הניסוי נערך בשנת 1996, וצלח רק לאחר מספר ניסיונות כושלים - מתוך 277 ביציות מופרות, רק 30 עברו חלוקה; מתוך אותן 30 ביציות רק תשע נקלטו באמהות פונדקאיות והובילו להריון; כל ההריונות נכשלו, מלבד אחד. ב-22 בפברואר1997 פורסם הניסוי, ועורר ויכוחים אתיים רבים ברחבי העולם.
דולי המליטה שישה טלאים, אולם לא האריכה ימים ומתה בשנת 2003 בגיל שש, לאחר שהורדמה. דולי הומתה על מנת למנוע ייסורים נוספים ממחלת ריאות שבה חלתה. למחלה, שאופיינית לכבשים החיות בשבי, אין כל קשר להיותה תולדה של שיבוט. דלקת ריאות זו נוספה לדלקת מפרקים שממנה סבלה דולי. על אף טענות מוקדמות כי דולי סבלה מהזדקנות מואצת, נמצא כי הדבר לא נבע מעצם השיבוט[1]. ב-9 באפריל 2003, הוצב פוחלצה של דולי במוזיאון המלכותי של סקוטלנד, באדינבורו.
הכבשה דולי היוותה פריצת דרך בעולם המדע בתחום השיבוט הגנטי. מאז שיבוט זה שובטו חיות נוספות, כגון חתול, פרה (2001), כלב (2005) וקוף (2018)[2]. שיבוטה של דולי חולל סערה ביואתית, כשרבים הביעו חששם מפני שיבוט קרוב של בני אדם. שיבוטה של דולי העלה את הנושא לסדר היום במקומות רבים, ובכמה מדינות, כולל ישראל, חוקקו חוקים נגד שיבוטים[3].
בריאיון לסיינטיפיק אמריקן בשנת 2008 התוודה וילמוט שזנח את השיבוט לטובת הפיכת תאים בוגרים לתאי גזע. "הגישה החדשה תאפשר לדברים להתקדם קצת יותר מהר"[4].
בתרבות
אחד הפרקים של התכנית "שערורייה" נקרא "תיק דולי" ובו מסופר על ניסוי סודי של שיבוט אדם בשם גרשון לרר (נתי רביץ) בהשראת השיבוט של הכבשה דולי.
לקריאה נוספת
איאן וילמוט, קית' קמפבל וקולין טאדג', הבריאה השנייה, הוצאת מטר, 2001
