חיילים איטלקים באלפיםקווי אספקה אוסטרים-גרמניים, אוקטובר 1917
החזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה הייתה חזית הלחימה בצפון איטליה במהלך מלחמת העולם הראשונה, שהתחוללה בין ממלכת איטליה, ולצדה צבאות נוספים ממדינות ההסכמה, לבין האימפריה האוסטרו-הונגרית, בתמיכת כוחות מן הקיסרות הגרמנית. החזית נפתחה ב-23 במאי1915 עם הכרזת המלחמה של איטליה על אוסטרו-הונגריה, הכרזה שלוותה במתקפה איטלקית בנקודות מסוימות לאורך החזית. כניסתה של איטליה למלחמה לצד מדינות ההסכמה באה למרות חתימתה על הברית המשולשת עם הקיסרות הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית משנת 1882, ועל רקע רצונה לכבוש מידי אוסטרו-הונגריה אזורים שאותם ראתה כשייכים לה ושבהם התגוררו דוברי איטלקית רבים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שמרה ממלכת איטליה על נייטרליות בתואנה שהתחייבותה במסגרת הברית המשולשת היא הגנתית וחלה רק במקרה שבנות בריתה תותקפנה, בעוד שגרמניה ואוסטרו-הונגריה היו הצד התוקף במלחמה. במקביל, ניסו מדינות ההסכמה לגייס את איטליה לצדן, מאמצים שנשאו פרי עם החתימה על ברית לונדון הסודית ב-26 באפריל1915, שבה הובטחו לאיטליה אחרי המלחמה שטחים רבים מאלה שדרשה לעצמה בתמורה לוויתור על התחייבויותיה במסגרת הברית המשולשת והכרזת מלחמה על גרמניה ועל אוסטרו-הונגריה. כחודש לאחר מכן, ב-23 במאי הכריזה איטליה מלחמה על אוסטרו-הונגריה ופתחה במתקפה לאורך הגבול שנודעה בשם הזינוק הראשון (באיטלקית: Primo Sbalzo).
מהלך הלחימה
תקופת הלחימה הסטטית
מאז כניסת איטליה למלחמה נגד אוסטרו-הונגריה נערך צבאה במערך הגנתי בעמק איזונצו (נהר סוצ'ה בסלובניה של ימינו). מערך זה בלם את ההתקפה האוסטרו-הונגרית בקרב הראשון על האיזונצו והוביל לעוד אחד-עשר הקרבות על הנהר איזונצו מיוני 1915 עד ספטמבר 1917 בהם לא הושגה הכרעה של ממש, למעט הישגים זעירים. הגנרלים האיטלקים שילחו עוד ועוד התקפות באותו מבנה אחיד, בהם הסתערו חיילים איטלקים מלמטה על עמדות מבוצרות ונקטלו באמצעות אש מקלעים. הקרבות על האיזונצו גבו מהאיטלקים כ-150,000 הרוגים. עם זאת הדיווחים שהועברו על ידי ראש המטה הכללי האיטלקי לואיג'י קאדורנה לעורף (הן למלך והן לציבור) סיפרו רק על הצלחות וניצחונות.
בין 10 עד 15 במאי1916 התחולל קרב אסיאגו. הייתה זו מתקפה גדולה של צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית נגד הצבא האיטלקי שהצליחה בהתחלה אך נהדפה ובסיום הקרב שבו הכוחות האוסטרים לנקודת ההתחלה. גם הקרב השישי על האיזונצו באוגוסט אותה שנה הסתיים בהישג איטלקי במסגרתו כבשו את העיר גוריציה.
המצב הסטטי בחזית השתנה באוקטובר 1917. לאחר הקרב האחד עשר על האיזונצו, שהסתיים ללא הכרעה, החליטו הגרמנים להתערב ולהביא לשינוי בחזית זו. כוחות גדולים הובלו מהחזית המזרחית, שם נחלו הצלחה בכיבוש ריגה בעזרת הטקטיקה שפותחה על ידי גנרלאוסקר פון הוטייה שעיקרה: חדירה מהירה של יחידות קטנות ומהירות מצוידות בלהביורים, רימונים ונשק קל, פגיעה במפקדות ובסוללות התותחים תוך גרימת בהלה אצל האויב ולאחר מכן כניסת הדרג השני והשלישי שמשלימים את המלאכה. על הכוחות האוסטרו-גרמניים מונה הגנרל הגרמני אוטו פון בלוב שהשתתף קודם לכן בקרבות בפרוסיה ובמקדוניה.
המתקפה החלה ב-24 באוקטובר 1917 בשעה 02:00 בהפגזה ארטילרית מלווה בהתקפת גזים ומסך עשן. החיילים האיטלקים הופתעו כשמתוך הערפל הגיחו עליהם יחידות המחץ הגרמניות מצוידות בלהביורים ורימוני יד. במהרה נבקעו פרצות גדולות בחזית האיטלקית. הפריצה הגדולה הייתה באזור קפורטו, והגרמנים התקדמו ביום הראשון כ-25 ק"מ. תוך זמן קצר החלה מנוסת בהלה של כל הצבא האיטלקי. ב-30 באוקטובר היה הצבא האיטלקי על סף התמוטטות כללית. הוא נסוג כ-100 קילומטרים והתייצב על גדות הנהר פיאווה, 30 ק"מ בלבד מצפון לוונציה. רק התארכות קווי האספקה הגרמניים-אוסטריים גרמה להפסקת ההתקדמות.
האיטלקים הצליחו להתבסס ב"קו הנסיגה האחרון" של גדות הנהר פיאווה. במקביל לשינויי-גברי בצמרת הצבא, בהם מונה ארמנדו דיאז לרמטכ"ל, לאחר שרמטכ"ל הכישלון בקפורטו, לואיג'י קאדורנה הודח מתפקידו, הגיעו לחזית 3 דיווזיות בריטיות, שתי דיוויזיות צרפתיות, כוחות אמריקאים וחיילי הלגיון הצ'כוסלובקי.
לאיטלקים נודע על ידי מודיעין צבאי על כוונת האוסטרים לפתוח במתקפה רחבת-היקף ב-15 ביוני1918 והם היו מוכנים לה. עד 23 ביוני נחלו הכוחות האיטלקים ניצחון מוחץ והנחילו תבוסה לאוסטרו-הונגרים. מפלת האוסטרו-הונגרים הייתה קשה במיוחד מבחינה מורלית כיוון שמפקדם העליון במתקפה זו היה קרל הראשון, קיסר אוסטריה עצמו.
ארבעה חודשים מאוחר יותר הצליחו האיטלקים ומדינות ההסכמה להשיג ניצחון מוחלט בקרב ויטוריו ונטו. האוסטרו-הונגרים נכנעו ב-3 בנובמבר 1918 לאחר כיבוש טריאסט.
במקביל לקרבות האחרונים על הנהר פיאווה, התקיימו שלושה קרבות על רכס ההרים השולט, קרבות מונטה גראפה היו קרבות הרריים קשים בשל הטופוגרפיה ומזג האוויר, בהם הצליחו הכוחות האיטלקים להגן על צפון איטליה מפני פלישה.
