ההסכם המשולש משנת 1936 היה הסכם מוניטרי בין ארצות הברית, צרפת ובריטניה אשר נחתם בספטמבר 1936. מטרת החוזה הייתה ייצוב המטבעות של המדינות החתומות, הן מקומית והן בשוקי המטבע הבינלאומיים, במהלך השפל הגדול[1].
היסטוריה
במהלך השפל הגדול, שיתוף הפעולה המוניטרי קרס במספר מדינות. עקב ביטול תקן הזהב על ידי בריטניה בשנת 1931 ובארצות הברית בשנת 1933, נפגעו מאזני התשלומים בין מדינות אלה ובין מדינות גוש הזהב בכלל, וביחס לצרפת בפרט. הפיחותים בדולר האמריקאי ובפאונד הבריטי העלו את מחיר הייבוא למדינות אלה.
ההסכם
ההסכם היה בלתי פורמלי וארעי. המדינות החתומות עליו הסכימו להימנע מלהתחרות באמצעות פיחות מטבעותיהן ולשמר את ערכי המטבע הקיימים להוציא מקרים קיצוניים. כחלק מההסכם התאפשר לצרפת לבצע פיחות במטבע שלה. שאר מדינות גוש הזהב (בלגיה, שווייץ והולנד) הצטרפו להסכם גם הן. המדינות החברות הסכימו כי עסקאות זהב ביניהן יתבצעו במטבע של המדינה המוכרת, בתעריף מוסכם מראש. על אף שההסכם עזר לייצב את שערי המטבע, הוא לא עזר לשקם את המסחר העולמי[2].
הערות שוליים
- ^ Max Harris, Monetary War and Peace: London, Washington, Paris, and the Tripartite Agreement of 1936, Studies in Macroeconomic History, Cambridge University Press, ISBN 978-1-108-48495-4
- ^ Robert A. Mundell and Armand Clesse (2000). The Euro as a stabilizer in the international economic. Springer. p. 284. ISBN 978-0-7923-7755-9.