בלוטות דמעות (lacrimal gland) ממוקמת בפינה העליונה הצדדית של ארובת העין, מאחורי העפעפיים, בשקע מיוחד בגולגולת (lacrimal fossa). בכל פעם שאדםממצמץ מופרשת כמות קטנה של נוזל דמעתי מהבלוטות. סערת רגשות יכולה לגרום לבלוטות הדמעות לייצר ולהפריש דמעות בצורה מוגברת, דבר הידוע בתור בכי. נוזל הדמעות מתנקז אל תעלת הדמעות הממוקמת בפינה הפנימית של כל עין, ומשם הן יכולות גם להתנקז לתוך האף ולגרום לאף דולף.
סוגים של דמעות
הפרשה של דמעות יכולה לנבוע כתוצאה מרגשות חזקים
ישנם שלושה סוגים בסיסיים של דמעות:
אצל יונקים בריאים, הקרנית נשארת תמיד לחה ומוזנת על ידי "Basal tears". הן משמנות את העין ועוזרות לשמור עליה נקייה מאבק. נוזל הדמעות מכיל מים, ליפידים, ליזוזים, אימונוגלובולינים, גלוקוז, נתרן ואשלגן וגם "mucin" ואוראה (שתנן). חלק מהחומרים הללו מסייעים במלחמת המערכת החיסונית נגד זיהום מחיידקים. תפקיד נוסף של דמעות אלה הוא שמירת על לחץ תת-עיני תקין.
סוג שני של דמעות נוצר כתוצאה מגירוי של העין על ידי גוף זר, או על ידי חומרים כאדי בצל או כגז מדמיע. "דמעות הרפלקס" הללו נועדו לשטוף החוצה את הגופים המגרים שאולי נכנסו לתוך העין.
הדמעות מהסוג השלישי מופרשות כתוצאה מרגשות או מכאבים חזקים, והפרשתן קרויה בכי או התייפחות. בבני אדם דמעות מסוג זה מלוות לרוב בשינוי בהבעות פנים, נשימה לא סדירה, ובמקרים מסוימים – בעוויתות בכל פלג הגוף העליון.
לדמעות הנגרמות מרגשות יש מבנה כימי שונה מדמעות הסיכוך. ישנה השערה שדמעות אלה, שיש בהן ריכוז גבוה של הורמוני מתח, משמשות כאמצעי להוצאת הורמונים אלו מהגוף.
הבטים חברתיים
רוב היונקים מייצרים דמעות כתגובה לכאב חזק ולגירויים אחרים, אבל בכי כתגובה רגשית נחשב בעיני רבים לתכונה אנושית ייחודית, שכנראה נובעת מהמודעות העצמית הגבוהה של בני האדם. יש מחקרים שלפיהם פילים וגורילות יכולים לבכות גם כן.
הגירויים הרגשיים המובילים לבכי הם לרוב כעס או אבל, אך בכי יכול לבוא כתוצאה מעצבות, שמחה, פחד, תסכול וכדומה.
בתרבויות רבות בכי מתואר כהתנהגות היאה לתינוקות ולילדים. תרבויות מסוימות מחשיבות בכי כמעשה לא מכובד וילדותי, בפרט בכי בפומבי. ברוב התרבויות המערביות מקובל יותר בכי בקרב הנשים מאשר בקרב הגברים. בתרבויות אחרות, למשל בתרבות היפנית, ההפך הוא הנכון.
הצגה כלפי חוץ של צער לא-כן וחרטה לא אמיתית מכונה "דמעות תנין".
.jpg)
