הזרם מקבל את מימיו מחלקים של זרם האזורים (אנ'), זרם פורטוגל (אנ') ועליית מי העומק הקרים והעשירים בחומרי מזון, שיש להם תפקיד מפתח ביצרנות ראשונית. מים עמוקים אלה הם הסיבה העיקרית לטמפרטורה הנמוכה יחסית של האיים הקנריים. הוא זורם על פני השטח ומגיע לעומק מרבי של כ-500 מטרים. הזרם הקנרי גדול מאוד (ברוחב עד 1,000 קילומטרים) ואיטי מאוד, עם מהירויות ממוצעות בין 10 ל-30 סנטימטרים בשנייה. הוא זורם תחילה לכיוון דרום ואחר כך לכיוון דרום-מערב לאורך חוף צפון-מערב אפריקה במקביל לחופי מרוקו, מאוריטניה וצפון סנגל, בין קו רוחב 30° צפון לקו רוחב 15° צפון. באיי כף ורדה הוא פונה מערבה והופך לזרם המשווה הצפוני (אנ'). הזרם קרוי על שם האיים הקנריים. הארכיפלג חוסם חלקית את זרימת הזרם הקנרי.
הזרם הקנרי הוא חלק ממערבולת הזרמים הצפון אטלנטית (אנ') הגדולה המורכבת מזרם פורטוגל, הזרם הקנרי, זרם המשווה הצפוני, זרם האנטילים, זרם פלורידה, זרם הגולף והזרם האטלנטי הצפון-מזרחי.
משערים שזרם רחב ואיטי זה נוצל בניווט וההתיישבות הפיניקים הקדומים לאורך חופי מערב מרוקו. הפיניקים הקדומים לא רק ניצלו את אזורי המדגה הרבים באזור זה, אלא גם הקימו מפעל באיים שמול אסואירה של ימינו (Iles Purpuraires) להפקת ארגמן צורי מארגמון חד קוצים (Bolinus brandaris), מין חילזוןימיטורף.
