רישומי המיניאטורה של דוד אמיר מצוירים לרוב בדיו ומתאפיינים באלמנטים מופשטים וספונטניים בקווים ובנקודות, לרוב מונוכרומטיים. לאורך השנים, הוצגו יצירותיו של אמיר בתערוכות רבות בגלריות בישראל ובעולם, לרבות תערוכות יחיד.[1][2][3] דוד חבר משנת 2000 באגודת אמני המיניאטורות בישראל.
בשנת 1962 העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לירושלים. מילדות, היה דוד אמיר קרוב ומושפע מדודו אליעזר פרמינגר שהיה צייר.
בשנת 1970 התגייס לחיל השריון ושירת כמפקד טנק. במהלך שירותו עבר תאונה קשה שגרמה לפגיעה בשמונה מאצבעות כף ידו. כתוצאה מכך, עבר במשך שלוש שנים מסכת טיפולים וניתוחים מקיפה לשיקום אצבעותיו.
בשנת 1973, עם שחרורו מצה"ל, התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית בקמפוס הדסה עין כרם. במהלך עבודתו כסטודנט בבית החולים טלביה הכיר את יעל: אחות פסיכיאטרית בבית החולים הדסה ובהמשך פסיכותרפיסטית, לה נישא. במהלך לימודיו, החל לשרבט רישומים בדיו שהיו בדיעבד ליצירותיו הראשונות. ההנאה הרבה שהפיק מרישומים אלו הובילה אותו להירשם בשנת 1974 לקורסי רישום וציור ב"בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים". בשנות ה-90 הצטרף אל סדנתו של סידון רוטנברג בסדנת ההדפס ירושלים.
עם השלמת לימודי הרפואה וקבלת תואר דוקטור לרפואה, פסק אמיר מעיסוקו ברישום במשך שש שנים על מנת להתמקד בהתמחות באורתופדיה, ולאחר מכן עסק עשר שנים נוספות במחקר. ב-1996 קיבל בהצטיינות תואר דוקטור במדעי הרפואה. מחקרו עסק בהתנהגות שלפוחיות המשתית בחזית העצם המסתיידת בנוכחות שתלים. חקר תאי הרקמות הרכות והעצם היווה השראה לדפוסי הנקודות והקווים המפותלים שיאפיינו את הרישומים שלו בהמשך. מחקרו זיכה אותו בשנת 1997 בפרס הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית לעבודת PhD.[4]
תערוכות בולטות בארץ ובעולם
יצירותיו של דוד אמיר הוצגו בשלל תערוכות, לרבות תערוכות יחיד במוזיאונים וגלריות בישראל וברחבי העולם.
תערוכות יחיד
בשנים 2002, 2006, 2014–2019 ו-2023 הציג את יצירותיו בתערוכת יחיד בגלריית תיאטרון ירושלים.[5][3][6]
תערוכות קבוצתיות
במהלך שנות ה-70 הציג את יצירותיו במספר הזדמנויות בגלריה שץ בבית הנוער העברי בירושלים.
