בארץ פרסם סיפורים, מחזות, קטעי רומן ורשימות בעיתונות העברית והלועזית. כתב ביומון הרומני הישראלי "ויאצה נואסטרה" (Viaţa Noastră - חיינו) ובשבועון הרומני הישראלי "אדוורול" (Adeverul - האמת), במוספים הספרותיים בעיתונים ובכתבי העת העבריים "דבר", "דבר הפועלת", "משא", "היום", "מן היסוד", וכן כתב ל-"Burda-Verlag" ול-"Stern". ב"דבר לילדים" פרסם סדרת סיפורים מהמיתולוגיה. תסכיתים מפרי עטו שודרו ב"קול ישראל".
ברומניה פרסם (ברומנית) את "האיכרים הטרנסילבניים" (1955), והיה ממחברי קובץ מחזות קצרים (1957).
עם אשתו כתב את המחזמר "חי, חי וקיים, או: סיוט ליל חמסין", שתורגם לעברית על ידי אוריאל אופק (1965).
ב-1967 פרסם בעברית קובץ שערכו אשתו ודקלה גולומב, ובו שני מחזות מיזוגיניים פרי עטו: "מה אתה יודע על ניוחין?" (על בסיס צ'כוב) ו"מוח הזהב" (על בסיס אלפונס דודה), שבשניהם גבר הנתון בין שתי נשים.[2]
מחזהו הקצר "מוח הזהב" הועלה ב-1969–1970 (בהופעת הביכורים של דן זכריה על במה בישראל) בקריאה אמנותית עם רמזי משחק בבימוי משה יסעור ובהשתתפות השחקנים יהודה גבאי, אביבה אורגד ורודיקה קרמניצר, במסגרת ערבים שהוקדשו ליצירות סופרים עולים בבית ציוני אמריקה ובמועדון "מילוא" בתל אביב וכן בכמה מקומות פרטיים.[3]
במוספים הספרותיים פרסם קטעים מהרומן "דמדומים", שעלילתו מתרחשת ברומניה של שנות ה-40 וה-50, על רקע התסיסה החברתית והפוליטית במדינה.
חוה נובק ודן זכריה, חי, חי וקיים, או סיוט ליל חמסין: מחזמר בשלוש מערכות; תרגם לעברית: אוריאל אופק, [ח"מ]: [חמו"ל], 1965.[5]
דן זכריה, שני מחזות מיסוגיניים: מה אתה יודע על ניוחין?; ו... מֹח הזהב; הביאו לדפוס: חוה נובק ודקלה גולומב, תל אביב: ספרית "אדם וחוה" (דפוס דבר), 1967.[2]
לקריאה נוספת
'Novak, Cornelius,' in: Who's Who in World Jewry, 1972, p. 660.