היומן (באנגלית: The Notebook) הוא רומן שכתב הסופר האמריקאי ניקולס ספארקס בשנת 1996. הספר, המבוסס על סיפור אמיתי, עובד ב-2004 לסרט אמריקאי פופולרי באותו השם בכיכובם של רייצ'ל מקאדמס וראיין גוסלינג. הסרט ההודי, "הדרך לTere Naam", בכיכובו של מיתהון צ'קרבורטי, מבוסס גם הוא על הספר.
רקע
הספר הוא הרומן הראשון שפרסם ניקולס ספארקס, לאחר שני ספרים שכתב ולא יצאו לאור. הוא כתב את הספר על פני תקופה של שישה חודשים בשנת 1994. סוכנת ספרות תרזה פארק גילתה את ספארקס לאחר שמצאה את ספרו בתוך ערימת ספרים של הסוכנות שלה. פארק הציעה לייצג אותו, ובאוקטובר 1995, היא השיגה מקדמה בסך מיליון דולר עבור הספר מקבוצת טיים וורנר, והרומן יצא לאור באוקטובר 1996. הספר הופיע ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס כבר בשבוע הראשון של הוצאתו לאור. היומן היה לרב-מכר בכריכה קשה יותר משנה.
ספארקס סיפר שהייתה לו השראה לכתוב את הרומן של סבא וסבתא של אשתו, שהיו נשואים במשך יותר מ-60 שנה, כאשר הוא פגש אותם. בספר היומן, הוא ניסה לבטא את האהבה הרומנטית הארוכה של בני זוג.
עלילה
הרומן פותח בנח קלהון, איש זקן שמספר סיפור לאישה בבית אבות.
הסיפור מספר על שני נערים צעירים, נח ואלי,
שמאוהבים ולמרות השתייכותם לרמות חברתיות שונות ולמרות מה שמשפחתה של אלי חושבת בעניין נשארים ביחד למשך הקיץ עד שאלי נאלצת לעזוב את הכפר בו בילתה את הקיץ בבית הנופש של משפחתה ולעבור לניו יורק.
לאחר כמה שנים נוח, 31, חוזר ממלחמת העולם השנייה לעיירת ניו ברן, צפון קרוליינה. הוא מסיים לשחזר את ביתו, לאחר מותו של אביו. בינתיים אלי, 29, שהכירה אותו שנים לפני כן, רואה את הבית בעיתון ומחליטה לבקר אותו.
הם נפגשים, אחרי פירוד של 14 שנה, לאחר חוויה רומנטית קצרה אך מלאת תשוקה שהייתה ביניהם כאשר משפחתה ביקרה בעיר. הסיבה לפרידה היא השתייכותם למעמד חברתי שונה, בעוד היא הייתה בת למשפחה עשירה, והוא עבד כפועל במחסן עצים. הפגישה מציפה ומחזירה זכרונות ורגשות חזקים בשניהם. הם אוכלים ביחד ארוחת ערב, ומדברים על חייהם ועל אהבה. אלי מגלה שנח כתב מכתבים לכל יום בשנה שאחרי פרידתם, ומבינה שאמה החביאה את המכתבים כדי שלא תקבל אותם, ותחשוב שנח שכח אותה. הם מדברים על מה היה יכול לקרות אם אמא שלה לא הייתה מתערבת. בסוף הערב נח מזמין את אלי לחזור למחרת ומבטיח לה הפתעה. היא מחליטה לראות אותו שוב. בינתיים ארוסה של אלי, לון, מנסה להשיג אותה בבית מלון, וכשהיא לא עונה הוא מתחיל לדאוג. למחרת, נח לוקח את אלי לשייט באגם עם ברבורים ואווזים. היא מוקסמת ממנו. כשהם מגיעים לביתו, הם מדברים על כמה חשובים הם היו אחד לשני, ושהרגשות לא השתנו. אמה של אלי מגיעה בבוקר שלמחרת ומביאה לאלי את המכתבים מנח. כשאמה עוזבת, אלי קרועה בהחלטתה, היא יודעת שהיא אוהבת את נח אבל לא רוצה לפגוע בלון. נח מתחנן בפניה שתישאר, אך היא מחליטה לעזוב. היא בוכה כל הדרך לבית מלון, ומתחילה לקרוא את המכתבים שאמה הביאה לה. לון מחכה לה במלון.
האיש הזקן מפסיק לקרוא את הסיפור, ומופיע רמז מקדים לכך שזהו הסיפור שלו ושל אשתו. האשה לה הוא מספר, סובלת מאלצהיימר ולא מזהה אותו. במהלך הסיפור הוא מסביר שגם הוא חולה. הנלחם בסרטן בפעם השלישית. וסובל ממחלת לב, מחלת כליות ודלקת בפרקים. הוא ממשיך לספר את סיפור חייהם יחד, את הקריירה שלה כאמנית, על ילדיהם, על הזקנה ביחד, ולבסוף את העובדה שהיא מאובחנת כחולת אלצהיימר. הוא בדה שמות בסיפור כדי להגן עליה, אך הוא בעצמו נח והיא אלי. למרות שהיא לא מזהה אותו היא אומרת שיש לה רגשות כלפיו. באותו ערב הם אוכלים ביחד ארוחת ערב. בסופו של דבר היא מזהה את בעלה, ואומרת לו שהיא אוהבת אותו. הם מתחבקים ומדברים, אך לאחר כמעט ארבע שעות, אלי מתחילה לחזור לשכחה, היא שוב שוכחת את נח והאחיות נכנסות ומרדימות אותה. מאוחר יותר, נח עובר התקף לב ולא יכול לבקר את אלי, וכשהוא מחלים הוא מתגנב לחדרה ומבקר אותה. אלי מתעוררת כשהוא נכנס לחדר, מזהה אותו ומספרת לו שהיא אוהבת אותו. הם מתנשקים ונרדמים אחד ליד השני. באמונה שהאהבה שלהם תסחוף אותם ביחד.
עיבודים
הרומן עובד לסרט אמריקאי באותו שם שיצא בשנת 2004. הסרט ההודי Zingadi Tere Naam, מבוסס גם הוא על הספר.
קישורים חיצוניים
