קורנליוס (נלו) נוֹבַק (ברומנית: Cornelius Novak;‏ 24 בפברואר 1928 – 6 בדצמבר 1978), שנודע בשם העט דן זכריה, היה עיתונאי, עורך, סופר, מחזאי ופעיל תרבות רומני-ישראלי.

קורנליוס (קורנליו, נלו) נובק נולד ב-1928 בבוקרשט בירת רומניה, בנם של יוהאנה לבית גרֶטֶר וד"ר סינַי נובק, רופא ידוע בבוקרשט, מבכירי הבונים החופשיים בעיר. בשנים 1945–1949 למד כלכלה באקדמיה ללימודים גבוהים במסחר ותעשייה בבוקרשט (אנ') ומשפטים באוניברסיטת בוקרשט. בעת לימודיו כיהן כמזכיר אגודת הסטודנטים היהודים בעיר. בשנת 1949 התגייס לצבא רומניה ושירת בו כעיתונאי ומתרגם עד 1951. בשנים 1950–1951 למד עיתונאות באקדמיה הצבאית של רומניה (אנ'). בשנות ה-50 לחם למען האידיאליים הסוציאליסטיים עד שהגיע לכדי עימות עם המפלגה הקומוניסטית הרומנית, והוגלה למחנה כפייה למשך שנתיים.

ב-21 במרץ 1953 נישא לאווה רוֹזנֶר (חוה נובק), עיתונאית, סופרת, מחזאית, עורכת ומבקרת תיאטרון.

עסק בכתיבה עיתונאית, התמסר ליצירה ספרותית ומחזאות וזכה לפרסום יצירותיו ולהערכה. היה חבר אגודת הסופרים של רומניה.

בשנת 1959 עלה לישראל עם אשתו. השניים השתקעו בתל אביב, ברחוב חיים סוטין 10. בשנים 1963–1964 כיהן כמנהל מרכז הדוקומנטציה בע"מ בתל אביב. משנת 1970 ועד 1978 עבד במכון הישראלי לנפט ואנרגיה בדוקומנטציה וביבליוגרפיה.

בארץ פרסם סיפורים, מחזות, קטעי רומן ורשימות בעיתונות העברית והלועזית. כתב ביומון הרומני הישראלי "ויאצה נואסטרה" (Viaţa Noastră - חיינו) ובשבועון הרומני הישראלי "אדוורול" (Adeverul - האמת), במוספים הספרותיים בעיתונים ובכתבי העת העבריים "דבר", "דבר הפועלת", "משא", "היום", "מן היסוד", וכן כתב ל-"Burda-Verlag" ול-"Stern". ב"דבר לילדים" פרסם סדרת סיפורים מהמיתולוגיה. תסכיתים מפרי עטו שודרו ב"קול ישראל".

ערך את כתב העת לכלכלת בית "למענך גברתי", שהופיע בשנת תשכ"ח (1967-68). כאביו, היה פעיל בלשכת הבונים החופשיים בישראל. ב-1969 ייסד וערך את ביטאון המסדר, הירחון "השחר".

לחם לקידומם של הסופרים העולים הכותבים בשפות לועזיות. כיהן כמזכיר הוועדה לטיפול בסופרים עולים שליד אגודת הסופרים העבריים בישראל, ולקח חלק מרכזי בהוצאת אנתולוגיה מיצירותיהם של 41 סופרים ומשוררים מאלה,^[1] שתורגמו לעברית, בשם "בגבולם", שראתה אור בשנת תשל"א-1970 בהוצאת "עקד" בשיתוף עם משרד הקליטה והוועדה שבראשותו.
כן היה מזכיר מועדון התרבות ע"ש אליעזר שטיינברג בתל אביב, וחבר איגוד העיתונאים הבינלאומי (אנ').

ברומניה פרסם (ברומנית) את "האיכרים הטרנסילבניים" (1955), והיה ממחברי קובץ מחזות קצרים (1957). עם אשתו כתב את המחזמר "חי, חי וקיים, או: סיוט ליל חמסין", שתורגם לעברית על ידי אוריאל אופק (1965). ב-1967 פרסם בעברית קובץ שערכו אשתו ודקלה גולומב, ובו שני מחזות מיזוגיניים פרי עטו: "מה אתה יודע על ניוחין?" (על בסיס צ'כוב) ו"מוח הזהב" (על בסיס אלפונס דודה), שבשניהם גבר הנתון בין שתי נשים.^[2] מחזהו הקצר "מוח הזהב" הועלה ב-1969–1970 (בהופעת הביכורים של דן זכריה על במה בישראל) בקריאה אמנותית עם רמזי משחק בבימוי משה יסעור ובהשתתפות השחקנים יהודה גבאי, אביבה אורגד ורודיקה קרמניצר, במסגרת ערבים שהוקדשו ליצירות סופרים עולים בבית ציוני אמריקה ובמועדון "מילוא" בתל אביב וכן בכמה מקומות פרטיים.^[3] במוספים הספרותיים פרסם קטעים מהרומן "דמדומים", שעלילתו מתרחשת ברומניה של שנות ה-40 וה-50, על רקע התסיסה החברתית והפוליטית במדינה.

דן זכריה (קורנליוס נובק) נפטר בתל אביב בראשית חודש דצמבר 1978, בגיל 50. נקבר בבית העלמין הדרום.^[4] הותיר את אשתו, חוה נובק.

• חוה נובק ודן זכריה, חי, חי וקיים, או סיוט ליל חמסין: מחזמר בשלוש מערכות; תרגם לעברית: אוריאל אופק, [ח"מ]: [חמו"ל], 1965.^[5]
• דן זכריה, שני מחזות מיסוגיניים: מה אתה יודע על ניוחין?; ו... מֹח הזהב; הביאו לדפוס: חוה נובק ודקלה גולומב, תל אביב: ספרית "אדם וחוה" (דפוס דבר), 1967.^[2]

• דן זכריה, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• אנדה עמיר, קורנליוס דן זכריה נובק (ליום השלושים), דבר, 7 בינואר 1979

מפרי עטו:

• דמדומים, דבר, 12 בינואר 1979, המשך (שני קטעים מתוך הרומן "דמדומים")