הדיפרנציאל המבני (באנגלית: Structural differential) הוא מודל בצורת תרשים פיזי או תלת-מימד שממחיש את תהליכי הפשטה (אבסטרקציה) של מערכת העצבים של האדם. הוא נוצר על ידי אלפרד קוז'יבסקי והוא משמש ככלי אימון בסמנטיקה כללית. הכלי מיועד להראות שה"ידע" האנושי הוא חלקי—לא מוחלט.

הדיפרנציאל המבני מורכב משלושה אובייקטים בסיסיים. הפרבולה מייצגת את העולם שמעבר להתבוננות הישירה שלנו, העולם הסוב-מיקרוסקופי שמעבר לעוד שלנו, העולם הדינאמי של המולקולות, אטומים, אלקטרונים, פוטונים, קווארק, ועוד. נשתמש בדוגמה פשוטה - תפוח. התפוח הוא למעשה תהליך דינאמי של חלקיקים, ולתופעה הזאת קורז'יבסקי קרא - אירוע. הדיסק מייצג את הרמה החרישית, הלא-מילולית, שבא מערכת העצבים שלנו נחשפת לאירוע וקולטת אותו למשל - את התפוח אנחנו יכולים לראות, למשש, להריח, לטעום וכו'. התווית מייצגת את הרמה, שבא אנחנו משתמשים בסימנים חסרי כל תוכן ומשמעות (מילים) ומכנים איתם את הפריטים שקלטה מערכת העצבים שלנו. את הפריט העגול והירקרק הזה שאנחנו רואים, וכאשר טועמים אותו ואוכלים אותו, ואנחנו מרגישים את טעמו המתוק והיחיד, אנחנו מכנים בתור "תפוח".התוויות הבאות מייצגות רמת אבסטרקציה יותר גבוה - מסקנות שאנחנו עושים לגבי אותו הפריט. דוגמה - התפוח הזה טעים, הוא מתוק בגלל שיש בו סוכר. תפוחים הם טעימים. וכו' החורים מייצגים את המאפיינים לכל רמה. והחוטים מייצגים את המאפיינים שקלטה מערכת העצבים. עקב מוגבלותה של מערכת העצבים, אנחנו תמיד מפספים מאפיינים כלשהם.

את תוויות [בדרך כלל שבע או שמונה מקושרים יחד בשרשרת, עם האחרון מחובר בחזרה פרבולה, אבל כאן אנחנו רואים רק אחד], בצורת מזוודה תוויות, והם מייצגים את סטטי העולם של מילים, למשל "תפוח", נותן מושלם חשבונות דינמי של המציאות. האובייקט שנקרא "תפוח" שנשאר בצנצנת במשך חודשים הופך להיות רקוב נוזלי (בגלל הבסיסית שלה, דינמי, תת-מיקרוסקופיים מבנה), אבל התווית "תפוח" לא משנה. המילה "סטייק", בסדר מילולי נמוך יותר, עשוי לרמז "משהו לאכול" בסדר מילולי גבוה יותר, אך בתחום התת-מיקרוסקופי, סטייק מסוים עשוי להיות מזוהם ברעלים שנוצרו על ידי חיידקים מזיקים שיכולנו לראות רק ברמות מיקרוסקופיות. לפיכך ההבדל מגדיר היררכיה של סדר, כשהתחום התת-מיקרוסקופי של שינוי דינאמי בא ראשון, המועבר בצורה לא מילולית על ידי החושים שלנו הבאים אחר כך, ואז הרמות המילוליות. תווית היא מה שאנו מייחסים לחוויה לא מילולית על מנת לזהות חוויה זו במונחים מילוליים; כאשר אנו מזהים "תפוח", אנו מייחסים לזיהוי זה חוויות לא מילוליות שונות.

תחום הסמנטיקה הכללית נוסד על ידי קוז'יבסקי, שזכה להכרה תחילה עם פרסום "גבריות האנושות" (1921) ואחר כך "מדע ושפיות" (1933). חלק מהרעיונות שלו פורסמו על ידי סטיוארט צ'ייס ב"רודונותן של המילים" בשנת 1938, ועל ידי סמואל איצ'יי הייאקווה (אנ'), ב"שפה בפעולה" בשנת 1941 (שהפכה לימים ל"שפה במחשבה ופעולה"). על התחום השפיע גם המגזין "ETC: A Review of General Semantics", שנוסד בשנת 1943. שמו של המגזין, ETC (המקביל של וכו' באנגלית), היה מחזה על תפיסה מהותית של קוז'יבסקי, ששמות או תיאורים אינם מעבירים בצורה ממצה את כל תכונות האובייקט (המילה "סטייק" אינו מעביר את האפשרות של חיידקים מזיקים, למשל). אנו בקושי יכולים לתאר את הדברים באופן מוחלט, אך אנו יכולים לזכור שנוכל להוסיף לכל שם או תיאור את המילה "וכו", כדי לציין שהתווית היא רק תת-קבוצה של מכלול האפשרויות. תמיד ניתן לומר יותר על כל דבר. מגזין ETC הוקם על ידי הייאקווה, שהיה פרופסור במכללת סן פרנסיסקו וחבר הסנאט האמריקני במהלך ממשל קרטר. ספרו "שפה במחשבה ובפעולה", עבר כמה מהדורות והוא עוסק בחלקו בבלבול המילים עם המציאות. עבודתו של הייאקווה חפפה את הופעת השידור הטלוויזיוני והכילה אזהרות מוקדמות מפני הסכנות שבמציאות המתווכת שגילמה הטלוויזיה.