קריקטורה בעיתון משנת 1912 המדגישה את תפקידה של ארצות הברית כמגינה על שכנותיה ב"חצר האחורית" שלה מפני ההתפשטות הקולוניאלית האירופאית במאה השנים מאז דוקטרינת מונרו.
במידה זו או אחרת, מקביל מושג זה למונח הרוסי "חו"ל הקרוב" (ברוסית: ближнее зарубежье), שמתייחס למדינות מרכז אסיה שהיו תחת שלטון ברית המועצות.
לאחרונה, המושג שולט בתקשורת הפופולרית בהתייחס לאיומים על הביטחון הלאומי של ארצות הברית, יחד עם התרגילים הצבאיים הרוסיים והטרור במזרח התיכון, וזאת כדי להמחיש את הניגוד בין איומים אלו על שטחי המולדת של ארצות הברית עם החזיתות המסורתיות באירופה ובמזרח התיכון.
בהקשר שמנותק לחלוטין מהתחום הגאופוליטי, נעשה לעיתים שימוש במושג החצר האחורית של אמריקה בהתייחס לפארקים הלאומיים של ארצות הברית ולקרקעות ציבוריות בארצות הברית, וכן ל"לב הארץ" (Heartland) ברמה הכללית יותר.
טרמינולוגיה
"החצר האחורית" מול "חו"ל הקרוב"
בהשראת השימוש במונח "החצר האחורית" שמתייחס לאזור הסובב את אזור מגוריו של אדם, או את שכונת מגוריו, המושג "החצר האחורית של אמריקה" מתייחס לאזור שבו ארצות הברית, כ"בעל הבית", טענה לזכות קניינית כלשהי, או ביקשה להגביל כל השפעה חיצונית בו. לעומת זאת, המונח "החצר האחורית של אמריקה" מתייחס לאזור שבו פעולות מצד גורמים עוינים או מעצמות מתחרות עלולות להיחשב למעשי התגרות.[1] למונח יש מכנים משותפים רבים עם המונח הרוסי "חו"ל הקרוב", שבו נעשה שימוש בעיקר בהתייחס למדינות ברית המועצות לשעבר. המונח "חו"ל הקרוב" מסמן ש"רוסיה [טוענת] לזכויות באזור שמתעלות מעל המוסכמות הדיפלומטיות המסורתיות".[2]
בין שני המושגים הללו קיימים הבדלים בכך שהמונח "חו"ל הקרוב" מתייחס לארצות שבעבר היו באיחוד פוליטי עם רוסיה עד להתפרקות ברית המועצות, ולאחר קבלת עצמאותן היו חלק של חבר המדינות, בעוד שלארצות אמריקה הדרומית ואמריקה המרכזית, שנחשבות לחצר האחורית של אמריקה, מעולם לא היו קשרים פוליטיים עם ארצות הברית (למעט פנמה). בנוסף, במושג "החצר האחורית של אמריקה" נעשה גם שימוש בהקשר פנימי בהתייחס לפארקים הלאומיים של ארצות הברית ולשטחים פתוחים אחרים, בעוד שהמושג "חו"ל הקרוב" מתייחס אך ורק להקשרים גאופוליטיים, ולא בהקשר האמור של המונח האמריקאי.
שימושים נוספים במושג
קיימים שימושים נוספים למונח בהתייחס לשטחים ציבוריים וביטחון הפנים.
ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק משתמש גם הוא במונח "החצר האחורית של אמריקה" בהתייחס לקרקעות הציבוריות של אמריקה. לדוגמה, הפארקים הלאומיים, היערות, שמורת טבע ופארקים עירוניים. במכלול זה כלולים גם דרכי נוף ודרכים העוברות לצד נהרות, וכן אתרים היסטוריים.[3] הקרקעות הציבוריות או "החצר האחורית של אמריקה" בהקשר זה משתרעות על כשליש משטחה של ארצות הברית.
במונח "החצר האחורית של אמריקה" כמקום של ביטחון ושלווה, שלא כמו אזורי עימות במקומות אחרים, נעשה שימוש בהקשר לחלקים המרכזיים של ארצות הברית. לדוגמה, לאחר הפיגוע באוקלהומה סיטי, דיברו האמריקאים בגילוי לב על ההלם שלקו בו כשמתקפה כזאת יכולה להתרחש בעיר במרכז ארצות הברית ולא באחת הערים הידועות או המרכזים הפוליטיים או הכלכליים של הארץ, או מחוצה לה. רבים הביעו את הפתעתם שמעשה טרור שכזה התרחש ממש במרכז של ארצות הברית, "עמוק בתוך ליבה של אמריקה".[4] יותר מכך, המונח "החצר האחורית של אמריקה" הופיע לסירוגין עם המונח "לב הארץ" (heartland) בכתביהם של עיתונאים, סופרים, ותיקי מלחמה, ובלוגרים.
בראשית המאה ה-19 ניסו מושבות ספרדיות רבות באמריקה הלטינית לנצל את ההזדמנות של נפילת האימפריה הספרדית ועשו מאמצים להשיג את עצמאותן. אף על פי כן, בראשית שנות ה-20 של המאה ה-19, הייתה ספרד על סף השבת כוחה.[5] ארצות הברית ובריטניה הגדולה לא היו מעוניינות שספרד תשיב לעצמה את כוחה באמריקה הלטינית, שכן הן שאפו שמושבות אלו יהיו עצמאיות. עם קבלת העצמאות של המושבות הללו, הן יכלו לסחור עם ארצות הברית ועם בריטניה באופן שיועיל לכל הצדדים ולא יהיה מוגבל על ידי ספרד המרקנטיליסטית ששאפה להפיק רווחים לטובת כלכלת המולדת שלה על חשבון הדרום אמריקאים. לאור כל זאת, הציג הנשיאג'יימס מונרו את הדוקטרינה הקרויה על שמו ב-2 בדצמבר1823. בדוקטרינת מונרו הובהר שכל מאמץ עתידי של ארצות אירופה לרכוש לעצמן מושבות או להתערב בענייניהן של מדינות יבשת אמריקה יראו על ידי ארצות הברית של אמריקה כצעד תוקפני שיחייב התערבות של ארצות הברית, וקבע שחצי הכדור המערבי לא יהיה עוד שטח לקולוניזציה של ארצות אירופה, ושארצות הברית לא תתערב בנעשה במושבות אירופאיות קיימות ולא בעניינים הפנימיים של ארצות אירופה. בשל העובדה שארצות הברית לא הייתה ידועה אז כמעצמה, לא זכתה דוקטרינת מונרו להתייחסות רצינית ברמה הבינלאומית. על כל פנים, מאחר שבריטניה הגדולה הסכימה עם הדוקטרינה, אף אחת מהארצות לא קראה עליה תיגר.
המונח "החצר האחורית של אמריקה" נטבע במהלך תקופה זו בהתייחס לאמריקה הלטינית. ארצות הברית תמכה בעצמאותן של המושבות הספרדיות בשל העובדה שהן שאפו להרחיק את ספרד וארצות אירופאיות אחרות מחצי הכדור המערבי, הרחק מ"החצר האחורית של אמריקה".
מאז ייסודה של ארצות הברית, יחסים בין-לאומיים היו חשובים מבחינה פוליטית להבטחת שלומה של הדמוקרטיה וכוח השפעתה של האומה המתפתחת. על רקע הקרבה של אמריקה הלטינית לארצות הברית, היבשת השכנה תויגה כ"חצר האחורית של אמריקה". בניסיון להרחיב את התפתחות כלכלתה, יישמה ממשלת ארצות הברית אסטרטגיות רבות כלפי אמריקה הלטינית, במיוחד במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, כולל במסגרת "ברית הקידמה" (Alliance for Progress).
הבחינה והניתוח של היחסים בין אמריקה הלטינית ובין ארצות הברית במהלך השנים התרחבו במהלך השנים האחרונות. הסרת החיסיון ממסמכים רשמיים שנוגעים לאמריקה הלטינית על ידי ממשלו של ביל קלינטון אפשרה למידע ציבורי נוסף בנושא להיחשף. כתוצאה מכך, נחשף הציבור בהדרגה למגוון רחב יותר של פרספקטיבה ומידע על החצר האחורית של אמריקה ועל תפקידה של ארצות הברית באמריקה הלטינית.
פרסומים פופולריים שיצאו לאחרונה חשפו מבט מפורט יותר על התפתחות היחסים בין ארצות הברית לבין אמריקה הלטינית. מהלך ההיסטוריה הוביל לחקירה כוללת על השאלה אם ארצות הברית צריכה להיחשב כשכן טוב או כ"זאב רע". המחקר הפופולרי ביותר הוא זה של גרייס ליווינגסטון, "החצר האחורית של אמריקה: ארצות הברית ואמריקה הלטינית מדוקטרינת מונרו ועד המלחמה העולמית בטרור", שמפרט את האסטרטגיה של ארצות הברית כלפי אמריקה הלטינית במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, ובמיוחד חושף את החולשות המהותיות שלה ואת הבורות והדעות הקדומות של קובעי המדיניות בארצות הברית.[6] אף על פי שליווינגסטון מודה בדעה קדומה שלילית, זו שמתמקדת בהיבטים השליליים של מדיניות ארצות הברית כלפי אמריקה הלטינית על חשבון המאמצים החיוביים, כמו ברית הקידמה, היא טוענת שיש לחשוף את האמת.
אף על פי שאמריקה הלטינית היא לא האזור העני ביותר בעולם, היא האזור שהכי סובל מחוסר שוויון. מבחינה היסטורית שלטה אליטה קטנה ברוב העושר בה. באופן מסורתי, התעסקה ארצות הברית עם אליטה זו, אף על פי שהיא הייתה מדכאת או ריאקציונרית, בשל העובדה שהיא שלטה על הממשלה ועל כלכלת השוק. ההמונים החלשים, היו לעיתים קרובות אנאלפביתים, לא דוברי ספרדית, וחיו על סף קיום כלכלי. עובדה אחרונה זו מסבירה את ההתפתחות הבלתי שוויונית של אמריקה הלטינית. ליווינגסטון סבורה שלמרות שבארצות הברית ובאירופה המהלך המהפכני או המלחמה היו לפעמים המבשר ההכרחי לשינוי, ממשלת ארצות הברית פעלה כמשקל נגד לרפורמה, והתייחסה למהפכים, למחאות ולמהפכות כאיום על היציבות ולכן גם על האינטרסים שלה.
על כל פנים, על תפקידה המסורתי של ארצות הברית כמעצמה ההגמונית היחידה ביבשת אמריקה נקרא תיגר על ידי קובה במהלך המלחמה הקרה (משבר הטילים בקובה) וכן במהלך המשבר המתחולל בשנים האחרונות בוונצואלה.
המזרח התיכון כחצר האחורית החדשה של אמריקה
מספר פרשנים אירופאים טענו שלמדיניות ארצות הברית במזרח התיכון יש (במתכוונן או שלא במתכוון) את ההשפעה להפיכת המזרח התיכון כ"חצר האחורית החדשה של אמריקה", מוקד חדש שבו ארצות הברית מנסה להאיץ את השפעתה על ההתפתחויות הפוליטיות באמצעות שינויי משטר ולחץ פוליטי שמזכיר את צעדיה באמריקה הלטינית בעבר.[7]
העיתונאי הבריטי מרטין ז'ק רואה במזרח התיכון כאזור שנמצא תחת אזור ההשפעה של ארצות הברית. אף על פי כן, על מהלך זה נקרא תיגר על ידי איראן, רוסיה וסין. יותר מכך, מאמציה של ארצות הברית להרחיב את השפעתה אל המזרח התיכון, במיוחד בהקשר של מלחמת האזרחים בסוריה, מלחמת עיראק ומלחמת אפגניסטן, כשלו והשיגו תוצאות הרות אסון.[7]
חצרות אחוריות של מדינות אחרות
במונח "החצר האחורית" ובמונח "חו"ל הקרוב" נעשה יותר ויותר שימוש לתיאור אזורי ההשפעה הקרובים של מעצמות אחרות, כמו סין והודו.[8]
סין
דרום-מזרח אסיה נחשבה באופן מסורתי כחצר האחורית של סין, אך לאחרונה היא הורחבה לתחומי "חו"ל הקרוב" של רוסיה במרכז אסיה, ואף לחלקים של דרום אסיה עם הקמת מיזמי תשתיות במקומות כמו קזחסטן, אירן ופקיסטן. בזמנים מסוימים מרכז אסיה הייתה תחת אזור ההשפעה של סין, במיוחד בתקופת שושלת האן ושושלת טאנג.
צרפת
צרפת מקיימת יחסים עם מושבותיה לשעבר באפריקה שנחשבות ל"חצר האחורית של האומה" (pré carré). זהו חלק מהאידאולוגיה הקרויה Françafrique.[9][10]
