בחופים ברחבי הפרובינציה נבנו מספר גדול של אתרי נופש, שיצרו עלייה חדש במספר התיירים השוחים בים.
דבר נוסף שתרם לבלבול היה היעדר המחקר והידע המקצועי למניעת תקיפות כרישים באותן שנים.
התקיפות
התקיפה המתועדת הראשונה אירעה ב-18 בדצמבר 1957, בו כריש תקף את רוברט ורלי, גולש גוף בן 16, וקטע את רגלו השמאלית מהברך ומטה.[4]
יומיים לאחר מכן תקף כריש את אלן גרין, נער בן 15 ששהה במים, וגרם למותו בשל פציעות מרובות.[5]
התקיפה המתועדת האחרונה באותו גל תקיפות הייתה ב-5 באפריל 1958, בה תקף כריש את פיי ג'ונס בסטר בעת ששכשכה את רגליה במים בעומק הברכיים, וגרם למותה.[6][7]
בכל התקיפות לא זוהה מין הכריש התוקף, מלבד מקרה אחד שבו זוהה הכריש כעַמְלֵץ לָבָן.[8]
תגובות
תקיפות הכרישים גרמו לבריחת תיירים מאזור דרבן, מה שגרם לפגיעה הרסנית בכלכלה המקומית. הרשויות המקומיות ניסו לנקוט בצעדים מעשיים כדי להגן על השחיינים והגולשים מהכרישים.[9] הם בנו מחסומים מעצים ורשתות, אך אלו נופצו על ידי הגלים. פריגטות מהצי הדרום-אפריקאי הטילו פצצות עומק שהרגו מספר כרישים, אך כרישים נוספים נמשכו לאזור כדי לאכול את הדגים הנוספים שנהרגו מהפצצות.
כתוצאה מהתקיפות, הוקם בשנת 1962 ארגון "מועצת הכרישים של קוואזולו נטאל", שיצר מחסומים שונים ורשתות ב-38 מקומות לאורך 320 קילומטרים של חוף בקוואזולו נטאל, כדי להגן על הרוחצים והגולשים מפני תקיפות כרישים אפשריות.[10][11][12]
הערות שוליים
^המונח מתייחס רק לחודש דצמבר, למרות שההתקפות נמשכו עד לחודש אפריל
_scavenging_on_whale_carcass_-_journal.pone.0060797.g004-A.png)