המוזיאון המצרי הגדול (בערבית: المتحف المصري الكبير), המכונה גם מוזיאון גיזה, יהיה מוסד ריכוז ותיעוד האוסף הציבורי הגדול ביותר לתרבות מצרים העתיקה, מוזיאון העתיקות הגדול בעולם המוקדש לתרבות אחת, וחלק בתוכנית-על לעיצוב והנדוס מישור גיזה, במכלול מיזמי התפתחות עירונית של קהיר רבתי בירת מצרים. המוזיאון נפתח בשנת 2023.
המבנה הענק שבהקמה יאפשר חשיפה ראשונה לעשרות אלפי פריטים עם אגפים לחלוקת עידני ונושאי מצרים העתיקה ואגפים נפרדים לאוסף תות אנך אמון לצדי תצוגות בגרם מדרגות מרכזי, כשכלל מבנה הבטון והזכוכית בשיפוע העולה לנוף מתחם הפירמידות המפורסם מאותה תקופה, וכשהמבנה יוקף גנים וקירותיו החיצוניים מתכתבים בהמשכיות לקווי צלעות הפירמידות בהנדוס בנייתו בתווך התרוממות עמק הנילוס למישור גיזה.
התכנון לפתיחה סופית בשנת 2021 היה כרוך בתחרות שכללה מעל לאלף הצעות וחצי מחברות מעצבים ומהנדסים מעשרות מדינות, ובהשתלבות המוזיאון במיזמי ענק נוספים של נמל תעופה בינלאומי ותשתית רכבת תחתית ממערב לנילוס בצד הקמת עיר שלמה ממזרח לנילוס בהעצמת ומתיחת פני כלל אזור קהיר, מתוך שאיפת הנהלת המוזיאון וממשלת מצריים למשיכת מיליוני מבקרים בשנה והגברת התיירות בכלל מצרים.
החלל הראשי עם פסל רעמסס השני ומימין גרם המדרגות שעליו הוחל בהצבת פסלים גדולים נוספיםמרכז 17 מעבדות השימור לפי חומרי הפריטים
המתחם ממוקם על מדרון המגשר על פער גובה של 50 מטרים, מעמק הנילוס, היכן שממוקמת הכניסה הראשית, ועד למישור גיזה, היכן שנמצאים חללי התצוגה העיקריים וחתימת קצה זה בחלונות הצופים למתחם הפירמידות בגיזה[1]. שטח המוזיאון משתרע על פני 480,000 מטרים רבועים עם חלל תצוגה בסביבות 93,000 מטרים רבועים. הגלריות יגיעו לגבהים של עשרות מטרים. הבניין בצורת משולש משופע, עשוי בטון עם קירות זכוכית במסגרות משולשים כדימויי צורות פירמידה, עם ציוד במיטב החדשנות לאבטחה, למיזוג, לשימור המוצגים ולהצגת מציאות מדומה. בכלל זה גם לראשונה במבנה מסוג זה, בניית הגג עם חומרים לקליטת ושימוש בכוח השמש כאנרגיה חלופית ומתחדשת. שני חללי אולמות בגודל 7,000 מטרים רבועים הם אלו שיכילו את מוצגי תות ענח' אמון, גולת הכותרת של המוזיאון. מרכז השימור של המבנה כולל 17 מעבדות המחולקות לפי חומרים שונים של הפריטים עם מתמחים וראשי צוות לכל סוג, דוגמת מעבדה לסוגי אבנים ומעבדה לעץ שבה מטופלים בין השאר מיטות ומרכבות תות ענח' אמון. חלל נוסף יעשה שימוש "במופת אומנותי של אשליות חזותיות להסברת העולם המצרי העתיק לילדים". בנוסף יכלול המתחם אולם קולנוע תלת-ממד עם 250 מושבים, 28 חנויות מזכרות, ושמונה מסעדות שכמה מהן צפויות להיות פתוחות מסביב לשעון. לצד מבנה המוזיאון הוקם "גן הנילוס" רחב הידיים עם גינות פסלים, ומזרקות ועצי דקל כהוקרת הנהר על מימיו וצמחייתו שבבסיס גיבוש הישות המצרית[2].
המבנה ככלל ועיקר מחליף את המוזיאון המצרי הוותיק בכיכר תחריר בלב קהיר, שמהקמתו בראשית המאה העשרים בשנת 1902 הציג לערך 5,000 פריטים בכלל ובצורה הלוקה בחוסר סידור היסטורי או נושאי, בצד אחסון הרוב המוחלט של לערך 120,000 הפריטים שהיו ברשותו, ובחלל המבנה וחדרי האחסון ללא מיזוג עם לחות וחום בהתאם למזג האוויר השורר מרבית השנה במצרים המדברית, כמה שפגם בשימור המוצגים המאוחסנים ובחוויית המבקרים[3]. שאר הפריטים הובאו ממוזיאונים ואוספים וגילויים חדשים בעיקר מהמקומות שהיו מרכזי התרבות העתיקה לאורך צפון הנילוס. בהשוואה בין המוזיאון המצרי הוותיק למוזיאון המצרי הגדול, חווה מגזין התיירות הנחשב "קונדה נסט טרוולר" כי האוסף הקדם-שושלתי שהוצג בראשון באמצעות מספר פריטים, "מקבל לבסוף מידה של בולטות"; וכי תצוגת תקופת הממלכה התיכונה, "הנחשבת בעיני חוגים מסוימים כשיא באומנות עתיקה", ש"עד היום הוצגה בצורה דלה", צפויה להיות מוצגת "לבסוף בצורה הממחישה את תפארתה". באותה השוואה ובהתייחסות לגילוי קבר ואוצרות תות ענח' אמון בשנת 1922, חווה כי פתיחת המוזיאון המצרי הגדול היא "קפיצה ודאית מהמאה ה-19 למאה ה-21", כי בעוד שהמוזיאון הישן היה "בית אחסון של אוצרות", המוזיאון החדש הוא "מיליארד דולר למופת, זכוכית ובטון של חלל תצוגה המוביל אורחים דרך מסע הדומה לזה של הווארד קארטר כשגילה את קבר המלך הילד מאה שנה לפני כן", וכי נראות "הפירמידות המפורסמות" מהמוזיאון החדש "מגבירה אף יותר את האווירה"[4].
כך מוקם המבנה לאפשור אחסון כמות הפריטים הכה רבה לתרבות במקום אחד, לסדר היסטורי וחלוקה לנושאים, תחזוקה נאותה, וחוויית לימוד חדשנית דרך מסע במציאות מדומה לעולם התקופה, לרבות תצוגה ראשונה, מאורגנת ועם חוויית מסע מדומה, לכלל חפצי תות ענח' אמון. המציאות המדומה צפויה להיכלל בחלק מהתצוגות עם אשליות חיזיון ושמע של לקיחת המבקר לצפייה בסביבה, בחפצים כפי שמוקמו, ובדמויות פועלות במטרת נגישות להתעמקות שמעבר לראייה הטיפוסית של פריטים דוממים דרך מעטי הזכוכית[5]. זאת עם אחסון מעל 100,000 פריטים בתצוגה ובמעבדות השימור וחללי עבודה, עם הצגת לפחות מחציתם, 50,000, ובהם מעל 20,000 פריטים שיוצגו לראשונה לציבור. כן גם מתוך לערך 5,400 חפצי תות ענח' אמון, קרוב ל-4,000 יוצגו לראשונה, כלעומת תצוגת לערך 1,500 מתוכם במוזיאון הישן בלב קהיר, ובהתאם לסדר שבו נתגלו במבנה הקבורה. פריטי תות ענח' אמון לבדם מהווים בסביבות עשרה אחוזים מכלל המוצגים וחמישה אחוזים מכלל האוסף. הפריט הגדול ביותר הוא פסל המלך רעמסס השני, הניצב בחלל הכניסה הראשית כראשון המקבל את פני המבקרים. גרם מדרגות ראשי הממשיך את חלל הכניסה ישמש כתכולה למעל 87 פסלי מלכים ואלים, שבהם כלל הפריטים הגדולים במוזיאון[6][7].
תכנון
עבודות ההקמה של המוזיאון, נובמבר 2019
תכנון המוזיאון היה כרוך במחשבה לפיתוח סביבת מישור גיזה ולקישור תחבורתי והשתלבות בשיפור העיר והתיירות עם מיזמים נוספים שנבנו לפני ובמקביל בכרך קהיר. אלו כוללים מגורים, בילוי ועסקים, ובעיקר ביחס לנגישות המוזיאון, אמצעי תחבורה יבשתיים ואוויריים שנבנו באותה תקופה של בניית המוזיאון. קו רכבת תחתית חדש יעבור לצד המבנה עם תחנה למוזיאון, ויחבר אזורים נוספים ממערב לנילוס עם מרכז קהיר ועם דרכי המזרח המרוחק עשרות קילומטרים ממזרח לנילוס של שכונות ומתחמי העיר קהיר החדשה שגם בהקמתה הוחל בשנות האלפיים[8]. הרחבת הרכבת נועדה לעקיפת תנועת התחבורה האיטית מאוד בכבישים העמוסים במרכז קהיר, כמו גם הוספה בכלל של קווי תחבורה ציבורית שלא היו קיימים קודם לגישור בין אזורי הבינוי החדשים בכרך קהיר. בצפי להגעת מיליוני מבקרים למוזיאון בכל שנה, משופרות גם דרכים קיימות המגיעות למתחם המוזיאון ולמתחם הפירמידות, ביניהן דרך "פאיום" שמסלול נתיביה יורחב פי ארבעה לכמות המכוניות הצפויות להגיע לשני המתחמים הקרובים[9]. המוזיאון גם הוקם סמוך לכביש הטבעת המהיר של כרך קהיר, ונסיעה קצרה מנמל התעופה הבינלאומי ספינקס שנפתח באופן רשמי לטיסות פנימיות בין ערי מצרים בראשית שנת 2019 ונפתח לטיסות בינלאומיות בראשית שנת 2020, כשנת הפתיחה המתוכננת הרשמית של המוזיאון. מתואר כי גם הכבישים הפנים-ארציים הוותיקים יותר עושים את הנסיעה קלה דיה מהמוזיאון עד לחופי ים סוף במזרח המדינה, כך שמטיילים השוהים באתרי נופש לאורך חופים אלו הידועים כאהודים מאוד, ואלו השוהים בקהיר, יכולים גם לעשות טיול יום לכל אחד משני המקומות[10].
הקמת המוזיאון כרוכה בעלות שבסביבות מיליארד דולר. ממשלת מצרים קיבלה הלוואה של 460 מיליון דולר מממשלת יפן[11]. המוזיאון הוכרז בשנת 1992, בחלקו כרעיון להתמודדות עם "מה שנחשב למבחר די לא מספק של מוסדות שהציגו את מורשת מצרים". המיקום, בשולי כרך קהיר, נבחר על מנת לעקוף את חוויית ניידות המבקרים דרך "התנועה הידועה לשמצה של מרכז קהיר", אך גם בהתייחסות משרד הארכיטקטים מאירלנד "הנגאן פנג" לתנאים החיוניים לשמירה על הפריטים, ולמניעת צפיפות מבקרים ומתן תהודה טובה לשמע בחלל המבנה החדש. טקס הנחת אבן הפינה, על ידי נשיא מצרים דאז חוסני מובארכ, נערך בשנת 2002, וב-2003 הוחל בתחרות להגשת תרשימים ועיצובים למבנה עם קבלת 1,557 הצעות מחברות מהנדסים ומעצבים מ-82 מדינות. הבנייה נדחתה מ-2006 לאור מהומות ומצב ביטחוני עם דחיית הפתיחה במספר שנים. הבנייה החלה ב-2012 בעבודה הכוללת 7,000 פועלים לערך בבינוי ו-400 במעבדות לשימור המוצגים
[12]. פתיחת המוזיאון הרשמית פורסמה, גם לאחר דחיות, ל-2022, עם ניצול ההזדמנות להכרזתה תחת מאה שנה לגילוי אוצרות תות ענח' אמון. לבסוף הוקדם הצפי שוב, תוך הצלחת פתיחה מוגבלת לסיורים במוצגים שכבר הועברו ובעבודות השימור והבנייה המתמשכות מסוף 2018, ותכנון טקס פתיחה רשמי בקנה מידה עולמי בשטח המוזיאון בשנת 2020, בהשתתפות ראשי מדינות ואנשים חשובים נוספים מרחבי העולם[13][14].
הנהלת המוזיאון צופה הגעה של חמישה מיליון מבקרים כבר בשנתו הראשונה ושואפת בהמשך לעבור רף של שבעה מיליון בשנה, כמספר המשתווה והגובר על כמה מהמוזיאונים הגדולים והאהודים בעולם דוגמת מטרופוליטן בארצות הברית. מחיר כרטיס יהיה כמה עשרות שקלים, בהתאם לדמי הכניסה הנגבים במוזיאונים הגדולים והמבוקרים בעולם שבתשלום קבוע דוגמת לובר בצרפת[15]. המוזיאון המצרי בכיכר תחריר בלב קהיר ימשיך להתקיים, וברגע שיסתיים תהליך ההעברה ההדרגתי של כמעט כלל מוצגיו למוזיאון החדש, גם למבנהו מתוכנן שיפוץ מקיף[16]. הוא צפוי לעורר פחות עניין בינלאומי ותיירותי, להיות מבוקר בעיקר על ידי אנשים עם עניין עמוק בתרבות מצרים העתיקה, ואנשים הלומדים והעוסקים בתחום. עם זאת, הוא יאכלס כמות כלשהי של מוצגים בעלי ערך רב השווים בחשיבותם למוצגים בולטים במוזיאון החדש ובאמות המידה של מוזיאוני העתיקות החשובים בעולם. ראש התחום הארכאולוגי של המוזיאון המצרי החדש, אלטייב עבאס, חווה כי "יהיה יותר ממספיק מקום בשבילנו לקבל בברכה את העולם ולהראות להם את מיטב תרבותנו העתיקה"[17].
האוסף רוכז על ידי רשות העתיקות של מצרים, כאמור בעיקר מהמוזיאון המצרי שבכיכר תחריר אך בצד פריטים רבים ממוזיאונים ומקומות אחסון שבערים לוקסור, סוהאג, אסיוט, אל-מניא, בני סויף ופיום שבהתאמה מדרום לצפון לאורך הנילוס, עד לאתרים שנמצאו בסביבת קהיר, וצפונה מקהיר ממוזיאונים שביישובי אזור דלתת הנילוס עד העיר אלכסנדריה לשפת הים התיכון, כמו גם אותם המקומות שהיו מרכזי התרבות העתיקה. הפריט הראשון שהועבר לרשות המוזיאון ולמעשה נקבע באדמה החולית כשלאחריו וסביבו נבנה המוזיאון ואף הריצוף הסובב, הוא של רעמסס השני הניצב בחלל הכניסה ולאחריו העברה הדרגתית של פריטי תות ענח' אמון במקביל למוצגים אחרים. טיפול דקדקני בשיקום ושחזור כל פרט ופרט על פני המוצגים נעשה במעבדות במרכז השימור של המוזיאון. כן מתאפשרים סיורים בהזמנה לקבוצות קטנות, לצפייה בעבודת המעבדות שבמרכז השימור, בעיקר שחזור ושיקום פריטי תות ענח' אמון, צפייה בפסל רעמסס השני, ובעבודות הבנייה המתמשכות. הממשלה ורשות העתיקות של מצרים עושות מאמצים להשיב למדינה פריטים שהועברו, נרכשו או נגנבו ממוזיאונים בעולם ומאוספים פרטיים, ולאסוף פריטים נוספים מחפירות לגילויים מתמשכים[18].
אוסף
המוזיאון יאורגן בחלוקת ארבעה עידנים לקורות מצרים העתיקה ולחיי תות ענח' אמון, ולפי תצוגות לשלושת הנושאים דת-"אמונות ונצח", שלטון-"מלוכה וכוח" וציבור-"חברה", בצד שימוש בעזרים חזותיים ובהמחשות ממוחשבות למציאות מדומה ב"שיטוט" בין חפצים, דמויות, מבנים וסביבות מתרבות מצרים העתיקה. זאת במצגי השפעת יחסי מסחר ושלטון במפגשי המזרח הקרוב ואגן הים התיכון על תרבויות מדבר סהרה בצפון אפריקה בהם מצרים, חבלי מסופוטמיה, לבנט ואנטוליה באסיה, ובלקן ועד חצי האי האפניני באירופה, בהיקף שמן גיבוש ישות מצרית במהלך התקופה הנאוליתית ועד היעלמותה כמושבה תחת התפשטות הנצרות כדת אל אחד לשלהי כלל העת העתיקה ומהלך התקופה הביזנטית. זאת למיקוד במצגי מרכזי הפולחן האלילי, המדע והאומנות שבראשם בסדר היסטורי פיום, אבידוס, ממפיס, תבאי ואלכסנדריה בעמק לצפון נהר נילוס כעורק חיי סהרה ותשתית התרבות, עם התיישבות למזרח הנהר כעליית השמש לחיים וקבורה למערבו כשקיעתה למוות, לאורך תהפוכות שלושים ואחד שושלות שלטון, ועד המחשת המשכיות תחת שליטים מתרבות יוונית. כל זאת עם הקדשת תצוגות ואשליות חזות ושמע לאלפי חפצי ותיעוד הסביבה, המלבושים, המזונות, ולוחות הזמנים של תות ענח' אמון שמלך במסגרת תקופת שיא מדינית ותרבותית של מצרים העתיקה.
העידן הקדום
תיעוד כלל מהלך האלף השישי לקצה האלף השלישי לפני הספירה שמן התקופה הקדם-שושלתית בהתקבצות שבטים לחקלאות ויישובי קבע במרחב צפון עמק נהר נילוס ותחילת קשרים עם השבטים הסובבים במדבר סהרה וחבלי לבנט ומסופוטמיה עד גיבוש לשתי ממלכות, איחודן כתקופה השושלתית המוקדמת לכדי הממלכה הקדומה, ועד התפרקות מדינית לתקופת ביניים ראשונה.
קדם השושלות, 2,850 שנים בקירוב, סביבות 6,000 עד 3150 לפני הספירה: תיעוד תהליך מדבור סהרה בכלל צפון אפריקה המשאיר את הנילוס כמקור המים השופע היחיד ועורק החיים העיקרי בצפון היבשת, שהביא להתקבצויות ציידים-לקטים לחקלאות וליישובי קבע לצפון הנהר, ולאחריהם התגבשות כפרי החקלאים לערים ולשתי הממלכות מצרים העליונה בדרום שבירתה נחן ומצרים התחתונה בצפון שבירתה ממפיס עם תרבויות נבדלות. זאת במקביל לתחילת קשרי תרבות ומסחר עם שבטי נאות המדבר ממערב לנילוס, נוביה ופונט מדרום ועם אוכלוסיות אורוכ במסופוטמיה וכנען ופיניקיה בלבנט. הפריטים והתיעוד כוללים קבוצות דוגמת מרימדה, פיום, התרבות הבדרית ועד שלב נקאדה, פריטים הממחישים שתי תרבויות חומריות שונות, ופריטי כלים וחפצי אומנות הכוללים והמושפעים סגנונית ממפגש אלו עם תרבויות שונות נוספות מאזורים אחרים.
השושלות הקדומות, 460 שנים בקירוב, סביבות 3150 עד 2686 לפני הספירה: מהלכי השתלטות מצרים העליונה על התחתונה לאיחוד תחת שרביטנערמר ובתוך כך ייסוד השושלת הראשונה, תוך קביעת ממפיס בצפון כבירת כלל מצרים במקביל להמשכיות אבידוס בדרום כמרכז פולחני, ובערש התרבות של המצאת הכתב בתרבויות מסופוטמיה שעלו מאות שנים לפני כן. כל זאת בזמן שנחשב עדיין כשלב טרומי לגיבוש ממלכה מצרית אחידה ראשונה, עד תום השושלת השנייה. הפריטים והתיעוד כוללים את פולחן סגידת אלים ומלכים בתור אלים בעיר ממפיס בצפון, סגידה המתמקדת בחיים ובאחר המוות במבני קבורה ובעבודת האל אוזיריס בעיר אבידוס בדרום, והתחלת הכתב בציורים עד סימני אותיות לתקשורת כתוצאה מהשפעה גדולה על תחומים רבים באזור מצרים באמצעות מפגשים ומסחר עם תרבויות שומר ואכד מדרום מסופוטמיה[19].
מרכז העידן - הממלכה הקדומה, 500 שנים בקירוב, סביבות 2686 עד 2181 לפני הספירה: תיעוד שגשוג הנדסי ואומנותי מהמרשימים בעולם העתיק בתחילת מבני אמונת "חיי הנצח" לשליטים המכונים "פרעונים" ובסגידת העם להם כאלים, ועליית מפלס הנילוס וכן החקלאות. זאת במסגרת השושלות השלישית עד השישית עם הגעה לשגשוג שלטוני יחד עם שיא תרבות ואומנות של בנייה ופולחן בשושלת הרביעית. בתוך כך בנייה איכותית ועצומה בגודלה של פירמידות אבן שבראשן אלו שבגיזה וארונות קבורה מאבן. בין מוצגי המוזיאון המרשימים של התקופה ושל העידן בכלל נמנית הספינה של ח'ופו, מלך השושלת הרביעית שלו נבנתה הפירמידה הגדולה ביותר בגיזה ובמצרים בכלל. הספינה, באורך 43.6 וברוחב 5.9 מטר, הוטמנה בצד הפירמידות בגיזה באותה עת עתיקה ועד עת העברתה למוזיאון. פריטים נוספים מתקופה זו המיוחסים בין החשובים במוזיאון כולו הם צלחת מלבנית לשבעה שמנים ששימשה לטקסי קבורה, עם שולחן מאבן גיר להגשת מנחות, ועליו שלושה פסלונים של מלכי השושלת הרביעית כשלושה דורות - של מייסד השושלת סנפרו, בנו מקים הפירמידה הגדולה ח'ופו, ובנו ג'דפרע[20]. יוצגו גם פסלים המתוארים בתור "דמויות מוארכות מוזהבות"[21].
תקופת ביניים ראשונה, 130 שנים בקירוב, סביבות 2181 עד 2055 לפני הספירה: תיעוד פיחות במי הנילוס ובתנאי החקלאות עד רעב, עם היקרעות הממלכה הקדומה באי סדרים ומאבקים לחזרת שלטונות נפרדים מקבילים, חזרת ממפיס כבירה בצפון בשושלות שביעית ושמינית והחלפתה בהרקליאופוליס מגנה כמרכז אומנותי ובירה חדשה בשושלות התשיעית והעשירית תחת השתלטות קבוצת מלכים אחרת, ולעומת תבאי כבירה בדרום, הנאבק בשלטון הצפון והעולה בכוחו כפתיחת ומהלך השושלת ה-11 שיביא בסוף לאיחוד מחודש למצרים כעידן התיכון. המצגים כוללים התייחסות לבנייה ציבורית-פולחנית מוגבלת מאוד תחת שלטונות בצפון ואיכות ירודה ומבנים קטנים בהרבה במסגרת בניית קברים פרטיים לעומת הממלכה הקדומה, בניית קברים חצובים בסלע וללא עיטורים לעומת ציורי דמויות בצבעים בהירים ובעיוותי גוף האדם להדגשת אומנות נבדלת תחת שלטונות הדרום.
העידן התיכון
תיעוד כלל מהלך קצה האלף השלישי עד אמצע האלף השני לפני הספירה. מצגים למסגרת שמן ממלכה מאוחדת מחדש לישות מצרית אחת, עד נדודי אוכלוסיות להשתלטות זרה בצד שלטונות מקומיים עם הרחבת מרות על אזורים סמוכים לעומת מאבקים והתפרקות לתקופת ביניים שנייה.
מרכז העידן - הממלכה התיכונה, 350 שנים בקירוב, סביבות 2055 עד 1700 לפני הספירה: עליית מפלס הנילוס כמו גם הייצור החקלאי, עם ניצחון שלטון מצרים התחתונה לאיחוד חזרה עם העליונה תוך חיזוק העיר תבאי כמרכז ממהלך שושלת 11, שיא חוזקה המדיני והאומנותי של הממלכה בשושלת 12 עם השתלטות על התרבויות הסמוכות והמשך קשרי מסחר עם הרחוקות, ובעיקר תחת המלך אמנמחת השלישי, עד היחלשות מהירה של יציבות הממלכה בשושלת 13 והתפרקותה בהשתלטות זרה על מחוזות מסוימים. זאת בתווך קשרי מסחר והשפעה בארץ פונט וסיפוח ואיבוד נוביה מדרום, בלימת שבטי ליבו שהם ייסוד מדינת לוב והתרחבות מערבה לנאות המדבר ולשטחם, השתלטות מזרחה דרך חצי האי סיני לקצה המערבי של חצי האי ערב, ולחימה מצפון עם דרום אזור לבנט לעומת ביסוס קשרים עד אזור סוריה בעיר אוגרית. המצגים יתייחסו לפריחה מחודשת של בניית פירמידות מושקעת מלבנים עשויים חרס בחיפוי אבן גיר ופסלי אלים ומלכים בהשראת הנדוס פירמידות האבן וסגנון הפיסול בממלכה הקדומה, קבירת חפצים עם המתים וספרות הנכתבת לראשונה לא רק לאמונה ופולחן אלא גם לבידור ולהחכמה. בין הפריטים פסלים הנחשבים ייחודיים בהיותם עשויים עץ צבעוני[22].
תקופת ביניים שנייה, 150 שנים בקירוב, סביבות 1700 עד 1550 לפני הספירה: תנאי רעב במהלך שושלות 13, 14, תיעוד חוזר לכך בשושלת 16, תוך נדידת אוכלוסיות ממערב אסיה, בהם כאלו שהתקבלו ככוח עבודה נוסף. עליית מהגרים אלו לשלטון החיקסוס במחוזות שונים תוך היחלשות השלטון המרכזי מלנהל את כלל מצרים במהלך שושלת 13 לכדי קרעים חוזרים לממלכות שונות במצרים ובהם היווצרות שלטון החיקסוס במזרח דלתת הנילוס ממהלך שושלת 14, ומחוזות נבדלים תחת שליטים מקומיים ותחת החיקסוס באזורים שונים במהלך שושלות 15 עד 17 כממלכות לאוזרים שונים בזמנים מקבילים. הפלת אלו כתום שושלת 17 היא שהחזירה שלטון מקומי מרכזי לאיחוד מחודש למצרים שהביא לעידן החדש.
מרכז העידן - הממלכה החדשה, 500 שנים בקירוב, סביבות 1550 עד 1069 לפני הספירה: איחוד שלישי לממלכה לאחר גירוש שלטון החיקסוס הזר ואיחוד השלטונות המקומיים, העיר תבאי ובצידה המקדשים בכרנך ממזרח לנילוס כבירה החזקה המשגשגת בצד עמקי קבורת השליטים ממערב לנילוס, עבודת אל אחד תחת המלך אחנתון וביטולה לאחר מותו בידי כוהני בנו המלך תות ענח' אמון בשושלת 18, שמירת יחסי שלום בלבד וקשרי המסחר הידועים ביותר עם פונט תחת המלכה חתשפסות, ושלטון מלכי רעמסס ובראשם רעמסס השני כמלך הנמרץ ביותר בהאדרת הממלכה עם השתלטות מצרים העתיקה למרחב הגדול בתולדותיה - דרומה לעומק נוביה עד גבול פונט והשפעה עליה, מערבה לשטחי הברברים עמוק לתוך המדבר המערבי, שליטה חוזרת מזרחה דרך חצי האי סיני עד קצה חצי האי ערב, וצפונה דרך כל כנען ופיניקיה כאזור לבנט עד גבול מעצמות מסופוטמיה ולחימה עד הסכם שלום עם המעצמה הכובשת החיתית באנטוליה. המוצגים יתייחסו לשיא עוצמתה, גודלה, עושרה ואומנותה של מצרים העתיקה, עם חפצי ערך, איפור, בשמים ותכשיטים, תקופה של עבודת אל אחד לראשונה, וקברים ומקדשים ענקיים ומפוארים בעמק המלכים והמלכות לרבות קבר תות ענח' אמון ושטח הקבורה והפולחן הגדול בתולדות מצרים העתיקה. בין המוצגים אבן חול עם דמות מלך השושלת ה-18 אחנתון אוחז בשרביט[23].
תקופת ביניים שלישית, 400 שנים בקירוב, סביבות 1069 עד 664 לפני הספירה: במסגרת תקופת הברונזה המאוחרת, בתווך התמוטטות וקרעים בתרבויות המזרח הקרוב, מזרח אגן הים התיכון, תקופת החושך של יוון, המאופיינת במצריים במהלכי התפרקות לסביבות עשרה אזורי שליטה בצמוד לנילוס ובדלתה בעיקר תחת מנהיגים זרים לאורך שושלות 21 עד 25 ועד השתלטות אשור במסופוטמיה על מצריים וסיום תקופת ביניים זו בישות. תקופת השיא של הממלכה החדשה מסתיימת כתום שושלת 20 תוך איבוד אחיזה בתבי שבדרום והפיכת טאניס בדלתה לבירת הצפון והמרכז הפולחני לאמון ולקבורה שאף מחליף את עמק המלכים בתבאי, בצידה בובסטיס כבירת הדרום למצרים העילית. איחוד נוסף של מצרים תחת שושנק הראשון משבט "משווש" מאזור לוב לשושלת 22. התפרקות חוזרת לשתי ממלכות תחת המשך שליטים ממשווש בדרום כשושלת 23 ובמקביל לניצול הפילוגים במצרים גם לאורך שושלת 24 בצפון, והשתלטות ממלכת נוביה על דרום מצרים בידי פ-ענח'י כשושלת 25, ועד השתלטות אשור. המוצגים יתייחסו לרמת פעילות ורושם המחווירה לעומת זו של שיא תקופת הממלכה החדשה הקודמת, אך ממחישים המשך ויצירת מרכזים חדשים במצרים לאומנות פולחן ומרכזי קבורה גדולים עם פולחן בולט לאל אמון.
התקופה המאוחרת, 330 שנים בקירוב, סביבות 664 עד 332 לפני הספירה: תהפוכות שלטוניות רבות ומהירות מתרבויות שונות, עם עתות סובלנות דתית לאורחות מצרים העתיקה לעומת התנכרות עם הגבלת הקצאת משאבים, ולקיחת כוח כישרוני מצרי לבנייה החוצה ממצרים, ולעומת עתות בהם המצרים רצו להראות נאמנות במראם ומנהגיהם לשליטים הזרים החדשים. השתלטות אשור ממסופוטמיה כשושלת 26 תוך דחיקת השליטים מנוביה מדרום מצרים והשליטים המקומיים בצפון שעלו בתקופת הביניים הקודמת, במקביל להגעת יהודים רבים בבריחה מהתרחבות והשתלטות בבל ממסופוטמיה על ממלכת יהודה והגליית תושביה. דחיקת האשורים בהשתלטות הממלכה האחמנית של פרס כשושלת 27 עם יחסה המשתנה לדת ואומנות מצרים ולקיחת כוח עבודה לבניית מקדשים בפרס. דחיקת הפרסים בחזרת השתלטות מלכים מצרים תוך עזרת לוחמים יוונים כשושלות 28 עד 30. תום שלטון מקומי על מצרים העתיקה כסיום שושלת 30, בהתנכרות המצרים ליוונים, תגובת חבירת אלו כסיוע לפרס להשתלטות חוזרת כשושלת 31, והשתלטות יוונית הן על מצרים והן על פרס לפתיחת העידן הבא והאחרון. המצגים יתייחסו לעתות פולחן עשיר יותר ופחות בבניית מקדשים ופסלי אלים, עתות התדרדרות באומנות הכללית ובהנדוס הבנייה, אומנות פולחן בולט של חניטת חיות, ולבוש והתקשטות המצרים בבגדים ובתכשיטים בסגנון הפרסים.
העידן הגרקו רומי
תיעוד שמן שליטה זרה נוספת של שלטון מתרבות יוונית לתקופת מצרים התלמיית אך בשגשוג אומנותי מתמשך של כלל מנהגי מצרים העתיקה ואף פיתוח הממלכה כמרכז מוביל בתחום המדע והספרות בעולם העתיק, עד השתלטות חיצונית ומהפך לאימוץ דתות אל אחד כמושבה תחת הקיסרות הרומית, היטשטשות אורחות התרבות והיעלמותה, אבל בצד השארת חותם תרבותי על שלהי העולם העתיק ועל אומנות ועיצוב התקופה הביזנטית כהשראה לתרבויות יוון, רומא והלאה, בכלל מהלך שלהי האלף הראשון לפני הספירה לאמצע האלף הראשון לספירה.
מרכז העידן - מצרים התלמיית, 300 שנים בקירוב, סביבות 332 עד 30 לפני הספירה: דחיקת הפרסים בשימור אורחות מצרים העתיקה תחת שלטון בית תלמי הבא מתרבות יוונית, ייסוד אלכסנדריה כמרכז בעל חשיבות תרבותית מובילה בכלל העולם העתיק על ידי הכובש שבבסיס שלטון תלמי אלכסנדר מוקדון ועד מות המלכה קלאופטרה במהלך השתלטות שלטון חיצוני חדש. המצגים יתייחסו להמשך פולחן אלים, בניית מקדשים, פסלים, ועיטורים כבתקופות הקודמות, פיתוח הספרייה הגדולה בעולם העתיק באלכסנדריה ומדע ואומנות ענפים.
מושבה רומית, 450 שנים בקירוב, סביבות 30 לפני הספירה עד 400 לספירה: השתרעות מצרים כמושבה לאורך עמק צפון הנילוס בצמוד לנהר כבתחילת תרבותה העתיקה ולאורך החוף הצפוני של חצי האי סיני עד ממלכת יהודה במזרח תחת הקיסרות הרומית והתפשטות הנצרות, לעומת חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה עם הפיכת אלכסנדריה למרכז תרבות ודת היהדות הגדול בעולם, ולעומת המשך להתפשטות האסלאם מחצי האי ערב על פני כלל אזור דרום-מערב אסיה ודרום אגן הים התיכון כמנוע נוסף לכלל תום העולם העתיק. המצגים יתייחסו להתחלפות פולחן ובנייה אלילית בהקמת כנסיות קופטיות, בתי כנסת ומסגדים כמצע להתפשטות תרבויות ודתות האל האחד בכלל צפון אפריקה, מערב אסיה ודרום אירופה, אך עדיין עם השלכות הנדסיות ואומנותיות ניכרות של סגנונות בנייה וקישוט בהשראת תרבות מצרים העתיקה.
תות ענח' אמון
מסכת תות ענח' אמון, אחת מיצירות האומנות הידועות בעולם, בין מוצגי חפצי המלך, כראש תצוגת הכותרת של המוזיאון
תיעוד כלל היבטי אורח ואיכות חיי תות ענח' אמון בעיקר בהיקף 19 שנה, שלסביבות 1341 עד 1323 לפני הספירה כזמן חייו ומעבר בהכללת גופות וחפצי משפחתו המורחבת, כמלך השושלת ה-18 שבמסגרת הממלכה החדשה, בעושר ובמגוון הממחיש גם את תקופה זו כמסגרת המשגשגת ביותר למצרים העתיקה, כזמן קצר לפני הפיכתה למעצמה בשיא התרחבותה וכאחד ממרחבי וזמני הביטוי האומנותי העשירים בעולם העתיק בכלל. מלך זה אמנם לא בלט בחוזק ובהשפעה להתפתחות מדינית, בייחוד לעומת העתידים לבוא אחריו כשיא מעצמתי, אבל מבנהו הוא היחיד בקברי עמק המלכים לפרעוני הממלכה החדשה, שנמצא עם שלל חפצים שגם עשויים חומרים יקרים ועבודת מלאכת מחשבת. חלל התצוגות של תות ענח' אמון כלל הזמנת קבוצות להתנסות במסע מערכת המציאות המדומה שזכה על ידם לביקורות מהללות, בשאיפה ליישמו באופן קבוע, בו ניתן לראות את החלל הופך למקדש המלך על עמודיו העתיקים, החפצים כפי שהיו בסביבה העתיקה, דמויות פועלות של מלכים ואנשים מהעת העתיקה, והמלך עצמו כמדריך המסביר למבקר אודות התקופה והמוצגים[24].
התערוכה מציגה את 5,398 פריטי המלך[25] שנמצאו בקברו ובסביבה עם פריטי משפחתו לרבות מומיות וחפצים מאבן, עץ, מתכות ובדים יקרים ואבני חן, שיהיו מסודרים ביחס נושאי לתיעוד מנהגיו, מלבושיו, מזונותיו וזמני אכילתו. מסכת הקבורה להנצחת דמות המלך היא אחד מפריטי האומנות הידועים בעולם, וכן הפריט הבולט בתצוגה ראשית זו של המוזיאון. פריטים בולטים נוספים יהיו ארונות-אבן לקבורה, לפחות שלוש מיטות-לוויה "לחייו לאחר המוות", תכשיטים דוגמת שרשראות, סנדלים משובצים בתכשיטים, מרכבות מוזהבות והכתר, שתי גופות בנותיו שמתו בלידה, וחפצי הסבתא רבתא והסבא-רבא שנמצאו בקבריהם. מוצגים נוספים שנמצאו בקברו ויוצגו במוזיאון הם מזונות של גרגירים ופירות, צנצנות שהכילו משקאות בירה ויין ושמן, פפירוסים, ועורות ובדים לרבות בגדיו התחתונים של המלך[26][27].
