תחילה היו שני הלוחות – הערבי והלבנטיני – חלק מהלוח האפריקאי. בשלב ראשון נע הלוח הערבי צפונה והתנתק כמעט במלואו מהלוח האפריקאי במהלך השבירה האריתריאית כשחלקו המערבי – הלוח הלבנטיני – נותר מחובר בחלקו ללוח האפריקאי. שבירה זו גרמה לפתיחתו של ים סוף בדרומו של הלוח הערבי.
בשלב השני חלה השבירה הלבנטינית לאורך השבר הסורי-אפריקאי, שגרמה להפרדת הלוח הלבנטיני מן הלוח הערבי ולפתיחתו של מפרץ אילת בגבול הדרומי בין שני הלוחות. גבול זה מועד לרעידות אדמה עקב תזוזה מהירה יותר צפונה של הלוח הערבי ביחס ללוח הלבנטיני.
למעשה, שלושת הלוחות נעים כולם צפונה, אך הלוח הערבי נע מהר יותר. קצב התזוזה שלו כיום יחסית ללוח הלבנטיני הוא כסנטימטר בשנה. חישוב מראה כי בעוד כמה מיליוני שנים יתהווה בגבולה המזרחי של ארץ ישראל אוקיינוס.[2]