דרק למאר פישר (באנגלית: Derek Lamar Fisher; נולד ב-9 באוגוסט 1974 בליטל רוק, ארקנסו) הוא כדורסלן עבר ומאמן כדורסל אמריקאי. פישר, ששיחק בעמדת הרכז, היה הבחירה העשרים וארבע בסיבוב הראשון בדראפט בשנת 1996 ושותף לחמש אליפויות יחד עם לוס אנג'לס לייקרס (2000, 2001, 2002, 2009, 2010).
קריירה כשחקן
לוס אנג'לס לייקרס (1996–2004)
בעונתו הראשונה ב-NBA, ב-80 משחקים לפישר היה ממוצע של 3.9 נקודות, 1.5 אסיסטים ו-1.2 ריבאונדים. בעונת הרוקי שלו, נבחר למשחק הרוקיז בשבוע האולסטאר שהתקיים בקליבלנד, בו קלע 16 נקודות וחילק 6 אסיסטים. בעונת 1997/1998 שיחק פישר בכל 82 משחקי הקבוצה, ב-36 מהם עלה כשחקן חמישייה. באותה עונה הוא פתח בכל 13 משחקי הפלייאוף של הקבוצה וקלע ממוצע של 6 נקודות למשחק. בעונת 1998/1999 שיחק בכל 50 משחקי הקבוצה[1] ופתח כשחקן חמישייה ב-21 משחקים בעונה הסדירה ובשמונה משחקי הפלייאוף של הקבוצה.
בעונת 1999/2000 שיחק פישר ב-78 משחקים, ב-22 מהם פתח בחמישייה כמחליף לקובי בראיינט ודרק הארפר שנפצעו במהלך העונה. פישר לקח חלק, כשחקן ספסל, בכל 21 משחקי הפלייאוף של הקבוצה, שהסתיימו בניצחון על אינדיאנה פייסרס בשישה משחקים בסדרת הגמר ואליפות ראשונה לשחקן.
ניתוח שעבר ברגלו מנע גרם לפישר להיעדר מ-62 המשחקים הראשונים בעונת 2000/2001. פישר שיחק ופתח בחמישייה בכל 20 המשחקים האחרונים של העונה, בהם קלע ממוצע של 11.5 נקודות. הוא המשיך לעלות בחמישייה לאורך כל משחקי הפלייאוף והעמיד ממוצעים של 13.4 נקודות, 3.8 ריבאונדים ב-236 דקות משחק. כל ההישגים האלו מהווים שיאי קריירה של השחקן בפלייאוף. בסדרת הגמר נפגשו הלוס אנג'לס לייקרס ופילדלפיה סיקסרס. משחק השיא של דרק פישר היה המשחק החמישי בסדרה בו קלע 18 נקודות ב-6 מ-8 מחוץ לקשת השלוש, נקודות שסייעו לנצח במשחק ולזכות באליפות השנייה ברציפות.
פציעות הגבילו את פישר גם במהלך עונת 2001/2002, במהלכה פתח ב-35 משחקים, מתוך 70 בהם שיחק והעמיד ממוצע של 11.2 נקודות. הוא פתח בכל 19 משחקי הפלייאוף שהסתיימו בניצחון על ניו ג'רזי נטס בשבעה משחקים בסדרת הגמר וזכייה באליפות שלישית ברציפות.
בעונת 2002/2003 פישר הצליח לבסס עצמו כרכז הפותח של הלייקרס, ופתח בכל 82 המשחקים בעונה הסדירה. באותה עונה הלוס אנג'לס לייקרס הפסידו בחצי הגמר המערב לסן אנטוניו ספרס. לקראת עונת 2003/2004 הוחתם בקבוצה גארי פייטון ופישר מצא את עצמו שוב כשחקן ספסל. אחד הרגעים הגדולים ביותר של פישר בפלייאוף היה בשנת 2004 במשחק החמישי בחצי גמר המערב בין הלוס אנג'לס לייקרס והסן אנטוניו ספרס, כשפישר קלע את הזריקה המנצחת של המשחק ב-0.4 שניות.[2]
גולדן סטייט ווריירס (2004–2006)
ב-15 ביולי 2004, חתם פישר על חוזה של 37 מיליון דולר ל-6 עונות בקבוצת גולדן סטייט ווריירס.[3] שתי העונות בהן שיחק בגולדן סטייט ווריירס נחשבו לאכזבה מבחינת השחקן, שהיה רגיל לשחק בקבוצה המתמודדת בקביעות על האליפות ומצא את עצמו בקבוצה הנאבקת בתחתית המערב. למרות זאת, בעונת 2004/2005 קלע פישר ממוצע של 13.3 נקודות למשחק, הממוצע הגבוה בכל הקריירה של השחקן.
יוטה ג'אז (2006–2007)
ב-12 ביולי 2006 הוחתם פישר ביוטה ג'אז, כחלק מעסקת טרייד ששלחה לגולדן סטייט ווריירס את קית' מקלאוד, אנדרי אוונס ודווין בראון. פישר השתתף בכל 82 המשחקים בעונה והשיג ממוצע של 10.1 נקודות, 3.3 אסיסטים ו-1.01 חטיפות למשחק.
במהלך חודש נובמבר 2006 נבחר פישר לנשיא ארגון שחקני ה-NBA.[4]
פלייאוף 2007
ימים ספורים לפני פתיחת סדרת חצי גמר המערב מול גולדן סטייט ווריירס הודיע פישר כי אחד מילדיו חולה, בלי לפרט ובשל כך נעדר ממשחק מספר 1 בסדרה.
פישר ביקש מהמאמן ג'רי סלואן לרשום אותו בטופס כשחקן פעיל למשחק מספר 2, בלי לדעת אם יגיע בזמן למשחק. פישר עלה על טיסה מניו יורק ונחת בסולט לייק סיטי לאחר שהמשחק כבר התחיל. דרן ויליאמס, הגארד שפתח את המשחק, נכנס לבעיית עבירות מוקדמת ואנדריי קירילנקו שיחק במקומו בעמדת הגארד. כשהוא מלווה ברכבי משטרה נסע פישר משדה התעופה היישר לאולם הכדורסל, והגיע במהלך הרבע השלישי של המשחק. הוא התלבש ועלה מיד לשחק בלי אפשרות להתחמם או לנוח. לקראת סיום הרבע הרביעי הוא ביצע מהלך הגנתי מוצלח על בארון דייוויס, מהלך ששלח את המשחק להארכה. פישר קלע את שלשת הסיום, לקראת סוף ההארכה, שהבטיחה את הניצחון של יוטה ג'אז במשחק.[5]
בסיום המשחק התראיין פישר וסיפר שבתו, טאטום, בת ה-11 חודש אובחנה כסובלת מסרטן נדיר בעיניה, דבר שהצריך ביצוע של ניתוח מיידי של 3 שעות.[6]
בעקבות מחלת הבת ביקש פישר להשתחרר מחוזהו בקבוצה על מנת שיוכל לעבור לקבוצה במקום שבו יוכל לתת לבתו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר. הנהלת יוטה ג'אז נענתה לבקשתו.[7]
בחזרה ללוס אנג'לס לייקרס (2007–2012)
פישר חתם על חוזה חדש בלוס אנג'לס לייקרס וחזר לעמדת הגארד הפותח. בקדנציה השנייה שלו בקבוצה זכה איתה בשתי אליפויות רצופות בשנים 2009-2010, כאשר בשתי סדרות הגמר נגד אורלנדו מג'יק ונגד בוסטון סלטיקס קלע פישר סלים מכריעים שסייעו לניצחון קבוצתו.
ב-3 בפברואר 2010 קלע פישר את השלשה ה-1,000 בקריירה במשחק מול השרלוט בובקטס.[8] שבוע לאחר מכן, ב-10 בפברואר, שיחק את משחקו ה-1,000 במשחק כנגד קבוצתו לשעבר, יוטה ג'אז.[9]
בסיום עונת 2009/2010, לאחר הזכייה באליפות החמישית, הפך פישר לשחקן חופשי. הוא בחן הצעות ממספר קבוצות, אך לבסוף החליט לחתום על חוזה לשלוש עונות נוספות תמורת 10.5 מיליון דולר.
ב-5 במרץ 2012, הועבר פישר בטרייד ליוסטון רוקטס בתמורה לג'ורדן היל ובחירת דראפט בסיבוב הראשון. יוסטון החליטה לשחרר את השחקן והוא חתם באוקלהומה סיטי ת'אנדר
אוקלהומה סיטי ת'אנדר (2012)
ב-21 במרץ 2012 חתם פישר על חוזה באוקלהומה סיטי ת'אנדר. הוא שיחק 20 משחקים בעונה הרגילה ו-20 משחקי פלייאוף. הקבוצה הגיע עד לגמר, אך הפסידה בחמישה משחקים למיאמי היט.
דאלאס מאבריקס (2012)
ב-29 בנובמבר 2012 חתם פישר בדאלאס מאבריקס שהייתה זקוקה לרכז בעקבות פציעתו של דארן קוליסן.[10] פישר הספיק לשחק בקבוצה רק 9 משחקים בטרם נפצע בברך. בעקבות הפציעה יצא לחופשת מנוחה של שבועיים, במהלכה ביקש מהקבוצה להשתחרר מחוזהו.
אוקלהומה סיטי ת'אנדר (2013–2014)
ב-25 בפברואר חתם פישר שוב באוקלהומה סיטי ת'אנדר חוזה עד לסיום העונה.[11] הוא הספיק לשחק רק 24 משחקים במהלך העונה, אך בסיומה חתם חוזה נוסף לעונת 2013-2014. בעונה זאת הוא שיחק ב-81 משחקים בעונה הרגילה -19 משחקי פלייאוף. בסיום העונה הודיע על פרישה ממשחק פעיל.
קריירה כמאמן
ניו יורק ניקס (2015–2016)
ב-10 ביוני 2014, פישר מונה על ידי קבוצת ניו יורק ניקס למאמן הראשי. החוזה נחתם לחמש עונות, בשכר של כ-5 מיליון דולר לעונה.[12]
ב-29 באוקטובר 2014 פישר עמד על הקווים במשחק הבכורה שהסתיים בהפסד 104-80 לשיקגו בולס. ב-30 באוקטובר 2014 רשם את הניצחון הראשון 95-90 על קליבלנד קאבלירס, קבוצתו של דייוויד בלאט.
הניקס סיימו את העונה עם מאזן שלילי 65-17, המאזן הגרוע ביותר בתולדות הקבוצה. בפתיחת עונת 2015/16 הצליחה הקבוצה לשפר את מאזנה ביחס לעונה הקודמת, אך לאחר שבחודשים ינואר - פברואר הפסידה הקבוצה תשעה מתוך עשרה משחקים החליטה הנהלת הקבוצה לפטר את פישר.[13]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
