דקר המכמורת (שם מדעי: Epinephelus aeneus), או בשמו העממי לוקוס לבן, הוא דג גרמי מסוג דקר. נחשב לדג מאכל מבוקש ובעל טעם משובח, אוכלוסייתו קרובה לסיכון בשל דיג יתר.
מאפיינים
תחום תפוצתו בדרום הים התיכון ובמזרח האוקיינוס האטלנטי לאורך מערב חופי אפריקה ועד דרום אנגולה, חי בעומקים 20 עד 200 מטר. אורכו הממוצע 60 ס"מ ובאורך מרבי 120 ס"מ, ככל הידוע מגיע למשקל מרבי של 25 ק"ג. כל דגי דקר המכמורת מתבגרים כנקבות, ומאוחר יותר חלקם ישנו את מינם לזכרים בתהליך הנקרא דיכוגמיה. ניתן להבדיל בינו לבין דקר אלכסנדרוני בהיעדר פסים כהים על מכסה הזימים המשולשים בצורתם. דייגים באזורינו מכנים אותו בשם העממי לוקוס לבן מאחר שהוא בהיר יותר למראה מסוגי הדקר בים התיכון של ישראל.
כהתנהגות טיפוסית לסוגי הדקר הם חיים בכוכים ומשוטטים במהלך היום. בוגרים נמצאים בסביבה סלעית או בקרקעית בבוצת חול, צעירים נמצאים בלגונות חוף או בשפכי נהרות. באזור הים התיכון נקבות יגיעו לבגרות מינית בגיל 5 עד 7 שנים, בערך במשקל 4 ק"ג ובאורך של בין 50 ל 60 ס"מ. בדרך כלל הנקבות יחליפו את מינם לזכרים בהגיעם למשקל 9 ק"ג, אולם ישנם זכרים קטנים יותר (3 עד 5 ק"ג). בניסויים שנעשו בשבי הנקבות יצרו בין 750,000 ל-1,200,000 ביצים כש- 80% מהם היו מופרות. גילו של דג המכמורת שנתפס בתוניס בשנת 1983 במשקל 25 ק"ג ובאורך 115 ס"מ הוערך ב-17 שנה.
ניתוח מספר פרטים של דקר המכמורת ממימי מערב אפריקה מעלה כי תזונתו כוללת דגים (58%), טרפידים (21%), סרטנים (10%) ודיונונים ותמנונאים (סילוניות) 10%. באזור סנגל הגירתו העונתית של הדג מושפעת מעליית מי העומק.
הדג מבוקש ביותר בשוקי מערב אפריקה ואף בישראל על אף מחירו הגבוה יחסית. לפי הערכות איגוד הIUCN, משנת 1971 ועד 1999 חלה ירידה באזורים מסוימים של בן 80% ל-90% באוכלוסייה בשל דיג יתר, הדג נלכד במגוון ציוד וסגנונות דיג, כולל דייג מכמורת תעשייתי אולם שיטת דיג זו אחראית ל 27% מהלכידות. נעשו ניסויים מוצלחים להכניס את הדג לחקלאות ימית, וארגון IUCN מדווח על ניסויים מוצלחים במיוחד עם הדג בישראל.[2].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
