דלקת מפרקים זיהומית (באנגלית: Septic arthritis) היא זיהום של מפרק.
באופן כללי, דלקת מפרקים יכולה להיות זיהומית או שאינה זיהומית. במרבית המקרים דלקת מפרקים אינה זיהומית - מצב של דלקת מפרקים ניוונית למשל. דלקת מפרקים זיהומית נוצרת כתוצאה מזיהום על ידי גורמים שונים - חיידקים, פטריות ונגיפים שונים. בנוסף, יכולה להתפתח דלקת מפרקים שאינה זיהומית (“סטרילית") כתוצאה מזיהום במקום אחר בגוף כגון דרכי השתן או המעיים (דלקת פרקים ריאקטיבית או תסמונת ריטר).
דלקת מפרקים זיהומית עלולה להתפתח על רקע של דלקת מפרקים לא זיהומית, מחלות רקע כגון סוכרת, דיכוי חיסוני וכדומה, לרבות מצבים של דלקת העצם:
הגורם העיקרי לדלקת מפרקים זיהומית הוא זיהום על ידי החיידק מהמין Staphylococcus aureus, אם כי יכולים להיות מעורבים חיידקים מסוגים אחרים כגון Streptococcus.
מחלת הזיבה עלולה לגרום אף היא לפגיעה מפרקית במסגרת הזיהום המפושט של מחלת הזיבה.
נשיכות - נשיכות על ידי בני אדם הן מסוכנות יחסית מאחר שהפלורה בפה עשירה בחיידקים, אשר יכולים לחדור ישירות לחלל המפרקי - בעיקר החיידק Eikenella corrodens (שעלול לגרום בנוסף גם לאנדוקרדיטיס). נשיכות של כלבים מסוכנות פחות אולם נשיכות חתולים מאופיינות בזיהומים (בפרט, החיידק Pasterella multocida).
וירוסים שונים עלולים להביא גם הם לדלקת מפרקים זיהומים, כגון נגיף האדמת, חזרת ועוד.
מחלת ליים מאופיינת אף היא בזיהום מפרקי כתוצאה מהדבקה זואונוטית.
פתוגנזה
העצמות המשתתפות במפרק עטופות על ידי נוזל סינוביאלי אשר נמצא בין שתי שכבות של קרום סינוביאלי המקופל לתוך המפרק ועוטף את העצמות עצמן. זיהום במפרק משמעותו זיהום של הקרום הסינוביאלי ושל הנוזל הסינוביאלי. דלקת מפרקים זיהומית נוטה להתפתח דרך הדם (מנגנון המטוגני) - החיידקים חודרים בקלות יחסית לקרום הסינוביאלי, היות שהוא נטול ממברנה בזאלית ומאד עשיר בכלי דם. בנוסף לכך, חיידקי הסוג Staphylococcus מכילים חלבונים שיכולים להתחבר לסיאלופרוטאין (חלבון שנמצא במפרקים) ולשחרר פרוטאזות שפוגעות בסחוסים ובקרום הסינוביאלי.
סימנים קליניים
המחלה יכולה להיות מלווה בחום (במרבית המקרים), כאשר במרבית המקרים הפגיעה היא רק במפרק אחד (השכיח ביותר- מפרק הברך ולאחריו מפרק הירך). דלקת במפרק גורמת להגבלה של התנועה במפרק ולכאבים קשים. פגיעות מסוימות אופייניות לחיידקים מסוימים- כך למשל, פגיעה במפרקי האצבעות אופיינית לזיהום בשחפת, זיבה, או פגיעה ויראלית, זיהום חריף במפרק העצה והכסל הוא לרוב כתוצאה מחיידקי Staphylococcus או Streptococcus.
הדמיה ובדיקות מעבדה
בבדיקות דם, בעיקר אצל ילדים, ניתן לזהות שקיעת דם מוחשת ולויקוציטוזיס. בבדיקה של הנוזל הסינוביאלי (ניקוז הנוזל) ניתן לזהות נוזל מוגלתי אשר תומך בתהליך זיהומי. ספירת התאים הלבנים תהיה גבוהה (מעל 50,000 תאים לממ"ק) כש-75% יהיו נויטרופילים.
האבחנה המדויקת ביותר היא על ידי לקיחת תרבית - תרבית דם ותרבית מהנוזל הסינוביאלי עצמו. לעיתים לוקחים תרביות נוספות מאזורים אחרים בגוף (בעיקר במידה ומדובר בזיבה שאז תרבית סינוביאלית לאו דווקא תצביע על הגורם).
מבחינת בדיקות הדמיה, יש קושי באבחנה בשלב המוקדם, אולם בהמשך ניתן לראות הרס של העצם במידה וקיים. בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת תאפשר לזהות אזורים הרוסים בעצם ובנוזל המפרקי ובדיקת MRI יכולה להדגים באופן טוב תהליכים של דלקת מפרקים.
טיפול
הטיפול הוא סיסטמי, על ידי מתן אנטיביוטיקה, ובנוסף ניקוז של המפרק. אצל ילדים הפרוגנוזה היא יחסית טובה - אולם בכרבע מהם נותרת מגבלה כלשהי בתנועה המפרקית. אצל מבוגרים לעומת זאת קיימת מגבלה מפרקית בכמחצית מהמקרים.
קישורים חיצוניים
