האגודה הכימית (באנגלית: The Chemical Society), הייתה אגודה מקצועית אנגלית, שנוסדה בשנת 1841 כתוצאה מהתעניינות גוברת בנושאים מדעיים. עם היווסדה נקראה 'האגודה הכימית של לונדון'.[1] הכימאי האנגלי רוברט ורינגטון (אנ'), נחשב לכוח המניע מאחורי הקמתה של אגודה כימית ראשונה בעולם, 'האגודה הכימית של לונדון', שהפכה לימים ל'חברה המלכותית לכימיה'.
'האגודה הכימית של לונדון' הצליחה כאשר מספר איגודים כימיים קודמים - סניף לונדון של 'אגודת הירח של ברמינגהאם' בשנות ה־80 של המאה ה־18, 'מועדון הכימיקלים לבעלי חיים' משנת 1805, 'האגודה לכימיה בלונדון' משנת 1824 - נכשלו. אחת הסיבות להצלחתה של 'האגודה הכימית של לונדון', שבניגוד לקודמותיה, היא הייתה "מיזוג פורה של הכימאי הטכנולוגי והאקדמי".[2]
אחת ממטרות האגודה הייתה להיפגש כדי לקיים "התקשרות ודיון בתגליות ותצפיות, ואשר דין וחשבון אודות אלו יפורסם בידי האגודה". חשיבותה של האגודה זכתה להכרה בשנת 1847 באמצעות צ'רטר מלכותי, אשר הרחיב את מטרות האגודה מקידום המדע לפיתוח יישומי מדע הכימיה בתעשייה. על חברי האגודה נמנו כימאים מפורסמים מרחבי העולם כגון אוגוסט וילהלם פון הופמן, אשר התמנה לנשיא האגודה בשנת 1861.[3] החברות באגודה הייתה פתוחה לכל המתעניינים בכימיה, אך הייתה מוגבלת במשך זמן רב רק לגברים.
בשנת 1904, הכימאית האי־אורגנית אדית האמפרי (אנ') נחשבה לאישה הבריטית הראשונה שזכתה בתואר דוקטור בכימיה (באוניברסיטת ציריך), הייתה אחת מתשע עשרה נשים כימאיות שהגישו עתירה לאגודה הכימית לקבלת נשים עמיתות (אנ').
החברות באגודה הוענקה בסופו של דבר בשנת 1919, והמפרי נבחרה לאחר מכן לעמיתה באגודה.[4]
פעילויות האגודה התרחבו במרוצת הזמן, וכללו את הפיכתה, בסופו של דבר, למוציא לאור מרכזי בתחום הכימיה. בשנת 1980 התמזגה האגודה עם המכון המלכותי לכימיה, אגודת פאראדיי, והאגודה לכימיה אנליטית, ויחדיו יצרו את החברה המלכותית לכימיה.[5]
נשיאים
חברים מקוריים
ב־23 בפברואר 1841 התכנסה אספה שתתחשב בהקמת אגודה כימית. הוועדה הזמנית שמונתה לצורך ביצוע משימה זו הזמינה מספר מדענים העוסקים בתרגול כימיה להיות חברים מקוריים בארגון החדש. 77 הבאים מסרו את הסכמתם בכתב:[6][7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים