PROFILPELAJAR.COM

דוחל מזרחי
	דוחל מזרחי זכר בסתיו, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן דוחל מזרחי נקבה, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
משפחה:	חטפיתיים
סוג:	דוחל
מין:	דוחל מזרחי
שם מדעי
	Saxicola maurus; ‏פאלאס, 1773

דּוּחָל מִזְרָחִי (שם מדעי: Saxicola maurus) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת החטפיתיים, שפוצל לאחרונה מהמין דוחל שחור-גרון; אם כי לא כל הרשימות מכירות בפיצול.^[1] בדומה למינים דומים אחרים במשפחה, הוא הוצב בעבר במשפחת הקיכליים. הוא מקנן במזרח הפלארקטי כולל במזרח אירופה, וחורף באזור הטרופי של העולם הישן.

בישראל הוא חולף מצוי בעיקר בסתיו, ונדיר יותר באביב; ופרטים מעטים נשארים גם לחורף. המקומות המומלצים לצפות בו לאורך הבקע הסורי-אפריקני: בעמק החולה, עמק בית שאן, ובערבה.^[2] מרבית הפרטים (70–80 אחוז) הנצפים בארץ שייכים לתת-מין S. m. hemprichi ("דוחל כספי"), כשהשאר מזוהים כ-S. m. maurus ("דוחל סיבירי") ו-S. m. variegatus ("דוחל ארמני") הנדיר יותר; אם כי ייתכן שתת-מינים אחרים מופיעים בארץ, אך טרם זוהו.^[3]

טקסונומיה ואטימולוגיה

המין מוצב תחת הסוג דוחל שתואר על-ידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן מתאוס בכשטיין (אנ') בשנת 1802.^[4]^[5] השם המדעי של הסוג, Saxicola, מגיע מלטינית, מהמילים saxum "סלע" ו-incola "שוכן, תושב"; שם המין הספציפי maurus הוא מיוונית maúros (μαύρος) "שחור" (בדומה לשורשי הכינוי "מור"),^[6] ומתייחס לצבע החלקים העליונים בהשוואה לקרוב משפחתו, דוחל שחור-גרון.

בעבר, S. maurus נחשב כתת-מין של מיני דוחל אחרים, כמו דוחל שחור-גרון, או המין S. torquatus כחלק ממין שנקרא "דוחל מצוי" (אנ'), אך השם המדעי של האחרון מוגבל כיום למין "דוחל אפריקני" (אנ'). ניתוחי רצף ציטוכרום b של mtDNA ויצירת פרופיל DNA של המיקרוסטלייט ב-nDNA, על-אף שהם לא חד-משמעיים, ביחד עם עדויות מורפולוגיות, התנהגותיות וביוגאוגרפיות, מצביעים על כך שנכון להתייחס לדוחל המזרחי כאל מין עצמאי. הדוחל שחור-גרון מאירופה מהווה מין מקביל מערבי שלו בשושלת האירו-אסייתית של הדוחלים; אבותיהם נפרדו במהלך הפליוקן המאוחר או הפלייסטוקן המוקדם, לפני בערך 1.5–2.5 מיליון שנים עם תחילת הגלס ברביעון.^[7]

תת-מינים

מספר התת-מינים משתנה לפי חלוקות טקונומיות שונות:^[8]^[9]

S. m. maurus "דוחל סיבירי" (פטר סימון פאלאס, 1773) - (המתואר לעיל) מקייץ במזרח פינלנד וצפון ומערב רוסיה האירופית עד למונגוליה ופקיסטן; חורף במרכז הודו.
S. m. variegatus "דוחל ארמני" (סמואל גוטליב גמלין, 1774), אוחד אליו התת-מין S. m. armenicus (סטגמן, 1935)^[10] - מקייץ בדרום-מזרח טורקיה ובטרנס הקווקז עד לצפון ומערב איראן; חורף בדרום-מערב אסיה וצפון-מזרח אפריקה.
S. m. hemprichi "דוחל כספי" (כריסטיאן גוטפריד אהרנברג, 1833) - מקייץ במזרח אוקראינה וצפון אזרבייג'ן עד לצפון הים הכספי; חורף בצפון-מזרח אפריקה.
S. m. indicus (אדוארד בליית, 1847) - מקייץ בצפון-מערב ומרכז ההימלאיה; חורף במרכז הודו.
S. m. przewalskii (תאודור פלסקה, 1889) - מקייץ בטיבט ומרכז סין, צפון מיאנמר וצפון תאילנד; חורף בדרום ודרום-מזרח אסיה.

בנוסף, קיים טקסון אחר שבעבר נחשב לתת-מין של הדוחל המזרחי, אך כיום מרבית הרשימות מתייחסות אליו כאל מין נפרד בשם Saxicola stejnegeri (אנ'):^[11]

S. m. stejnegeri "דוחל כתום-שת" (קרל פארוט, 1908) - מקייץ במרכז ובמזרח סיביר, יפן, קוריאה, צפון-מזרח סין ומזרח מונגוליה, ונודד דרומה לדרום סין והודו בחורף.

תיאור

אורך גופו כ-11.5–13 ס"מ. הוא דומה לדוחל שחור-גרון (S. rubicola), אבל המזרחי בדרך-כלל כהה יותר מלמעלה ובהיר יותר מלמטה, עם שת לבן וחלקים תחתונים לבנים יותר, ופחות כתום על החזה. לזכר בלבוש קיץ יש ראש וחלקים עליונים שחורים (חסרים את הגוונים החומים של השחור-גרון), והוא בעל צווארון, כתם-כתף ושת בצבע לבן בולט, ואזור מוגבל של כתום על הגרון.^[12]

לנקבה יש חלקים עליונים וראש חומים-חיוורים, כתמי צוואר לבנים (ללא צווארון מלא), ושת בהיר ללא פספוס בגוון ורדרד-צהבהב. לזכרים בלבוש חורף ניצוי במראה ביניים בין זכרי קיץ לנקבות, עם פס-גבה המזכיר את זה של דוחל חום-גרון (S. rubetra); כשממין זה הוא נבדל בצווארון הלבן המלא.^[12]

במבט מקרוב, ניתן להבחין שחישוף האברות שלו ארוך באופן מובהק מאשר אצל דוחל שחור-גרון: אורך הכנף אצל הדוחל המזרחי 71–75 מ"מ, ואילו אצל השחור-גרון 64–71 מ"מ.^[2] בכך הוא דומה לדוחל חום-גרון, שבדומה למזרחי מותאם לנדידה למרחקים ארוכים.^[12]

שונות

ההבדלים בין תת-המינים השונים ניכרים בעיקר בזנב: לזכרים מהתת-מין S. m. maurus ("דוחל סיבירי") זנב שחור לגמרי, חסר צבע לבן. לזכרים מהתת-מין S. m. hemprichi ("דוחל כספי") דגם זנב המזכיר סלעיות בכך שלנוצות הזנב החיצוניות בסיס לבן נרחב היוצר דגם זנב בצורת T בולט. לזכרים מהתת-מין S. m. variegatus ("דוחל ארמני") זנב במראה ביניים בין שני הקודמים, עם בסיסים לבנים מצומצמים בלבד.^[2] פרטים מהתת-מין S. m. przewalskii נבדלים על ידי אזורים לבנים נרחבים יותר בניצוי.^[13]

הנקבות מראות לעיתים דגמי זנב המזכירים את אלו של הזככר בגרסה מוגבלת יותר, אך ברוב המקרים קשה או בלתי-אפשרי להבדילן בתנאי שדה.

קולות

לזכר יש קריאות תיקתוק, הנשמעות כמו שני חלוקי נחל שנדפקים זה בזה; הן צרודות וגסות יותר מהתיקתוק הצלול יותר של דוחל שחור-גרון, וחסרות את השריקה הגבוהה של האחרון.^[3] השירה גבוהה ומצפצפת כמו של הסתרי המצוי.^[14]

תפוצה ואקולוגיה

טווח תפוצת הקינון מכסה את רוב אסיה הממוזגת, מקו רוחב 71°N בערך בסיביר מדרום להרי ההימלאיה ודרום-מערב סין, וממערב למזרח טורקיה ואזור הים הכספי. הוא מקנן גם בצפון-מזרח אירופה, בעיקר ברוסיה אך מדי פעם גם מערבה עד לפינלנד.^[15]

טווח החריפה הוא מדרום יפן דרומה לתאילנד והודו, וממערב לצפון-מזרח אפריקה. בנדידה, מספרים קטנים מגיעים עד מערב אירופה, ובאופן חריג גם מזרחה עד לאלסקה בצפון אמריקה.^[12]

הדוחל המזרחי הוא אוכל חרקים. הוא מקנן בשטחי שיחים פתוחים או בשטחי עשב עם שיחים מפוזרים, מגובה פני הים עד לרום של כ-4,000 מטר או יותר. נראה שהדוחלים נמנעים מתנאי מזג אוויר קרירים ונשארים בצפון רק בקיץ היבשתי החם. באזורים ההרריים של גבעות ההימלאיה בבהוטן, ניתן לראות מדי פעם פרטים נוודים המחפשים מזון בשדות ובשטחי מרעה בגובה של יותר מ-2,000 מטר, אך רובם נעים יותר מטה ודרומה כדי לחרוף באזורים טרופיים.^[16]

למרות שהוא אינו נחשב למין נפרד על-ידי ה-IUCN, הוא בעל טווח תפוצה נרחב ונפוץ ולכן לא ייחשב למין מאוים.^[17]

גלריה

זכר. אוטר פרדש, הודו
זכר בשירה. גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן
זכר בלבוש קיץ, ניתן להבחין בגב הכהה. גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן
זוג זכר ונקבה. גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן
זכר בלבוש דהוי בסוף הסתיו. גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוחל מזרחי בוויקישיתוף

דוחל מזרחי, באתר ITIS (באנגלית)
דוחל מזרחי, באתר NCBI (באנגלית)
דוחל מזרחי, באתר GBIF (באנגלית)
דוחל מזרחי, באתר eBird
דוחל מזרחי, באתר Xeno-canto
דף מידע ותמונות של המין, באתר תצפית של ליאור כסלו
תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של דוחל מזרחי, באתר eBird
הקלטות אודיו של דוחל מזרחי, באתר xeno-canto

הערות שוליים

^ (Saxicola maurus) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
^ ¹ ² ³ ד"ר יואב פרלמן, דוחל מזרחי, Saxicola maurus, באתר מרכז הצפרות הישראלי
^ ¹ ² ד"ר יואב פרלמן, להסתכל לדוחל בלבן של הזנב; זה הזמן לדוחל מזרחי!, באתר מרכז הצפרות הישראלי, ‏20 באוקטובר 2016
^ Bechstein, Johann Matthäus (1802). Ornithologisches Taschenbuch von und für Deutschland, oder, Kurze Beschreibung aller Vögel Deutschlands für Liebhaber dieses Theils der Naturgeschichte (בגרמנית). Leipzig: Carl Friedrich Enoch Richter. p. 216.
^ Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (בינואר 2021). "Chats, Old World flycatchers". IOC World Bird List Version 11.1. International Ornithologists' Union. נבדק ב-3 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 243, 349. ISBN 978-1-4081-2501-4.
^ Wittmann et al. (1995), Urquhart & Bowley (2002), Wink et al. (2002)
^ Saxicola maurus, Observation.org
^ ITIS - Report: Saxicola maurus, www.itis.gov
^ Lars Svensson, Hadoram Shirihai, Sylke Frahnert & Edward C. Dickinson, Taxonomy and nomenclature of the Stonechat complex Saxicola torquatus sensu lato in the Caspian region, Bulletin of the British Ornithologists' Club 132(4), December 2012, עמ' 260-269
^ IOC World Bird List Family Muscicapidae
^ ¹ ² ³ ⁴ Robertson (1977), Stoddart (1992), Urquhart & Bowley (2002)
^ Bangs (1932), Urquhart & Bowley (2002)
^ Urquhart & Bowley (2002)
^ Robertson (1977), Urquhart & Bowley (2002)
^ Bangs (1932), Inskipp et al. (2000), Urquhart & Bowley (2002)
^ BLI (2009)