אגמי נולדה וגדלה בירושלים. למדה במגמת המחול של בית הספר התיכון של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ורקדה בלהקת ריקודי העם "הורה ירושלים"[1]. בגיל 16 יצרה כוריאוגרפיה לדואט שאיתו הופיע באולם שרובר בתיאטרון ירושלים[1]. בגיל 19 הצטרפה לאנסמבל בת-שבע, ההרכב הצעיר של להקת בת שבע, שם השתתפה בעבודות הכוריאוגרפיות הראשונות של שרון אייל, שהשפיעה רבות על סגנונה. בשנים 2002–2010 רקדה בהרכב הראשי של להקת בת שבע, במהלך תקופה זו, שימשה גם כמנהלת אמנותית ומפיקה של סדנאות הרקדנים (2007–2009) וכמנהלת חזרות בלהקה (2008–2010)[1]. במסגרת להקת בת שבע רקדה ביצירות של אוהד נהרין "כמויות" (2003), "MAX" (2007) ו"הורה" (2009)[2].
ב-2011 עברה אגמי לניו יורק כמורה בכירה לגאגא. לאחר כשנה עברה לסיאטל בעקבות בן זוגה ושם הקימה ביוני 2012 את להקתה, "Ate9" עבורה היא החלה ליצור כוריאוגרפיות. לאחר שנה, היא העבירה את הלהקה ללוס אנג'לס.
ביוני 2013 העלה אנסמבל בת שבע את יצירתה "Showgirls"[3], בדצמבר 2013 העלה האנסמבל את "שולה", יצירה לשבע רקדניות[4]. ובדצמבר 2015 את "עדיין" שיצרה במיוחד עבור האנסמבל[5].
היא יצרה את "This Time Tomorrow" ב-2013 שהוצגה בסיבוב ההופעות הקנדי של להקתה במהלך 2014. אגמי עבדה גם עם המתופף והמלחין גלן קוצ'ה על סדרה של פרויקטים של מוזיקה וריקוד. אחת מיצירותיהם, "Calling Glenn", עלתה לראשונה ב-2017.
בשנת 2016 זכתה אגמי בפרס הנסיכה גרייס לכוריאוגרפיה. בשנת 2018, היא קיבלה את מלגת Virginia B. Toulmin for Women Leaders in Dance, פרס שניתן בשיתוף עם המרכז לבלט ואומנויות של אוניברסיטת ניו יורק.
בשנת 2020, אגמי הודיעה שההופעות של Ate9 יופקו לשני סרטים. סרט אחד מציג את היצירה "גברת עיוורת", מעובדת מהגרסה הבימתית שעלתה לראשונה בפברואר 2019 במרכז וואליס אננברג לאמנויות הבמה. השני מציג יצירה שכותרתה "התנצלות", שמתוכננת להופיע לראשונה בסרט.
