דפוס אפיפיות הוא מכשיר להכנת אפיפיות וגופרות. על פי רוב, דפוס אפיפיות יהיה מורכב משני לוחות שטוחים בעלי דוגמה כלשהי, המורכבים על ציר, כך שניתן לסגור אותם זה על גבי זה בלחץ ולפתוח אותם לחלופין באמצעות ידית.

אופן הכנת האפיפית בדפוס כולל יציקה של בלילה על הלוח התחתון וסגירה של הלוח העליון עליו, כך שהבלילה תתפשט בתווך הצר בין שני הלוחות ותתבשל בחימום לצורת הדוגמה המוטבעת.

בעבר היו דפוסי אפיפיות עשויים לוחות ברזל גדולים, ומתקן הלחץ היה כולל ידית ארוכה וגלגלי שיניים. כיום רובם עשויים סגסוגת אלומיניום בציפוי טפלון, וגודלם קטן מספיק על מנת להסתפק בידית מכנית פשוטה.

קיימים דפוסי אפיפיות בעלי חימום עצמאי (בחיבור לחשמל, למשל) וכאלו המיועדים לחימום מעל אש.

דפוסי האפיפיות הראשונים שנראו בדומה לצורתם היום נוצרו באזור הולנד וגרמניה במאה ה-12. הדפוסים הללו היו גדולים, בגודל של שולחן ביתי, והיו מטביעים דוגמאות מפורטות מאוד על האפיפית, כגון נופים, שלט אצולה ואיקונות דתיות. דפוסי האפיפיות הגדולים הונחו על אש גלויה (לעיתים באח ביתית) על מנת לחממם.

ב-1869 נרשם הפטנט הראשון לדפוס אפיפיות בארצות הברית, על ידי קורנליוס סווארת'ות. הדפוס שרשם היה ממוקם מעל כיריים מופעלות בגז או פחמי עץ, והציר היה מוגן בשרוול ברזל יצוק.

ב-1911 הוציאה ג'נרל אלקטריק לשוק את דפוס האפיפיות החשמלי הראשון, שכלל גוף חימום. למתקן היה תרמוסטט פנימי שמנע חימום יתר - בעיה בדגמים הראשונים שפותחו. אף על פי שדוגמאות הדפוסים התפתחו במרוצת השנים, קונספט דפוס האפיפיות החשמלי לא השתנה כלל.

ב-1971 נרשם שימוש לא קונוונציונלי בדפוס אפיפיות, כשאחד ממייסדי נייקי, ביל באורמן, השתמש בדפוס הביתי על מנת לייצר סוליה נוחה וקלה מגומי. הסוליה הנסיונית היוותה דוגמת בסיס לסוליות "נעל הירח" (Moon Shoe) של נייקי שיצאו שנה מאוחר יותר.

על פי פרסום האקדמיה ללשון העברית בנושא "כלכלת בית: אפייה" משנת 1957, המכשיר Waffle Iron יקרא דְּפוּס אֲפִיפִיּוֹת. שם זה לא נקלט ומנגד לא נפסל בציבור הרחב, היות שהכנת אפיפיות אינה מעיקרי המטבח הישראלי. לרוב ייקרא המכשיר בפרסומים לציבור הרחב בשם "מכשיר להכנת וופל בלגי", או כל שם תיאורי דומה.

מדיה וקבצים בנושא דפוס אפיפיות בוויקישיתוף