PROFILPELAJAR.COM

המוזיאון היהודי ברובע הארכאולוגי בקלן
Archäologische Zone Köln
מידע כללי
סוג	אתר ארכאולוגי, מוזיאון לארכאולוגיה
מיקום	אלשטאדט-נורד
מדינה	גרמניה
מידות
שטח	6,000 מ"ר
קואורדינטות	50°56′17″N 6°57′31″E / 50.937916666667°N 6.9584944444444°E
	אתר רשמי
	(למפת נורדריין-וסטפאליה רגילה) דיסלדורף קלן דורטמונד אסן דיסבורג וופרטל בילפלד בון מינסטר סקסוניה התחתונה הסן ריינלנד; פפאלץ; בלגיה הולנד המוזיאון היהודי ברובע הארכאולוגי בקלן

המוזיאון היהודי ברובע הארכאולוגי של קלן (בגרמנית MiQua, LVR-Jüdisches Museum im Archäologischen Quartier) עתיד להיפתח בשנת 2025 ברובע הארכאולוגי שמתחת לכיכר העירייה בקלן.^[1]

היסטוריית האתר

המרכז ההיסטורי של העיר קלן נהרס כליל במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1953 התחיל שיקום בניין העירייה ומבני המנהל הידועים בשם "הבניין הספרדי" (בגרמנית Spanischer Bau) שם התקיימה הפגישה ההיסטורית של הברית הצבאית הקתולית (הליגה הספרדית) בשנת 1653 בסיום מלחמת שלושים השנים.

במהלך עבודות השיקום התגלו שרידי רובע רומי עתיק ובמרכזו בית המושל הרומי, הפרטוריום. מעל השרידים הרומיים התגלו שרידי רובע יהודי מימי הביניים ורובע הצורפים הנוצרי. האתר הארכאולוגי המשתרע על שטח של כ־6,000 מ"ר מהווה עדות ל־2,000 שנות ההיסטוריה של העיר קלן.

סביב המשך החפירות ואופן פיתוח האזור התנהלו דיונים רבים בהם היו מעורבים גופים שונים.^[2] בשנת 2013, המועצה האזורית של חבל הריין (LVR) ועיריית קלן חתמו על הסכם מסגרת לפרויקט המוזיאון. העיר קלן, שהיא בעלת המוזיאון והאתר הארכאולוגי, אחראית על הבנייה והמועצה האזורית של חבל הריין אחראית לפיתוח התוכן ולתפעול המוזיאון.

המוזיאון

שם המוזיאון MiQua הוא קיצור של השם הגרמני "Museum im Quartier" שפירושו המוזיאון ברובע. יש מייחסים לשם גם קשר למילה העברית "מקווה".^[3]

המוזיאון הוא אחד משלושה אתרים בקלן שהגישו בקשה לאונסק"ו לצורך קבלת מעמד של אתר מורשת עולמית. ^[4]

בשטח האתר מתוכנן מסלול סיור באורך של 600 מטר שיעבור ליד בית הכנסת מהמאה האחת עשרה, המקווה ומבנים אחרים מאותה התקופה. הסיור יתמקד בהיבטים האדריכליים והתכנוניים של הרובע. זהו הרובע היהודי הגדול ביותר של ימי הביניים בגרמניה. הרובע היהודי בקלן ייחודי מבחינת מצב השימור וגודלו. הממצאים מאפשרים לשחזר את חיי היום יום ואת השתלבות הקהילה היהודית בסביבתה. בתצוגה מקורות כתובים רבים. בקומה העליונה של המוזיאון החדש מתוכננת תערוכה קבועה המתמקדת בהיסטוריה ובתרבות של יהודי קלן משנת 1424 – השנה בה גורשו יהודי קלן – ועד ימינו.^[5]

היחידה לעיצוב דיגיטלי של אוניברסיטת דרמשטט בשיתוף עם צוות המחקר של פרויקט MiQua, היסטוריונים ואדריכלים חיצוניים הכין שחזור וירטואלי של הרובע היהודי, המבוסס על תוצאות החפירות הארכאולוגיות שבוצעו על ידי מחלקת הארכאולוגיה העירונית.^[6] ^[7]

הרובע היהודי

מתוך עדויות כתובות ידוע שהרובע היהודי השתרע על שטח גדול יותר מהשטח שנחפר. לא נשארו שרידים לפיהם אפשר היה לשחזר את מבנה בתי הרובע כך שהשחזור הווירטואלי התבסס על מידע שנאסף מערים אחרות שהיו קיימות באותה תקופה.

במהלך הפרעות של שנת 1349 נהרסו גם הבתים הסמוכים לבית הכנסת, והושלכו לבור הביוב רהיטים, אביזרי ספרים, שרידי קלף שרוף, צעצועי ילדים, בקבוקי תרופות, עצמות בעלי חיים וחפצי בית רבים. שרידים נוספים נמצאו גם במרתפי הבתים שנהרסו וביניהם לוחות מאבן צפחה עליהם חרותות אותיות עבריות. נראה כי לוחות אלה שימשו לכתיבת טיוטות ורשימות יומיומיות אך גם שירה וסיפורת ואף סיפור הכתוב ככל הנראה ביידיש באותיות עבריות.^[8]

כ-60 מתוך הלוחות הללו כוללים שמות של אנשים. זיהוי אנשים אלה במקורות אחרים מאפשר את תיארוך הממצאים ומלמד אל צורות הכתיב והשפה הנהוגים באותה תקופה.^[9]

ממצאים אלה מאפשרים לשחזר את חיי היום יום של הקהילה היהודית בקלן.

בית הכנסת

החפירות הארכאולוגיות של בית הכנסת העתיק בקלן החלו בשנת 1956. הממצאים הראשונים הוצגו על ידי הארכאולוג אוטו דופלפלד כבר בשנת 1959 במוזיאון הרומי-גרמני.

מקורות כתובים מתארכים את בניית בית הכנסת לתקופה שבין 1012 – 1040. הממצאים הארכאולוגיים מצביעים על כך שהמבנה עבר שינויים בארבע תקופות שונות:

בשלב הראשון, בין ראשית הבנייה לשנת 1096, נבנה הבניין מאבני גזית במילוי חצץ. בשלב השני, בין המאה ה-12 למאה ה-13 בוצע חיזוק הקיר המערבי וארון הקודש ונוספו חלונות. ייתכן שחלק מהעבודות נועדו לתקן נזקים שנגרמו במהלך מסע הצלב הראשון. בשלב השלישי, בין המאה ה-13 לשנת 1349 משערים כי נבנתה עזרת נשים (בית הכנסת של הנשים) בצמוד למבנה הראשי. מקום האחסון שנמצא מתחת לבימה מתוארך גם כן לתקופה זאת.

ב־24 באוגוסט 1349, ליל ברטולומאוס הקדוש, הותקף הרובע היהודי על ידי המון משולהב אשר הרג את כול תושביו ובזז את רכושם. הממצאים מתקופה זאת עשירים במיוחד. הם כוללים את הריהוט הפנימי של בית הכנסת, ארון הקודש, הבימה, משטחי קירות, חלונות, חיפויי רצפה, ספסלים וריהוט.

הממצאים הארכאולוגיים מעידים על כך שבין השנים 1349 - 1395 מבנה בית הכנסת שימש את האוכלוסייה הנוצרית. היהודים שבו לעיר בשנת 1372 ובית הכנסת חזר לשימוש הקהילה החדשה עד שנת 1424 עת גורשו היהודים מהעיר. בשנת 1426 בית הכנסת הוחרם על ידי מועצת העיר קלן לצורך הקמת "הקפלה מריה הקדושה בירושלים". הקפלה נהרסה במלחמת העולם השנייה.

ההתחדשות האדריכלית של בית הכנסת מצביעה על המשכיות קיום הקהילה היהודית במקום.^[10]

הבימה

בשנת 1998 בחן סוון שוטה (Sven Schütte ) כ-160 שברי בימה של בית הכנסת של ימי הביניים שהתגלו במסגרת החפירות של אוטו דופלפלד בשנת 1956 ונשמרו במחסן המוזיאון הרומי-גרמני. לדעתו היה בקלן באותה התקופה (1270 – 1280) רק בית מלאכה אחד שהיה מסוגל מבחינה אומנותית וטכנית לבצע את העבודה.

הבימה שוחזרה באופן וירטואלי מתוך כ-3,500 חלקים שנמצאו בחפירות. ביניהם חלקים של כותרות בעיצוב אומנותי, מעוטרות בעלווה, דמויות של בעלי חיים וכתובות בעברית. משערים כי הבימה נבנתה בסביבות שנת 1280 מאבן גיר שהובאה מאנגליה על ידי אומנים צרפתים שעבדו בבניית הקתדרלה. הבימה נהרסה בפרעות שנת 1349.

המקווה

בחפירות הארכאולוגיות בקלן נמצאו שני מבני מים תת-קרקעיים. האחד הוא אגן מים בעומק כחמישה מטרים, הניזון ממי תהום שנובעים לתוכו והגישה אליו היא בעזרת מספר מדרגות יורדות. המבנה הזה נמצא בתוך מרתף בית העירייה הנוכחי לכן נחשב על ידי החוקרים כמקווה עירוני. מקווה זה עדיין לא נחקר.

סמוך אליו, בחצר הקהילה, בקרבת בית המרחץ ובית הכנסת, נמצא מבנה תת-קרקעי מרשים בעל חלל כניסה רחב ידיים ועיטור אדריכלי שבוצע בעבודת סיתות עדינה, המתוארך למחצית האחרונה של המאה השתים עשרה. המקווה הופיע לראשונה במסמכים בשנת 1270 תחת השם Puteus Judaerorum (Judenpütz שפירושו באר היהודים.^[11]

שישה גרמי מדרגות המובילים את הטובלים מהרחוב אל חדר מלתחה תת-קרקעי שרוחבו כ-10 מ"ר היכול להכיל בנוחיות קבוצה של כעשרה אנשים, ומשם לאגן הטבילה הנמצא 16 מטר מתחת למפלס הרחוב והמתמלא ממי תהום ("מים חיים"). בקירות הפיר העמוק והרחב נחצבו גומחות בהן הונחו נרות ומגבות.^[12]