ההיסטוריה הידועה של משפחתו מתחילה באדם בשם באוואג'י שנולד בסביבות 1650 בכפר דיוו שבאזור קונקאן שבהודו, אביו חיים דויד דיווקר (1800 – 5 במאי1854) היה נכדו של שמואל יחזקאל דיווקר, מקים בית הכנסת הראשון של הקהילה בשנת 1796. שם אימו היה חנה (חנהבאי-נולדה רבקה דנדקר) מקימת בית הכנסת "בית האלוהים" בכפר פן בשנת 1863.
דיווקר נולד ב-23 במרץ1830 בבומביי (כיום מומבאי) בהודו המנדטורית. הוא גדל בבית מיוחס בקרב הקהילה, ומשפחתו הייתה מנהיגת הקהילה ונושאי התואר "קומאדן מוקאדם".
קריירה
דויד הוציא לאור עיתון בשם "מקלט ישראל" שהוצאתו הופסקה ב-30 בספטמבר1877. כתב כ-8 ספרים ביניהם אוסף תפילות לנביא משה וספר היסטוריה על קהילת בני ישראל בהודו שפרסם במחצית השנייה של המאה ה-19.
דויד אף עודד רבים מקרב צעירי הקהילה לעסוק במקצועות הכתיבה והמשחק מכיוון שטענתו הייתה שעל קהילה תרבותית לדאוג לפתח תרבותה ועיסוקיה באומנות וברוחניות.
מעמדו בקהילה
ב-18 באוגוסט 1872 דויד נבחר לכהן כ"קומאדן מוקאדם" של בית הכנסת "סמאג'י הסאג'י", בית הכנסת הראשון של הקהילה שנבנה על ידי אבותיו לאחר הדחת בני-דודיו, חסקאל (יחזקאל) ואחיו אהרון שהנהיגו בשיתוף אך הודחו מתפקידם על ידי מועצת זקני העדה בשל חילוקי דעות, שימוש לא ראוי בכוחם כמנהיגי הקהילה ובשל חוב כספי שנצטבר לבית הכנסת עקב השקעותיהם והלוואותיהם הבלתי מובנות. חסקאל (יחזקאל) אברהם דיווקר הקים בית תפילה נפרד ב-1872 בשם "כנסת בני-ישראל".
דויד שימש כמנהיג הקהילה ומנהיג בית הכנסת הישן עד למותו, תחת פיקוחו אף הורחב בית הכנסת ופעילות העדה התרחבה לתחומים חדשים מבחינתם ובכך נפתחו בפניהם הזדמנויות רבות נוספות.
העברת התפקיד בירושה למשפחת דיווקר למעשה נפסקה לאחר מותו בטרם עת של דויד, והתואר "קומאדן מוקאדם" שימש רק כתואר כבוד אך למעשה נשללו בדיעבד תפקידיהם של משפחת דיווקר כמנהיגי העדה, אך המשפחה תמיד שימשה כחלוצה גם בשנים הבאות מקרב העדה. בני משפחת דיווקר היו בין חלוצי העלייה למדינת ישראל.
דויד נקבר בבית העלמין מזגאו בעיר בומביי בשנת 1889.
חיים אישיים
דיווקר התחתן עם חנה לפני היותו בן 20, והיה למנהיג הקהילה בתואר "קומאדן מוקאדם" עד למותו ב-16 בנובמבר1889 בבומביי. היה האחרון שהחזיק בתפקיד בפועל מקרב בני משפחתו.
