ב-1769 החל פרויקט בניית גן נוי חדש בסנסוסי, במקביל לסיום בנייתו של הארמון החדש. על המדרון הדרומי של הקלאוסברג נשתלו עצי פירות וגפנים, ובמבנים רבים בוצע חידוש מבחינת המראה שלהם. הבניינים היחידים שהעבודות עליהם הסתיימו בפועל הם הבלוודרה ובית הדרקון, שנבנה באותה תקופה. מלבד מטרתו כבניין נוי, הבלוודרה זכה למוניטין בתקופתו של פרידריך הגדול בזכות הנופים של פארק סנסוסי והאזורים שמסביבו, שנשקפו מחלונות הבניין.
המדרגות בצורת האות S שנבנו על הצד הצפוני של הקיר החיצוני נפגעו בגלל בעיות לחות, וב-1839 שופצו ונבנו מחדש בצורה של פרסת סוס. בחלק זה של הבניין נבנו פתחי אוורור, חלונותקשתיים ודלתות. במהלך עבודות השיפוצים של 1903 הורה הקיסר וילהלם השני לשפר את מצבם של אזורי המגורים, ולהקים מתקני סניטציה כך ששהותה של משפחת המלוכה בבניין תהיה יותר נוחה.
הבלוודרה כמעט ונחרב לחלוטין בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. הוא נשרף באפריל 1945 לאחר שנפגע מהפגזת ארטילריה, ובשנים שלאחר מכן היה תמיד על סף התמוטטות. ב-1990 החליטה קרן של חברת מסרשמיט לממן את שיפוץ הבניין, כמחווה עבור איחוד גרמניה. בספטמבר 2002 הועבר הבניין לניהולה של קרן הארמונות והגנים הפרוסיים בברלין-ברנדנבורג.
מבנה
אונגר ביסס את תוכניותיו על שרטוט שהוצג בחיבור Del Palazzo de' Cesari (ארמון ססארי) מאת הארכאולוג האיטלקי פרנצ'סקו ביאנקיני, שניסה לשחזר את הארמון האימפריאלי ששכן בגבעת הפאלאטיום שברומא העתיקה. ביאנקיני התבסס על מקורות עתיקים בלבד, חלקים מההריסות, ורישום של בניין עם יסודות על מטבע זהב עתיק. במטבע זה ניתן לראות חדר סגור, ורוטונדה פתוחה עם תקרה קמרונית.
לבלוודרה יש קומת קרקע עגולה. הבניין מוקף בחלקו התחתון בעשרים עמודיםאיוניים, שעליהם נשענים במפלס גבוה יותר עשרים עמודים קורינתיים. שתי מרפסות, בצד המערבי ובצד המזרחי, קוטעות את רצף טבעת העמודים.
הכיפה שמעל התקרה הקמרונית מקושטת בעשרים פסלי אבן חול של אלוהויות שונות, שנבנו בבתי מלאכה אחדים. האור חודר לשתי הקומות של הבניין דרך שמונה חלונות צרפתיים קשתיים. הדרך היחידה להיכנס לקומה העליונה היא באמצעות המדרגות, ואילו לקומה התחתונה ניתן להיכנס גם דרך דלת המחברת אותה עם המפלס שעליו בנוי הבלוודרה.
החדר התחתון לא שוקם מאז שנפגע בהפצצה של 1945. במהלך המאה ה-18 קירותיו היו מקושטים בשיששלזי לבן וכדים מאבן ישפה אדומה שהיו גם מעל הדלתות הצרפתיות. רצפת המבנה הורכבה ממרצפות שיש אפורות בצורת טרפז, ובמרכז החדר הן הונחו בצורה של כוכב בעל שמונה קודקודים. האלמנט האדריכלי הזה הופיע גם בתקרה הקמרונית, שבמרכזה הייתה מסגרת שיש לבן. הריהוט בחדר הזה היה פשוט, וכלל 16 כיסאות מצופים מתכת עם מושבי עור אדום.
בחדר העליון והמשוקם הקירות מכוסים בשיש ירוק רך (קלאדון), הגורם להפיכת האור החודר פנימה לכחול. ליד החלונות הצרפתיים יש עיטורי טיח מצופים במתכת. ברצפת הפרקט יש דוגמת טרפז העשויה מסוגים שונים של עץ. על התקרה יש ציור של עננים וסוגים שונים של עופות, והיא נבנתה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה על סמך תצלום בשחור-לבן. גם בחדר זה הריהוט מורכב מ-16 כיסאות מצופים מתכת, אך בניגוד לחדר התחתון יש עליהם כריות ירוקות על מנת ליצור התאמה לצבע הקירות.
