לינץ' הוא מעשה אלימות קשה המבוצע על ידי "קבוצה" או "המון" (mob), כלפי קרבן, לרוב מקבוצת מיעוט, ולעיתים מסתיים ברצח. אלימות זאת מופעלת ללא סמכות חוקית. בארצות הברית חלה לאורך השנים אפליה כלפי בני אדם שחורים שלעיתים קרובות לוותה באלימות קשה[4] ומעשי לינץ' נרחבים. כ-3,500 אפרו-אמריקאים נרצחו במעשי לינץ' בין השנים 1882 ל-1968.[5] חוקרים מצאו תיעוד של כמעט 4,400 מקרי "לינצ'ים של טרור גזעני" בין 1877 ו-1950.[6][7][8]
הצעת חוק נגד מעשי לינץ' שהונחה ב-1918 על ידי לאונידס סי. דאייר (אנ') בבית הנבחרים של ארצות הברית, הגדירה מעשה לינץ' כ"אסופה של שלושה אנשים או יותר שפועלים יחד במטרה לקחת את החיים של אדם, ללא סמכות החוק, כמעשה ענישה, או על מנת למנוע עבירה ציבורית ממשית או משוערת".[9] הצעת החוק, שהתקבלה בבית הנבחרים ונבלמה בסנאט, איפשרה להטיל קנסות על הקהילה כולה בעקבות מעשה לינץ', בהתאם לגישה שמעשי לינץ' נתמכים על ידי הקהילה. מאחר שלא אושרה בסנאט, לא התקבלה כחוק.
האנדרטה נבנתה על שטח של 24 דונם באזור מרכז העיר של בירת מדינת אלבמה, על ידי ארגון היוזמה לצדק שווה (EJI), מוסד ללא כוונת רווח שבסיסו במונטגומרי. הארגון אחראי בין השאר על הקמת מוזיאון המורשת: מעבדות ועד כליאה המונית. בסמוך לאתר שוק העבדים במונטגומרי, בו נמכרו אפריקאים-אמריקאים משועבדים במכירות פומביות.[12] עלות פיתוח ובניית מתחם האנדרטה מוערכת ב-20 מיליון דולר, אשר גויסו מקרנות פרטיות.[13]
במרכז המתחם עומדת כיכר הזיכרון שבה תלויים 805 מלבני פלדה בגודל ובצורת ארונות קבורה, המייצגים את כל המחוזות בארצות הברית בהם תועדו אירועי לינץ', כפי שדווחו במחקר שפורסם על ידי EJI, Lynching in America: Confronting the Legacy of Racial Terror (2017).
בין 1877–1950 תועדו יותר מ-4300 לינצ'ים של אפריקאים-אמריקאים, אשר התרכזו ב-12 מדינות הדרום, אך גם במספר מדינות אחרות. האנדרטה היא העבודה הגדולה הראשונה בארצות הברית אשר נוקבת בשמות הקורבנות וחולקת להם כבוד.[14] על כל אחד מלוחות הפלדה חרוטים שמות של נרצחי לינץ'.
מרכז ההנצחה עוצב על ידי MASS Design Group[15] מבוסטון יחד עם מעצבי התאורה Lam Partners,[12] והוא נבנה על שטח של 24 דונם שנרכשו על ידי EJI.[2][16] יצירות אמנות במוזיאון כוללות פסל על העבדות של האמן הגאנאיקוואמה אקוטו-במפו, פסל המוקדש לנשים שהחזיקו את חרם האוטובוסים של מונטגומרי של האמנית דיינה קינג, כדי לייצג את תקופת המאבק על זכויות האזרח; וכן עבודה המתייחסת לאלימות המשטרתית של היום ולמערכת המשפט המוטה מאת האנק וויליס תומאס.[15]
במיצב של תומאס, Rise Up, המוקד הוא קיר, ומתוך הקיר יוצאים פסלים של ראשים וגופים שחורים המרימים את ידיהם בכניעה לצופה. היצירה מעלה את הרעיון של ניראות, שהיא גם המטרה של כל האנדרטה. הצופה מתבקש להתמקד, ולראות את הנושא של יצירת האמנות. לעומת העבודות האחרות שבמתחם, אשר מעלות סוגיות היסטוריות, פסל זה מתייחס לנושא העכשווי של ברוטליות משטרתית נגד אנשים שחורים. תומאס אמר על עבודתו שהוא רואה אותה כמעלה שאלות שצריך לשאול.[17]
מחוץ למבנה, בשטחים המטופחים המקיפים אותו, מוצבים ספסלים עליהם המבקרים יכולים לשבת כדי להרהר. אזורים אלו מוקדשים לכיבוד והנצחת פעילים כגון אידה ב' ולס, אשר בשנות ה-1890 סיכנה את חייה כדי לדווח את האמת לגבי לינצ'ים.[18] שם מונחים בשורות עמודי פלדה זהים לאלה התלויים באנדרטה. עמודים אלה נועדו להיות זמניים, ו-EJI מבקש מנציגי כל המחוזות לבוא ולקחת את העמודים המתייחסים לאזורם, ולהקים עמם אנדרטאות מקומיות.[19]
בתחילת 2018, חודש לאחר פתיחת המתחם, דווח בעיתונות שלאחר קבלת עתירה מאזרחים שוקל מחוז מונטגומרי לבקש את העמודים "שלו", ושהעיר מונגומרי והמחוז דנו בעניין עוד לפני העתירה.[20]
החשיבות לתיירות המקומית
לפני שנות ה-90 הוקדשה מעט תשומת לב במונטגומרי למורשתה הכואבת של עבדות וגזענות, אבל עכשיו העיר משווקת את עצמה בעזרת מבנים ומתחמים המקושרים למאבק על זכויות האזרח ולהיסטוריה של העבדות,[21] והעיר נרשמה כיעד ראשי של הניו יורק טיימס לשנת 2018.[22] לי סנטל, נציג של משרד התיירות של אלבמה, הודה כי אנדרטת הזיכרון הלאומי מציעה מפגש שונה וכואב: "רוב המוזיאונים מציגים את הנושא באופן אובייקטיבי ושפיר...המקום הזה לא כמוהם. הוא אגרסיבי, פוליטי. ... זהו חלק בהיסטוריה האמריקאית אשר מעולם לא טופל באופן בוטה וישיר".[21] ראש העיר טוד סטריינג' אמר שהאנדרטה מציעה "את הסיכוי הטוב ביותר של האומה שלנו לפיוס".[23]
טקסי הפתיחה, שנערכו במאי 2018, משכו קהלים גדולים של מבקרים למונטגומרי.[23] בין המופיעים באירועי היו סטיבי וונדר, פטי לבל, ואשר.
האתר והמוזיאון הנלווה צפויים למונטגומרי גדילה משמעותית בתיירות,[24] גם אם מדובר ב"תיירות אפלה".[22] המספרים צפויים להגיע עד 100,000 מבקרים נוספים בשנה,[25] למרות התשתית של מונטגומרי אשר כפי הנראה אינה מספקת גישה קלה עבור מבקרים למרכז העיר.[26]
מוזיאון המורשת
אוסף של אדמה מאתרי לינץ' ברחבי ארצות הברית, המוצג במוזיאון המורשת.
יחד עם האנדרטה נפתח מוזיאון המורשת: מעבדות ועד כליאה המונית. המוזיאון מציג תיעוד היסטורי לצד דרמטיזציה של העבדות והגזענות בארצות הברית. ההתקדמות דרך המוזיאון היא כרונולוגית, ומתחילה בעבדות, ומתקדמת דרך תקופות הלינצ'ינג והג'ים קרואו, דרך עידן המאבל לזכויות האזרח, ועד לזמן הווה.[15]
הוא כולל מיצגים על השעבוד של אפריקאים-אמריקאים, גזענית ולינצ'ים, הפרדה גזעית, ואפליה גזעית. המתחם כולל יצירות אמנות נוספות של גלן ליגון, ג'ייקוב לורנס, אליזבת Catlett, טיטוס כפאר, וסנפורד ביגרס. אחת התצוגות היא אוסף של אדמה ממקומות בהם בוצעו לינצ'ים מרחבי ארצות הברית.[13] התערוכה מכוונת להראות את ההשפעה המכריעה של עבדות, לינץ', ודיכוי שחור ברחבי הארץ. המוזיאון מכיל 11,000 רגל מרובע של תצוגה, כולל היסטוריה שבעל פה, חומרים ארכיוניים, וטכנולוגיה אינטראקטיבית.[27]
גלריה
האנדרטה מבחוץ
מיצב מאת קוואמי אקוטו-במפו
לוחות זיכרון
מיצב מאת האנק ויליס תומאס
עמודי פלדה המיועדים לכל מחוז בארצות הברית בו נערכו רציחות לינץ'
.jpg)
