הילדה גולדשמידט (בגרמנית: Hilde Goldschmidt; 7 בספטמבר 1897 – 7 באוגוסט 1980) הייתה ציירת גרמנייה ממוצא יהודי. בעקבות רדיפות המשטר הנאצי אחר יהודים, היא קיבלה מקלט בבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה וחזרה לאוסטריה בשנות החמישים.
ביוגרפיה
גולדשמידט נולדה בלייפציג למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני.[1] בין באי ביתם היו ריינר מריה רילקה ותומאס מאן.[2][3]
בשנים 1914 – 1917 למדה גולדשמידט עיצוב ספרים באקדמיה בלייפציג אצל הוגו שטיינר-פראג והחלה ליצור ליטוגרפיות בסגנון אקספרסיוניסטי. היא השתתפהבקורסי ציור ומחול בבית הספר לבלט של האופרה בלייפציג וכן כתבה שירה.
בשנת 1918 האקדמיה לאמנויות יפות בדרזדן החלה לקבל לראשונה נשים וגולדשמידט למדה שם ציור בין השנים 1920–1923 ושם למדה אצל אוסקר קוקושקה.
בין השנים 1923–1932 בילתה חלק מזמנה בפריס ואת הקיץ עשתה בדרום צרפת לפני שחזרה ללייפציג לחורף.[4] היא הציגה עבודות בניו יורק בשנת 1923 ושכרה סטודיו במונפרנאס. תערוכת היחיד הראשונה שלה נערכה בגלריה קאספארי במינכן בשנת 1932 אך נסגרה על ידי הרשויות. כשהחלו רדיפות המשטר הנאצי בגרמניה, גולדשמידט ואמה עברו לקיצביל שבטירול באוסטריה בשנת 1933. והן קיבלו אזרחות אוסטרית בשנת 1936. בעקבות האנשלוס, הסיפוח הנאצי של אוסטריה בשנת 1938, הן ברחו ללונדון בשנת 1939.
כשהגיעו ללונדון בשנת 1939, הקימו גולדשמידט ואמה עסק קטן, שהתמקד בייצור ומכירה של כפפות.[1] לאחר חופשה קצרה באזור האגמים הן עברו לצפון אנגליה והתמקמו באחוזת לנגדייל ליד אמבלסייד.[4] שם הם מצאו את עצמם בקרב קהילה אמנותית שכללה כמה פליטים אחרים, ביניהם האמן קורט שוויטרס, שהפך לחבר קרוב והשפיע על עבודתה. ברובע האגמים המשיכה גולדשמידט לנהל את העסק שהקימו, והעבירה שיעורים בעבודות עור והמשיכה לצייר. היא ציירה נופים אקספרסיוניסטיים בצבעי פסטל עזים וגם דיוקנאות כמו "ערה וחולמת", המראה דיוקן של נשים בהתבוננות עצמית מלנכולית. דיוקן עצמי מאותה תקופה, בו גולדשמידט מתארת את עצמה כספינקס, אם כי הוא מתרחש בנוף אנגלי, נמצא באוסף גלריית טייט.[5] בשנת 1949 קיימה גולדשמידט תערוכת יחיד במנצ'סטר ומאוחר יותר באותה שנה, לאחר שאמה נפטרה, חזרה לקיצביהל.
באוסטריה ניסתה גולדשמידט לנהל בית הארחה במשך מספר שנים, אך לאחר שלמדה שיעורים אצל אוסקר קוקושקה בשנת 1954, החליטה להתרכז בציור.[1] ציוריה נעשו נועזים ומובנים יותר לעיתים קרובות עם קווים שחורים עבים המקיפים גושי צבע עזים.
טיולים לוונציה בשנות השישים וישראל בשנת 1968 הובילו לסטים של הדפסי משי, הנקראים "ישראל: אדם וארץ". גם טיולים למלטה וגוזו סיפקו השראה. גולדשמידט הציגה כמה תערוכות יחיד באוסטריה ובאנגליה.[4][3] יצירותיה הוצגו בתערוכה שהתקיימה במוזיאון התרבות וההיסטוריה באוסנבריק בשנת 2001, אשר התרכזה באמנים שעבודתם דוכאה תחת המשטר הנאצי.[6] תערוכה משותפת של עבודותיהם של גולדשמידט ושוויטרס התקיימה בגלריה לאמנות אבוט הול בשנת 2003 ובתערוכת Refuge: The Art of Belonging בתערוכת 2019.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
