היינריך פרידריך פיגר (בגרמנית: Heinrich Friedrich Füger; 8 בדצמבר 1751 – 5 בנובמבר 1818) היה אחד הציירים הגרמניים הקלאסיים הידועים והמשפיעים ביותר.[1]
ביוגרפיה
היינריך פרידריך פיגר היה בנו של כומר ומאוחר יותר בכיר הכמורה של היילברון, ג'וזף גבריאל פיגר. היינריך פיגר החל את הכשרתו כצייר בשנת 1764 אצל צייר החצר ניקולא גויבל באקדמיה לאמנות בלודוויגסבורג. משנת 1769 המשיך את לימודיו בלייפציג אצל המורה לציור של יוהאן וולפגנג גתה, אדם פרידריך אוזר. לאחר מכן יצא למסע לימוד באיטליה וצייר את ציורי הקיר בארמון קסרטה בנאפולי. בשנת 1774 עבר לווינה.
שגריר אנגליה בחצר הווינאית, סר רוברט קית', הפך לפטרונו. דרכו הוא בא במגע עם המשפחה הקיסרית. מכאן והלאה השכלתו והקריירה שלו קודמו על ידי הרשויות הפוליטיות הגבוהות ביותר.[2]
בסתיו 1776 הוא קיבל מלגה ללמוד ברומא במשך מספר שנים. התפתחותו האמנותית הנוספת הושפעה מאוד מאנטון רפאל מנגס. משנת 1781 עד 1783 עבד עבור המשפחה הקיסרית באזור נאפולי.
בשנת 1783 מינה אותו קנצלר המדינה לסגן מנהל האקדמיה בווינה, באותה תקופה אחת האקדמיות לאמנות המובילות באירופה. בשנת 1795 הוא הפך למנהל האקדמיה שפרחה בהנהגתו. בשנת 1806 הוא הפך למנהל גלריית התמונות האימפריאלית.
משנת 1791 ועד מותה בשנת 1807, היה היינריך פיגר נשוי לשחקנית אנה חוספה הורטנסיה מולר, בתו של יוהאן היינריך פרידריך מולר.
בשנת 1780 פיגר היה חבר בקבוצת הבונים החופשיים "Zum Palmbaum" בווינה.
הוא נקבר בבית העלמין הקתולי בווינה מטצלינסדורף.
קריירה
היינריך פיגר חייב את המוניטין שלו לחוגים החברתיים הגבוהים ביותר באותה עת, עבורם צייר מיניאטורות ודיוקנאות. בהמשך פנה לציורי היסטוריה בפורמט גדול ודרכם הפך לאחד הציירים החשובים ביותר של הקלאסיציזם. לאמנותו היה תפקיד פוליטי מובהק, שבא לידי ביטוי בהאדרת אנשים מסוימים ממשפחת הקיסרות, דוגמת הארכידוכס קרל. הוא צייר את "הארכידוכס קארל כגואל גרמניה". למשרדו של הארכידוכס כשר המלחמה וחיל הים (1801–1809) בווינה, תכנן היינריך פוגר ציורים לחיפויי הקירות, המתארים בצורה אלגורית את מעשי הגבורה של המשפחה הקיסרית, אך מעל לכל את גבורתו של הארכידוכס קארל. בשנת 1813 תכנן פוגר מדליה לקרב לייפציג, שהסתיים בתבוסה מכרעת של הצרפתים במלחמות השחרור.
מורשת עידן הבארוק עדיין ניכרת ביצירתו של פיגר, והשאיפה לאלגנטיות ניכרת היטב. מבקרים מאוחרים יותר תיארו את סגנון הציור שלו כאקלקטי והעניקו לסגנון שהוא ייצג את השם הקלאסיציזם של הבארוק הווינאי.
הוראה
פיגר היה גם מורה. בהכשרתו האמנותית את תלמידיו, התמקד בעיקר במתאר החד והברור של הדמות - בהתאם לאידיאלים של הקלאסיציזם. בתוספת עקרונות של מודלים מהעת העתיקה, בשילוב שיעורי היסטוריה אינטנסיביים. אלה היו נושאי הוראה מרכזיים. גם לימוד אנטומיה שימש חומר לימוד חשוב.
היינריך פיגר חיקה את ההוראה האקדמית של אותם ימים, והתלמידים הצעירים נאלצו קודם כל להעתיק את ציורי המאסטרים הוותיקים - לאחר שהכינו חריטות - משש בבוקר ועד מאוחר בערב.
מורשת
תפקידו של פיגר בחברה ובאמנות באותה תקופה היה מרכזי. הוא בלט מאוד וזכה בכינוי "האפיפיור של האמנות" בווינה.
היינריך פיגר היה חבר כבוד באקדמיה במינכן ובאקדמיה לאמנות במילאנו וכן אביר של מסדר כתר וירטמברג.
בשנת 1819 נוסד פרס פיגר על ידי קבוצת אמנים.[3]
מדליית פיגר מזהב, פרס מטעם האקדמיה לאמנויות יפות בווינה, נקראת על שמו.[4]
בשנת 1876 נקרא רחוב בווינה (רובע 6) על שמו.
גלריה
-
הוצאה הלורג של הבתולה
-
דיוקן ניקוליי יוספוב
-
פרומתאוס מביא את האש
-
הארכידוכס של טיסן
-
דיוקן מריה תרזה
-
בת שבע מתרחצת
-
מות וירג'יניה
-
מות גרמניקוס
-
אדם וחווה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
