השבועון, בבעלות משפחת שוקן, כוון לילדים בגילאי תשע עד שלוש עשרה, וכלל סיפורים, שירים, מאמרים וכן כתבות שהוכנו על ידי "עיתונאים קטנים" (ע"קים) של השבועון. במהלך השנים הופיעו בשבועון סיפורים בהמשכים של כמה סופרים בולטים לנוער ובראשם פנחס שדה, שהיה כותב קבוע לשבועון במשך קרוב לעשרים שנה תחת שמות עט שונים כמו ש. פנחס ויריב אמציה. בשנות השבעים בלטה סדרת סיפורי "ציון" של גלילה רון-פדר.
אחד הקווים שאפיינו את "הארץ שלנו" היה שיתוף הקורא באופן פעיל בפעולותיו של העיתון. פרט לרשימות פרי עטם של העיתונאים הצעירים, עודד העיתון ויכוחים בנושאים שונים מעל גבי העיתון, כתיבה על תצפיות טבע באזור המגורים, עידוד התכתבויות וביקורים הדדיים עם 'ילדי מיעוטים' ועוד. בנוסף, אחת לשנה יצאה לאור חוברת פרי עטם של הקוראים הצעירים. "עיתון זה אינו כבול להשקפותיה של מפלגה, ויכול לפתח את השיתוף בין המערכת לקוראים בצורה טבעית וחופשית"[1]. כרמי כץ-בק פרסמה את שיריה הראשונים בעיתון בהיותה ילדה.
העיתון לא נרתע מלהעלות לדיון נושאים רגישים. באפריל 1957 התפרסמה הרשימה "כיצד נולדים תינוקות" ועוררה ויכוח בין תלמידים להורים: האם צריך לספר לילדים את כל האמת.
אחד מהפרויקטים הייחודיים שיזם "הארץ שלנו" היה הכרזת "יום האם" כמועד עברי חדש, והדרכה מדוקדקת של קוראיו הצעירים כיצד לפעול בו.[2]
ב-1976 אישר משרד החינוך את הפצתם של 6 עיתוני ילדים ונוער בבתי הספר, לצורך עידוד קריאת עיתונים. בין העיתונים שאושרו להפצה היה "הארץ שלנו".
יעקב אשמן (1964–1974), שהיה במשך שנים רבות סגנו של תמוז. סגנו מ-1964 ועד 1968 היה איש הטלוויזיה והסופר יוסי גודארד.
העורך האחרון, אוריאל ריינגולד (1974–1985), היה במשך שנים סגנו של אשמן. סגניתו עד לסגירת השבועון הייתה אשת המערכת הוותיקה אסתר קל.
הגיליון האחרון היה גיליון מספר 30 של כרך לה מ-17 באפריל 1985
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 שוק עיתוני הילדים בישראל היה רווי, ומספר הקוראים היה בירידה[3]. באפריל 1985 התאחד השבועון עם שבועוני הילדים "דבר לילדים" ו"משמר לילדים" לשבועון בשם "כֻּלָּנוּ", בעריכת דוד פאיאנס, שהיה בבעלות משותפת של שלושת העיתונים ("הארץ", "דבר" ועל המשמר")[4]. השבועון הממוזג זכה תחילה להצלחה ומכר כ-40 אלף עותקים מדי שבוע, אך תפוצתו ירדה בתחילת שנות ה-90. בסוף 1991 העיתון נמכר על ידי שלושת העיתונים לחברת "צ.צ. הפקות", שהוציא לאור את העיתון המתחרה "פילון"[5].
