המלכות.
ב-1105 יצא הנרי למלחמה באחיו רובר בנורמנדיה, וב-1106 הביסו ולקחו בשבי, ואיחד שוב את נורמנדיה ואנגליה תחת שלטון אחד.
ב-1120 טבע בנו היחיד של הנרי מול חופי נורמנדיה, כשחזר מצרפת בספינה הלבנה. בעקבות זאת השביע הנרי את ברוניו שיקבלו את בתו מתילדה כיורשתו.
השפעות
היותו של ויליאם הכובשוסאל של מלך צרפת, הולידה מצב מורכב: בעוד שבאנגליה עצמה שלטו מלכי אנגליה שלטון מלא, בשטחיהם בצרפת הם היו כפופים למלך צרפת. כתוצאה מכך התנהלו סכסוכים רבים בין צרפת לאנגליה סביב שאלת השליטה במחוזות המערביים של צרפת. סכסוכים אלו ששיאם התרחש במלחמת מאה השנים לא הסתיימו אלא בשנת 1453.
כיבוש הנורמנים הביא לאנגליה את הפיאודליזם, שעד אז לא היה קיים שם כלל[1].
