אובייקט "גומז המבורגר" (Gomez Hamburger). צילום של דיסקה קדם-פלנטרית
קדם-כוכב (באנגלית: Protostar) נוצר מקריסה כבידתית של ענן אבק וגז, שמרבית הרכבו הוא מולקולות מימן . התפלגות המסה בענן אינה אחידה, וקיימים אזורים בעלי צפיפות גבוהה יחסית לאזורים אחרים. עקב משיכה כבידתית, אזורים אלו נמשכים זה לזה תוך כדי עלייה בצפיפות. ברגע שצפיפות ומסה של אזור מסוים בענן מגיעות לערכים קריטיים, מתחילה הקריסה הכבידתית. עם העלייה בצפיפות הענן הקורס, עקב חוק שימור תנע זוויתי תנועות אקראיות של חלקיקי החומר של הענן המקורי משנות את כיוונן בהתאם לתנע הזוויתי של הקדם-כוכב המתגבש. כתוצאה מכך, המהירות הזוויתית של הענן כולו עולה. העלייה במהירות גורמת לכך שהחומר הנמצא הרחק המרכז של המבנה המסתובב, בגלל תרומתו של הכוח הצנטריפוגלי, מתפלג בעיקר לאורך דיסקה סביב "קו המשווה" של הקדם-כוכב המתגבש. כלומר הדיסקה הולכת והופכת לפחוסה יותר. הקריסה הכבידתית לוקחת זמן מסדר גודל של מאות אלפי שנים, ולאחר זמן זה טמפרטורת הקדם-כוכב מגיעה לטמפרטורה האופיינית לכוכב הסדרה הראשית והאובייקט נהיה בהיר וניצפה, כך נוצר כוכב מהסוג של T בשור.
תהליך הספיחה של הגז מהדיסקה על פני הקדם-כוכב נמשך סדר גודל של 10 מיליון שנים[3], עד שכל הדיסקה מתגבשת לכוכבי לכת, נספחת על הכוכב או מסולקת החוצה על ידי רוח כוכבית. הדיסקה העתיקה ביותר שנצפתה היא בת 25 מיליון שנים[4].
המודל המקובל הוא שבדיסקה קדם-פלנטרית נוצרים אזורים צפופים יותר, כך שהכוח החשמלי וכוח הכבידה גורמים להתגבשות של פלנטיסימלים, קרי, אבנים המורכבות מגז קפוא וקרח. הרוח הכוכבית מנסה לסלק את הפלנטסימלים החוצה מן המרכז, וכוח הכבידה מושך את הפלנטסימלים אל המרכז. לאורך רדיוסים בהם נוצר שיווי משקל, הפלנטסימלים מתגבשים לכוכבי לכת, תוך שהם צוברים מסה כאשר הם "מנקים" את מסלול תנועתם מחומר אחר.
