האקדמיה הלאומית למדעים של אזרבייג'ן (באזרית: Azərbaycan Milli Elmlər Akademiyası, בראשי תיבות של שם המוסד באנגלית ANAS), השוכנת בבאקו, היא ארגון המחקר הממלכתי הראשי והגוף העיקרי העוסק במחקר ותיאום פעילויות בתחומי המדע ומדעי החברה באזרבייג'ן. היא הוקמה ב-23 בינואר 1945.
היסטוריה
האקדמיה התבססה על האגודה למחקר מדעי של אזרבייג'ן, שהייתה קשורה תחילה לאוניברסיטת באקו ואחר כך לאקדמיה למדעים של ברית המועצות (אנ').
בשנת 1923 הוקמה האגודה למחקרים ולימודים באזרבייג'ן שכללה היסטוריה, אתנוגרפיה, כלכלה ומדעי הטבע, כמוסד המדעי המוביל באזרבייג'ן ביוזמתו של נרימן נרימנוב (Nariman Narimanov). בשנת 1929 אורגנה האגודה מחדש כמכון המחקר המדעי המדינתי של אזרבייג'ן. המכון תיאם עבודות מחקר מדעיות והכשיר צוותי מדע לבתי ספר תיכוניים וחטיבות ביניים מיוחדים. על בסיס המכון אורגן בשנת 1932, "הסניף האזרבייג'ני של השלוחה הטרנס קווקזית של האקדמיה למדעים של ברית המועצות", המורכב מ-11 חטיבות ומספר ועדות. ראש הסניף היה א. רוהלה. מדענים רוסים מפורסמים כמו הגאולוג איוואן גובקין (אנ'), הבוטנאי אלכסנדר גרוסהיים (אנ'), האתנוגרף איוואן משצ'נינוב (אנ'), המהנדס יוסיף יסמן (Есьман, Иосиф Гаврилович), וחוקרים אזרבייג'נים כמו בקיר צ'ובנזאדה, מוסא אפנדיב, ולי חולופלו, א. ממדוב, סלמאן מומטז, א. טגיזאדה וכו' ערכו במכון מחקרים מדעיים.
בשנת 1935 התארגן הסניף האזרבייג'ני של השלוחה הטרנס קווקזית של האקדמיה למדעים של ברית המועצות ל"שלוחה האזרבייג'נית של האקדמיה למדעים של ברית המועצות". על בסיס המחלקות הקיימות בסניף הוקמו מוסדות מחקר בכימיה, בוטניקה, זואולוגיה, היסטוריה, אתנוגרפיה וארכאולוגיה, שפה וספרות, כמו גם חטיבות האנרגיה, הפיזיקה, הגאולוגיה ומדעי הקרקע.[1]
בשנת 1945 הורתה מועצת הקומיסרים העממית של ברית המועצות לשלוחה להתארגן כאקדמיה למדעים של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית. במהלך שנתה הראשונה מנתה האקדמיה 15 חברים, בהם המלחין אוזייר הג'יבייוב (אנ') והמשורר והמחזאי סמד וורגון (אנ').[2]
בהתאם לצו הנשיאותי (15 במאי 2001), קיבלה האקדמיה למדעים של אזרבייג'ן מעמד של "האקדמיה הלאומית למדעים" (ANAS), לאחר שנתיים קיבלה האקדמיה מעמד של גוף המדינה העליון המבצע מדיניות מדעית ומדעית-טכנית של אזרבייג'ן. לאמנה שלה הוענק מעמד של מסמך רשמי של המדינה.
בעקבות הצווים הנשיאותיים מיום 12 בינואר 2004, ו-5 במאי 2004, נכללה האנציקלופדיה של אזרבייג'ן כחלק מהאקדמיה והוקם המרכז המדעי של האנציקלופדיה הלאומית של אזרבייג'ן.
נשיאות האקדמיה שוכנת בבניין ארמון איסמעיליה (İsmailiyyə Sarayı) ההיסטורי ברחוב איסטיגאלייאט במרכז באקו.
האמנה של האקדמיה
התפקידים של האקדמיה
תפקידיה של האקדמיה הלאומית למדעים של אזרבייג'ן כוללים: ארגון הפעילות המדעית; ביצוע מחקרים מדעיים המכסים תחומים מדעיים שונים; תיאום והכוונה של מחקרים מדעיים של כל הארגונים המדעיים והאוניברסיטאות ברחבי המדינה; יישום מדיניות המדינה בנושאים מדעיים. האקדמיה מייצגת את אזרבייג'ן במדינות שונות ובאירועים מדעיים בינלאומיים, ופועלת לשפר את התשתית המדעית ולהפוך את הבסיס החומרי והטכני של המדע למודרני. תפקידיה כוללים גם את חיזוק היחסים בין המדע לתעשייה, יצירת מנגנונים ליישום מחקר מדעי יישומי בהתאם לצורכי השוק, וסביבה חדשנית ליזמות חדשנית, פיתוח סוגים חדשים של פעילויות, הגשת הצעות להעברה ולרכישת טכנולוגיות מתקדמות והצעות לארגון פארקים טכנולוגיים, אזורי חדשנות, חממות טכנולוגיות, מרכזי העברת טכנולוגיה ועיצוב מערכת החדשנות באזרבייג'ן.[3]
חובות האקדמיה
האקדמיה הלאומית למדעים של אזרבייג'ן אחראית להבטיח קיום רפורמות מדעיות; ארגון מחקרים מדעיים בתחומי מדע שונים; סיוע בארגון, תיאום, ופיתוח מחקרים. על האקדמיה לקבוע את האסטרטגיה וסדרי העדיפויות של פיתוח מדעי וטכני, להשתתף בהכנת תוכניות מדינה, לקבל החלטות, להקים מפעלים מדעיים-ניסיוניים, ועסקים כלכליים שונים ולארגן אינטראקציה בין המדע לתעשייה.
ארגון ויישום מחקרים מדעיים שמטרתם הגנה על התרבות, המסורות והמנהגים, חיזוק הקשרים בין המדע והחינוך, ייצוג אזרבייג'ן באירועים בינלאומיים הקשורים לנושאים מדעיים, השתתפות בארגון ויישום פרויקטים מדעיים בינלאומיים, קידום יצירת אתרי ייצור היי-טק ועסקים המבוססים על הישגים מדעיים; ניהול ניטור קבוע, עזרה בפיתוח מדע באזורי אזרבייג'ן נכללת גם היא באחריות האקדמיה. האקדמיה מיישמת מודל ניהול ריכוזי של מחקר המתבצע במוסדות מחקר מדעיים, ונוקטת באמצעים להערכת היעילות.
זכויות האקדמיה
- להכין הצעות במטרה לשפר את החקיקה בתחום המדע.
- לשלוח דרישה לקבלת מידע (מסמכים) לגופים ממשלתיים ומקומיים הנוגעים למדע.
- להוציא החלטות וצווים לביצוע למוסדות המדעיים הכפופים אליה ולבקר את יישומם.
- ליישם את הצווים וההוראות של נשיא האקדמיה ואת החלטות נשיאות האקדמיה.
- לשתף פעולה עם הארגונים הבינלאומיים הרלוונטיים, גופים ממלכתיים של מדינות זרות, כדי לחקור את הניסיון של מדינות זרות.
- להקים מעבדות מדעיות בינלאומיות ולשתף מומחים עצמאיים ומומחים באקדמיה.
- להציע הצעות לשיפור תנאי העבודה, החברה והחיים, הביטחון החומרי וההגנה על עובדי נשיאות האקדמיה וצוות האקדמיה.
- לשתף פעולה עם סוכנויות ממשלתיות בהכנת המלצות ליישום משימות ממשלתיות בנושא פיתוח מדעי וטכני.
- להקים מוסדות חינוך ומרכזים מדעיים וחינוכיים בהתאם לחוק הרפובליקה של אזרבייג'ן "בנושא חינוך".
- בהתאם לחוק הרפובליקה של אזרבייג'ן "בנושא חינוך", להכין מומחים, כולל השכלתם האקדמית.
- להעריך באופן עצמאי תהליכים חברתיים, התפתחות חברתית-כלכלית, מדעית-טכנית ותרבותית, כמו גם את המצב האקולוגי ולהציע הצעות בנושאים אלה.
- לפרסם כתבי עת מדעיים, כתבי עת, אנציקלופדיות, עיתונים ומגזינים מדעיים להמונים המשקפים את פעילות האקדמיה.
מבנה ארגוני
האקדמיה כוללת כמה ארגונים כמו איגוד הייצור המדעי "קיברנטיקה", הספרייה המדעית המרכזית, המרכז המדעי פועל תחת הנשיאות של האקדמיה. כ-10,000 עובדים (כ-5,000 עובדים מדעיים, מעל ל-600 בעלי תואר דוקטור למדע, מעל ל-2,000 בעלי תואר דוקטור לפילוסופיה) עובדים באקדמיה.
מבנה האקדמיה מורכב מנשיאות, צוות האקדמיה והמוסדות המדעיים, כמו גם מחלקות ומרכזים מדעיים אזוריים, שירותים מדעיים וחברתיים. המבנה וצוות האקדמיה מאושרים על ידי קבינט השרים של אזרבייג'ן. האקדמיה ממלאת את תפקידיה באופן ישיר ובאמצעות מחלקותיה.
הנשיאות של האקדמיה היא הגוף הביצועי הקולגיאלי של האקדמיה. פעילות האקדמיה מנוהלת על ידי נשיא האקדמיה. נשיא האקדמיה נבחר לתקופה של חמש שנים באספה הכללית של האקדמיה ומאושר על ידי נשיא אזרבייג'ן.
האקדמיה הלאומית למדעים של אזרבייג'ן מחולקת ל-6 חטיבות (בסך הכל הן מאוגדות בכ-40 מוסדות מחקר ותרבות ברחבי הארץ) והן:[4]
לאקדמיה סניפים אזוריים בגנג'ה, שקי ולנצ'ראן.
חברים
חברות מלאה באקדמיה מקבלים מי שנבחרו מבין החברים החלקיים (Corresponding Members) של האקדמיה, אזרחי אזרבייג'ן, ושביצעו מחקרים מדעיים ומעשירים ידע מדעי.
רק אזרחי רפובליקת אזרבייג'ן יכולים להיבחר כחברים חלקיים באקדמיה. מועמדים אלה צריכים להוכיח שירותים משמעותיים בפיתוח מדע במדינות אחרות, כמו גם באזרבייג'ן. ב-2021 היו באקדמיה 65 חברים מלאים[5] ו-95 חברים חלקיים.[6]
חברים ממדינות אחרות באקדמיה נבחרים בין החוקרים התורמים תרומה חשובה לעולם ולמדע האזרבייג'ני של מדינות זרות. חברי כבוד באקדמיה נבחרים מבין אזרחי אזרבייג'ן, זרים ונטולי לאום, המוכרים ברחבי העולם כדמויות בעלות חשיבות למדינה, לציבור, למדע ולתרבות. חברי כבוד באקדמיה עשויים להיבחר לנשיאות באספה הכללית של האקדמיה. החברים המלאים והחלקיים של האקדמיה נבחרים לכל החיים.
מספר החברים המלאים והחלקיים באקדמיה נקבע על ידי נשיא אזרבייג'ן, תוך התחשבות בהחלטת האספה הכללית של האקדמיה. על חברי האקדמיה לסייע ביישום ההישגים המדעיים, להכין צוותים מדעיים, לבצע מטלות מדעיות-ארגוניות של הנשיאות ולהשתתף באספות הכלליות של האקדמיה והיחידה המדעית שלה.
לחברי האקדמיה קיימת הזכות לדרוש מנשיאות האקדמיה ליצור תנאים לביצוע מחקריהם המדעיים; להציג סוגיות מדעיות ומדעיות-ארגוניות לדיון בנשיאות האקדמיה ולשכת היחידה המדעית בה הם חברים, ולדון בעניינים כאלה באספה הכללית של האקדמיה והיחידה המדעית באמצעות הנשיאות והמשרד של החטיבות המדעיות. כאשר חבר באקדמיה לא ממלא את תפקידו בהתאם לאמנת האקדמיה, דן בנושא דירקטוריון האקדמיה באופן פרטני ומציג אותו לאספה הכללית של האקדמיה.
חברה ממדינה זרה באקדמיה מגיש בפני נשיאות האקדמיה את ההצעות לפיתוח מחקרים מדעיים והרחבת שיתוף הפעולה המדעי הבינלאומי במחלקה המדעית. הבחירות של חברי האקדמיה המלאים, החברים החלקיים, החברים הזרים וחברי הכבוד נערכים לא פחות מפעם בשלוש שנים.
יחסים בינלאומיים
האקדמיה הלאומית למדעים של אזרבייג'ן חתמה על תזכירים, תזכירי הבנה, הסכמים, והסכמי הבנה בנושא שיתוף פעולה מדעי, ושיתוף פעולה בתחום המדע והטכנולוגיה עם האקדמיות המדעיות הרלוונטיות בעולם כמו האקדמיה הפולנית למדעים (אנ'), המועצה למחקר מדעי וטכנולוגי של טורקיה (אנ'), האקדמיה למדעים של טג'יקיסטן (אנ'), האקדמיה למדעים של מולדובה (אנ'), האקדמיה למדעים של לטביה (אנ'), האקדמיה המלכותית למדעי הכלכלה והפיננסים של ספרד (Real Academia de Ciencias Económicas y Financieras), האקדמיה הסרבית למדעים ולאמנויות והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
האקדמיה חברה ב"ארגון האוניברסיטאות של הקווקז" (Caucasus University Association)[7] וחברה במועצת המדע הבינלאומית.
ביקורת
האקדמיה ספגה ביקורת מצד כמה מחברי האספה הלאומית ביולי 2012 על פרסום סיפור ילדים בשם "החתן הלא רצוי", שהכיל שפה וולגרית וסצנות גילוי עריות. הסיפור פורסם בשנת 2007 בכרך השישי של האנתולוגיה בעלת השם המעורפל "סיפורים". קמילה אלייבה (Kamila Aliyeva), חברת ועדת המדע והחינוך צוטטה באומרה "מעניין אם הם היו מודעים לתוכן הספר", שאלה. "אם הם היו, זה מביש. ואם לא, גם זה מביש".[8]
היחס לארמנים
לדברי יגוב מחמודוב (Yagub Mahmudov), מנהל מכון ההיסטוריה של האקדמיה, לפני 1918 "מעולם לא הייתה מדינה ארמנית בדרום הקווקז".[9] לדברי מחמודוב, הצהרתו של נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב שבה אמר כי "ירוואן היא ארצנו ההיסטורית [אזרבייג'ן], ואנחנו, אזרבייג'נים חייבים לחזור לארצות היסטוריות אלה", התבססה על "עובדות היסטוריות" ו"מציאות היסטורית".[9] מחמודוב גם הצהיר כי הטענה לפיה הארמנים הם האנשים הקדומים ביותר באזור מבוססת על תעמולה, וטען כי הארמנים אינם ילידי האזור, לאחר שהגיעו לאזור רק לאחר הניצחונות רוסים על איראן ועל האימפריה העות'מאנית באזור במחצית הראשונה של המאה ה-19.[9] עוד אמר מנהל המכון: ”על החייל האזרבייג'ני לדעת שהאדמה שמתחת לרגליהם של ארמנים פרובוקטיביים היא אדמה אזרבייג'נית. האויב לעולם לא יכול להביס אזרבייג'נים על אדמת אזרבייג'ן. מי ששולט במדינה הארמנית בימינו חייב לשנות מהותית את דרכם הפוליטית. הארמנים לא יכולים לנצח אותנו בכך שישבו בעירנו ההיסטורית ירוואן”.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
