הווארד הנרי בייקר האב (באנגלית: Howard Henry Baker Sr.; 12 בינואר 1902 – 7 בינואר 1964) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי שנבחר לשבע קדנציות רצופות כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטנסי בין השנים 1951 ל-1964.
הוא היה אביו של מנהיג הרוב בסנאט האמריקני לעתיד וראש הסגל של הבית הלבן הווארד בייקר הבן.
ביוגרפיה
ראשית חייו
בייקר נולד בסאמרסט, קנטקי, ב-12 בינואר 1902 לג'יימס פ. בייקר, עורך דין ומוציא לאור של עיתונים בהאנטסוויל, טנסי, וילידת קנטקי, הלן קין בייקר.[1] המשפחה עברה להאנטסוויל, טנסי, בשנת 1909, ובייקר בילה את רוב ילדותו במחוז סקוט. המשפחה עברה לנוקסוויל ב-1918, באותה שנה שבה נכנס בייקר לאוניברסיטה שם. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת טנסי ב-1922[1] ואת בית הספר למשפטים שלה ב-1924; הוא התקבל ללשכת עורכי הדין בטנסי ב-1923. בייקר הוא בוגר של סניף אפסילון אטה של אחוות סיגמא נו. לאחר לימודי משפטים, בייקר התחתן עם דורה לאד וחזר להאנטסוויל כדי להיות שותף במשרד של אביו. בנם, הווארד בייקר הבן, נולד בהאנטסוויל בשנת 1925.[1] דורה מתה כשהווארד הבן היה ילד.[2] ב-15 בספטמבר 1935 הוא התחתן עם אדית איירין ביילי.
קריירה
במשך תקופה, בייקר שימש כמוציא לאור של עיתון שבועי בהאנטסוויל, טנסי, מושב המחוז של מחוז סקוט. ב-1928, הוא נבחר לכהונה בבית הנבחרים של טנסי, וכיהן במועצת החינוך של מחוז סקוט בין השנים 1931 ל-1932. ב-1934 הוא הפך לתובע הכללי של המחוז ה-19, וכיהן עד 1938 בתפקיד זה.
בשנת 1938, בייקר הגיש מועמדות לתפקיד מושל טנסי, והפסיד בבחירות הכלליות לדמוקרטית פרנטיס קופר. בשנת 1940, הוא התמודד ללא הצלחה לסנאט של ארצות הברית, והפסיד לדמוקרט קנת' מק'קלר. הוא היה ציר בוועידה הלאומית הרפובליקנית ב-1940, 1948, 1952 ו-1956. הוא היה סגן הנשיא והיועץ הכללי של רכבת אונידה והמערבית לשעבר ב-1945, וכן היה במועצת המנהלים של הבנק הלאומי הראשון של אונידה.[3]
בייקר נבחר לקונגרס ה-82 ולששת הקונגרסים הבאים וכיהן מ-3 בינואר 1951, עד מותו מהתקף לב בנוקסוויל, טנסי ב-7 בינואר 1964.[4] בתפקידו החליפה אלמנתו איירין,[1] שסיימה את כהונתו האחרונה ולא ביקשה להיבחר שוב.[1]
בייקר היה אחד מחברי הקונגרס הדרומיים הבודדים שלא חתמו על המניפסט הדרומי משנת 1956 שהתנגד לביטול ההפרדה של בתי ספר ציבוריים בהוראת בית המשפט העליון בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך, והצביע בעד חוק זכויות האזרח משנת 1960 והתיקון ה-24 לחוקת ארצות הברית[5][6][7] אך לא הצביע על חוק זכויות האזרח משנת 1957.[8]
מותו
בייקר מת, בעקבות התקף לב, בבית החולים פורט סנדרס פרסביטריאן, נוקסוויל, מחוז נוקס, טנסי, ב-7 בינואר 1964, חמישה ימים לפני יום הולדתו ה-62. הוא נקבר בגני שרווד ממוריאל, אלקואה, טנסי.[9] כביש 63 של מדינת טנסי נקרא על שמו.[10]
בייקר זכור כנראה בעיקר כאביו של הווארד ה. בייקר הבן, סנאטור אמריקאי בן שלוש קדנציות מטנסי ומנהיג הרוב בסנאט של ארצות הברית, ששימש מאוחר יותר כראש סגל הבית הלבן תחת רונלד רייגן והיה שגריר ארצות הברית ביפן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg){kind=small}
