משנת 1933 ועד לשנת 1942 עמד בראש המשרד אוברפיהררקרל וולף, שבהמשך קודם לדרגת ס"ס אוברגרופנפיהרר[2]. תפקידו של וולף היה לפקח על הלו"ז של הימלר ולהעביר את דרישותיו של הרייכספיהרר לכל המשרדים, הסוכנויות והיחידות הכפופות לאס אס.
לאחר ההתנקשות בריינהרד היידריך בשנת 1942 סר חינו של וולף מעיני הימלר, והוא החליפו בס"ס אוברגרופנפיהרר מקסימיליאן פון הרף, שכיהן בתפקיד זה עד לסיום המלחמה.
הימלר הקים מספר צוותי פרויקטים מיוחדים תחת המטה האישי שלו. ביניהם המטה בטירת וולסבורג וכן החברה המדעית אננארבה, שמחקריה התמקדו בהיסטוריה התרבותית והאנתרופולוגית של הגזע הארי. על מנת לבסס את המחקרים הם ערכו ניסיונות מדעיים ומסעות תיור ברחבי תבל במטרה לאסוף ממצאים שיוכיחו את התאוריה הנורדית.
השואה
החלק המדויק אותו מילא המטה האישי של הרייכספיהרר ס"ס בשואה היה נושא למחלוקת גדולה. קרל וולף הצהיר במשפטי נירנברג כי המטה האישי לא היה יותר ממשרד המתעסק בעבודות ביורוקרטיות, ולא היה מעורב כלל בזוועות אותן ביצע האס אס[3]. מנגד, כיוון שרוב הפקודות של הימלר הועברו ליחידות השונות של האס אס על ידי המטה האישי שלו, ספק גדול אם וולף ואנשי משרדו לא היו ערים למעשי האס אס.
למשל, ב-28 ביולי 1942 שלח סגן שר התחבורה של הרייך, ד"ר אלברט גנצנמילר (Albert Ganzenmüller), דו"ח לוולף ובו כתב:[4]
מאז 22 ביולי, רכבת יומית ובה 5,000 יהודים נוסעת מורשה לטרבלינקה דרך מלקיניה, זאת בנוסף לרכבת ובה 5,000 יהודים הנוסעת פעמיים בשבוע מפשמישל לבלזק.
הבחנתי בהנאה רבה בדו"ח שכתבת לפיו כבר 14 ימים נוסעת רכבת יומית ובה 5,000 איש מבני העם הנבחר מורשה לטרבלינקה דרך מלקיניה, ולפיכך אנו בעמדה המאפשרת לבצע את העברת האוכלוסייה בקצב מהיר יותר.
אמנם וולף הצהיר במשפטו ב-1962 כי הוא לא ידע באותו הזמן שטרבלינקה משמשת כמחנה השמדה, אלא סבר שהמקום הוא "שמורה יהודית" (Judenreservat; בדומה לתוכנית לובלין) כפי שאמר לו הימלר, לטענתו. אך טענה זו אינה סבירה, ויתרה מזאת, וולף קיבל עותקים מכל המכתבים של קציני האס אס, ומבין חבריו בתקופה זאת ניתן למצוא את אודילו גלובוצניק, המארגן של מבצע ריינהרד; מסיבות אלו, טענותיו של וולף כי הוא והמטה האישי לא ידעו על הנעשה על ידי האס אס ועל השואה אינן סבירות.
וולף שוחרר על ידי הבריטים מהכלא ב-1947. לאחר מכן הועמד לדין בפני בית משפט בגרמניה המערבית, ובנובמבר 1948 נגזרו עליו חמש שנות מאסר, אך ביוני 1949 הוא שוחרר שוב. ב-1962, בעקבות חשיפת ראיות חדשות כנגדו במהלך משפט אייכמן, הוא נעצר שוב על ידי המשטרה הגרמנית והואשם בהשתתפות בגירושם של לפחות 300,000 מיהודי גטו ורשה לטרבלינקה, בגירוש יהודי איטליה לאושוויץ ובהרג פרטיזנים איטלקיים. הוא נידון ל-15 שנות מאסר, אך שוחרר ב-1969 עקב בריאות לקויה.
הערות שוליים
^Koehl, Robert Lewis (2000). The SS: a history, 1919-45. Tempus. p. 111.
.jpg)
