מפת נתיבי השיט הממחישה את הצפיפות היחסית של השילוח המסחרי באוקיינוסים בעולם.
הובלת מטענים (באנגלית: Freight transport) הוא התהליך הפיזי של הובלת הסחורות והמטענים.[1] המונח שילוח התייחס במקור להובלה ימית, אך באנגלית אמריקנית הוא הורחב ומתייחס גם להובלה ביבשה ובאוויר (באנגלית: "carriage"). גם המונח לוגיסטיקה, הוא מונח השאול מהסביבה הצבאית, המשמש גם בנושא הובלת המטענים (ראו גם תובלה צבאית).
דרכי משלוח
נפחי הובלה עולמיים לפי אמצעי תחבורה בטריליוני טון-ק"מ (אנ') ב-2010
בשנת 2015 הועברו ברחבי העולם 108 טריליון טון/לק"מ (צפוי לגדול ב-3.4% בשנה עד לשנת 2050) (בשנת 2020 הועברו 128 טריליון טון/לק"מ מטענים הועברו): 70% הועברו בים, 18% הועברו לאורך הכבישים, 9% הועברו ברכבות, 2% הועברו בנתיבי מים פנימיים (אנ') ופחות מ-0.25% הועברו באוויר.[2]
תובלה יבשתית
תובלה יבשתית במשאיותרכבת משא מוביל מכולות
תובלה יבשתית או "קרקעית" מתבצעת ברכבות או במשאיות. מאידך גם במשלוחים אוויריים וימיים נדרשת תובלה יבשתית כדי להוביל את המטענים ממקום הייצור שלהם לשדות התעופה או לנמלים הימיים ומהם ליעדם הסופי. התובלה היבשתית זולה ומשתלמת יותר מהתובלה האווירית, אבל יקרה יותר מהתובלה הימית, במיוחד במדינות המתפתחות, שבהן התשתיות היבשתיות בדרך כלל לא יעילות.
מטענים מועברים באוויר במטוסי מטען מיוחדים כמו גם בתאי המטען של מטוסי נוסעים. התובלה האווירית היא בדרך כלל המהירה ביותר להובלת מטענים למרחקים ארוכים, אך היא גם היקרה ביותר. מטענים של תוצרת טרייה כגון ירקות ופרחים ותרופות משונעים בעולם בתובלה אווירית.
תובלה משולבת
בתובלה משולבת המטענים נשלחים תחת חוזה יחיד אך התובלה מבוצעת תוך שימוש בלפחות שני דרכי תחבורה שונים (למשל קרקע ואוויר). מטענים המועברים בדרכי תחבורה רב ערוצים מתבצעת באמצעות מוקדי תובלה (אנ') הידועים גם כמחלפי מטענים, או צמתי מטענים ואו מחסני ערובה (הנמצאים בדרך כלל ליד תחנות רכבת, שדות תעופה ונמלים). בהם המטענים נאספים וממוינים להמשך השינוע שלהם על פי דרכי התובלה המתאימים להגעתם ליעדם. תובלה משולבת הכוללת מטענים המועברים במכולות מתבצעת על פי רב, בספינות, רכבות ומשאיות. הובלת מטענים משולבת מחייבת לתכנן את המסלול וביצוע שירות השילוח מהיצרן עד לדלת הנמענים.[4][5]
חופשי על הסיפון (Free on Board – FOB), המונח משמש רק בשילוח ימי. בשיטת שילוח זו המוכר מחויב להביא את הסחורה/מטען עד לאנייה, כולל טעינת הסחורה על האנייה, ולדאוג לכל ההליכים הדרושים במכס הייצוא והקונה צריך לדאוג להובלה הימית, ביטוח ולשאר ההוצאות.[6]
עלות ומשלוח (Cost and Freight – CFR, C&F, CNF) המונח משמש רק בשילוח ימי ובא להחליף את המונח C&F. בשיטת שילוח זו המוכר אחראי להובלת הסחורה עד לנמל היעד. כל ההוצאות עד להגעת הסחורה לנמל היעד חלות על המוכר והקונה אחראי על הביטוח והוצאות נוספות בנמל היעד.[6]
עלות, ביטוח ומשלוח (Cost, Insurance and Freight – CIF) המונח משמש רק בשילוח ימי. בשיטת שילוח זו כל ההוצאות והאחריות הקשורות להובלת המטען עד לנמל היעד, חלות על המוכר, כולל דמי ביטוח.[6]
המונח "הדרך הטובה ביותר – best way" מיועד להפנות את השולח לבחור את המוביל שיציע לו את התעריף הנמוך ביותר עבור המשלוח. עם זאת, במקרים מסוימים, גורמים אחרים, כגון ביטוח טוב יותר או זמן הובלה מהיר יותר, יגרמו לשולח לבחור באופציה שאינה מציעה בהכרח את המחיר הנמוך ביותר.
משלוחים מדלת לדלת Door-to-door
משלוחים מדלת לדלת (DTD או D2D) מתייחסים למשלוחים מקומיים או בינלאומיים של מטענים מנקודת המוצא (POI) ליעד תוך הישארות באותו חוזה או הסדר שילוח, ללא אחסון ביניים.
International DTD משלוח מדלת לדלת בינלאומי (International DTD) הוא שירות המסופק על ידי חברות שילוח בינלאומיות רבות והצעות המחיר שלהן כוללים תובלה משולבת של מכולות. המחירים בשירות זה, כוללים את כל דמי המשלוח, הטיפול, הייבוא והמכס, דבר ההופך שיטת שילוח זו, לשילוח בו הקונים אינם צריכים לטרוח בייבא הסחורות וההוצאות הנלוות עד להגעת המטענים לדלת שלהם. בהשוואה למשלוח רגיל, שבו המחיר הנדרש, כולל רק את ההוצאות שנגרמו לחברת השילוח בהעברת המטענים ממקום למקום. יתר העמלות כגון, עמלות מכס, מסי ייבוא ותעריפים אחרים נלווים אינם כלולים במחיר המשלוח. העלויות הנוספות עשויות לשנות משמעותית את המחיר הסופי ביחס למחיר הבסיס וזה עוד לפני שהמטענים מגיעים ליעדם הסופי.[7]
